כולנו גדלנו על אגדות ילדים בהן הנסיך נלחם בדרקון על מנת להציל את נסיכה ואחרי הנצחון הוא זוכה לשאת אותה לאישה. לאגדות הקלסיות יש את הקסם שלהן, ללא ספק, אך גם תפקיד בשימור תפקידי מגדר סטראוטיפיים.

כוחו של סיפור
בעשורים האחרונים נערכו מחקרים אשר בודקים את ההתניה התרבותית והחברתית הנוצרת בקרב ילדים, בעקבות ספרים, סרטים ותכניות טלוויזיה אליהם נחשפו. המחקרים הראו שעד סביבות גיל חמש ילדים מתקשים להבחין בין דמיון למציאות, לכן סיפורי האגדות הן מבחינתם אמת במציאות. הדבר הופך את סיפורי המעשיות לסוכן סוציאליזציה חשוב, בעל כוח רב בעיצוב תפיסת העולם של הילד והילדה - הציפיות מהסביבה, הערכים, תפקידי המינים ומערכות היחסים. הקוראים הצעירים מפנימים את תפקיד הגבר והאישה כפי שהם מופיעים באגדות הילדים.
האגדות מציגות דמויות שטוחות וסטראוטיפיות: הנסיכה היא תמיד סבילה, עדינה, כנועה וצייתנית. היא חסרת אונים, קרבן לנסיבות ומחכה שבעיותיה יפתרו על ידי כוחות חיצוניים – הנסיך או קסמים שתפעיל הפייה הטובה.  המעלה העיקרית שלה היא יופי חיצוני - היא חייבת להיות יפה, על מנת שירצו להציל אותה. החתונה מוצגת בסיפורי המעשיות כפתרון האולטימטיבי לבעיות האישה: היא תביא לה את האושר הנכסף. הגבר -הנסיך, הוא האמיץ, התחרותי, החכם והמציל. המכשפה היא תמיד זקנה, מרושעת ומכוערת. האימא החורגת היא תמיד רעת לב. יופי מתקשר עם טוב לב, ואילו כיעור מתקשר עם רוע.
באגדות המסורתיות, כמעט ולא מופיעים מודלים חיוביים של נשים חזקות. כאשר אישה היא חזקה, חכמה, פועלת ובעלת השפעה היא זוכה לביקורת- היא רעת לב, מכוערת ומחכה לה סוף טרגי. האישה הכנועה והפסיבית היא טובה ומובטח לה "לחיות באושר ועושר". המסר עבור הילדה המחפשת מודלים נשיים להזדהות איתן הוא אם כן ברור מאד. המעשיות המסורתיות תרמו את חלקן גם בהפנמת הפנטזיה הרומנטית - הנערה הצעירה מחכה לנסיך חלומותיה שיגיע על הסוס הלבן, יתאהב בה ויישא אותה לאישה. החתונה באגדות היא היעד העליון בחיי האישה. הנסיכה אינה שואפת למימוש עצמי באמצעות לימודי מנהל עסקים או משפטים, היא שואפת להתחתן. החתונה המפוארת היא רגע השיא שאחריו מגיע סוף הסיפור. האגדות אינן מספרות לנו מה קורה אחרי החתונה, כיצד נראים חיי הנישואים של הנסיך והנסיכה. האם הם יוצאים יחד לסוף שבוע של קמפינג רומנטי, או שהנסיכה נשארת משועממת בארמון בזמן שהנסיך יוצא לבלות עם חברים? 

מי אמר שצריך להרוג את הדרקון?
מאז שנות השישים, עם התפתחות התנועה הפמיניסטית, החלה לעלות ביקורת כלפי המסרים המועברים על-ידי המעשיות המסורתיות. תהליך זה הוביל למסקנה שיש ליצור סיפורים חדשים, אשר מציגים מודלים נשיים אחרים ומבטאים השקפות עולם שוויוניות. כך נוצר ז'אנר חדש- מעשיות פמיניסטיות. השאיפה היא להביא לשינוי חברתי באמצעות שינוי בתהליך הסוציאליזציה. את הז'אנר ניתן לחלק לשני סוגים:
1. פרודיות על המעשיות המסורתיות, או "תיקון" של האגדות הקלסיות, כאשר הופכים את הסטראוטיפים המוכרים.
2. ז'אנר המעשיות החדשות: המרכיבים המסורתיים של האגדות עדיין יכולים להופיע - נסיך, נסיכה, דרקונים, מכשפה, אך הפעם הם משוחררים מהתפקידים הסטראוטיפים. כל האופציות פתוחות בפני שני המינים: הנסיכה יכולה להיות יפה, חכמה ואמיצה, והיא גם יכולה להיות פסיבית או מכוערת; הנסיך יכול להיות אמיץ ואסרטיבי, או פסיבי ועדין.

מירי ברוך ערכה את הספר "אל תנשקי את הצפרדע", הכולל מקבץ סיפורים פמיניסטיים לילדים ולהורים. בסיפור "הדרקון האחרון בעולם" (מאת אדית נסביט) הנסיכה מוחה נגד המסורת בממלכה לקשור את הנסיכות לצוק על מנת שהנסיך יציל אותה מהדרקון ויישא אותה לאישה. אביה מתעקש לשמור על המסורת, אך היא משכנעת את הנסיך לשחרר אותה על מנת שיחד יוכלו להילחם בדרקון. בעודם מחכים לדרקון המפחיד שיופיע, הם מגלים שהוא בעצם לא כל כך מפחיד, ולא ממש אוהב לאכול נסיכות. במקום להרוג את הדרקון הם מאכילים אותו בביסקוויטים וגורמים ללבו להיפתח לראשונה.