אני חוזרת עם הטור האישי שלי שבו אשתף אתכן בחוויות החיים שלי בתוככי האינטרנט. כן, אני מאלו שמבלות שעות על גבי שעות ברשת ועושה בו שימוש רב בחיי היומיום שלי. בכל טור אני מבטיחה לשלב קישור שימושי או כיפי אחד לפחות.

כנפי העוף
כשהייתי ביסודי קראתי, כמו כל הילדים של פעם, את עיתון ה"ארץ שלנו". באמצעות מדור ההתכתבויות בעיתון יצא לי להכיר את אסתר, ילדה מכיתה ה', מנס-ציונה, שאיתה התכתבתי מספר חודשים.
אני זוכרת איזו שמחה הייתי כשקבלתי מכתב מאסתר. חלקנו חוויות האחת עם השנייה, ענייני בית ספר בעיקר ובחופש הגדול החלטנו להיפגש. לא דברנו בטלפון, לא החלפנו תמונות, הקשר היחיד שהיה בינינו היה קשר של מכתבים.
האמת, אני לא זוכרת את הביקור אצל אסתר לטובה. כתבתי לה במפורש שאני אוכלת הכל פרט לכנפי עוף. אני שונאת לאכול כנפי עוף ועוף בכלל, עד עצם היום הזה, פרט לשניצל כמובן.
בארוחת הצהרים כמובן שהגישו לי כנפי עוף. "אסתר אמרה לי שכתבת לה שזה המאכל האהוב עליך" אמרה לי אימא שלה. ואני, הרומנייה המנומסת, לא אמרתי מילה ואכלתי כנף או שתים. זאת הייתה הפעם היחידה בחיי שאכלתי מאכל זה. בזכות אירוע מסעיר זה בחיי אני זוכרת את אסתר עד עצם היום הזה.
ולמה אני מספרת לכם את הסיפור על אסתר? כי היום כל הסיטואציה הזאת כנראה לא הייתה מתרחשת, מאחר וכל שיטת התקשורת השתנתה.

מי מילדנו מתכתב היום באמצעות הדואר? מי מילדנו קורא עיתון לילדים? 
הילדים מדברים היום ב-ICQ או במסנג'ר. לא במקרה צורת התכתבות זאת נקראת דיבור, כי היא אכן קרובה יותר לדיבור.  המסרים מועברים במשפטים קצרים ומלווים באיקונים שונים.  תוך כדי הדיבור הילדים מחליפים קבצים, מעבירים האחד לשני תמונות, סרטונים, משחקים ומה לא. המסנג'ר אף מאפשר להם לראות האחד את השני.
לפני מספר ימים אימצנו גורה. תוך חצי שעה כל החברים של בני קבלו את התמונות של הגורה דרך המסינג'ר וקיימו התייעצות קולקטיבית און-ליין לגבי השם שהכי מתאים לגורה.
כילדה הורי סרבו לאפשר לי לגדל חיית בית, אך, אילו זה כן היה מתאפשר יש לשער שהייתי מזמינה אלי את חברי הביתה להתדיינות.

תנו לי רגע

לבדוק מה קורה בחו"ל
ואם דברנו על שינוי באמצעי התקשורת בימנו, הנה סיפור אישי נוסף. בני הגדול נסע ללמוד  לפני חצי שנה בחו"ל. הפרידה היתה קשה, אך זה דרכו של עולם, גוזלים צריכים לעוף, בשלב זה או אחר, מהקן.

וכאן אנחנו מגיעים לרשת האינטרנט שמאפשרת לנו תקשורת זורמת וחינמית.
לפני הנסיעה, הורדנו מהרשת את התוכנה החינמית "סקייפ"  (www.skype.com), רכשנו  טלפון אינטרנט שמתחבר ישירות למחשב (הוצאה של כ-200 ש"ח).
פעם בארבעה-חמישה ימים, הטלפון מצלצל (אפשר להוריד מהאתר צלצולים מגניבים) ולשוחח  שיחות ארוכות, בלי לעשות חשבון, כי השירות הזה כמובן הוא חינם! איכות השמע ממש טובה כך שאין בעיות.
האילוץ היחיד בשימוש בתוכנה זו הוא שלמשתמשים תהיה מותקנת התוכנה על המחשב. אין צורך בטלפון כדי לדבר, אפשר לעשות שימוש גם באוזניות עם דיבורית.

שאר התקשורת השוטפת בייננו מתנהלת במסנג'ר או במיילים.

לפני הנסיעה ציידתי את בני במצלמה דיגיטלית והשבעתי אותו לשלוח אלי תמונה שבועית. וכשאני האמא הפולניה שאלה את השאלה הבלתי נמנעת "ומה אתה אוכל שם", קבלתי בתשובה צילום מרגיע של צלחת אוכל מגרה. מאחר וכל מצלמה דיגיטלית בימנו מאפשרת לצלם גם סרטונים, אני זוכה לראות מידי פעם את בני בפעולה.
קבצי הוידאו הם קבצים גדולים יחסית שעשויים לסתום את התיבת הדואר של הנמען. כך התוודעתי לאתר www.yousendit.com.
Yousendit הוא אתר שמאפשר להעביר קבצים גדולים ברשת, מבלי לסתום את תיבת הדואר של הנמען.
השיטה היא ממש פשוטה ונוחה: נכנסים לאתר, ממלאים את כתובת המייל של הנמען, מעלים את הקובץ לשרת האתר, תהליך שלוקח 5-10 דקות והנמען מקבל מסר שמחכה לו קובץ על השרת. את הקובץ יכול הנמען להוריד משך שבוע אחד בלבד, לאחר מכן הוא נמחק. השירות הוא כמובן חינם.

לאור הוצאות התקשורת הגבוהות אפשר לאמץ שיטות תקשורת אלו גם כאן ולצמצם בעלויות. זכרו, ינואר 2006 בפתח!