הפכי לעמוד הבית
על סדר היום נשים וכסף גוף ונפש סטייל דרך חיים סלון פורומים שדרת אסימון קשרים
כתובת דוא"ל: סיסמא:  עדיין לא חברה?  הצטרפי עכשיו   שכחת סיסמא?
על סדר היום סיפורים מהחיים
היום השישי

רווי שנקין עולה במדרגות אחר ענת. בעוד היא פותחת את הדלת עט עליו כלב דלמטי עם הבל פה לא מנוקד. ''תכיר, ''יוסי''. ירון יצא בבוקר לג'וגינג, בורח מהבדידות. כתבתן סיפור מהחיים, שלחו אותו לפרסום במדור סיפורי חיים, באסימון
כתבות נוספות
* נסתרות הדרכים
* סיפורים מהחיים
* נינה שלי
 
     
 
עוד באתר -
לוח אירועים   |   טיולי נשים   |   קשרים באסימון   |   אינדקס עסקים   |   הצטרפו לקבוצת אסימון   |  
המומלצים -
מתכונים   |   מחשבון נומרולוגיה   |   מחשבוני דיאטה   |   אסטרולוגיה   |   משחקים   |  
   
 

למה יצאתי רעבה מקבוצת הרזיה?

דניה שיר החליטה לנסות טיפול קבוצתי בהרזיה. למה דהרה דניה בתום המפגש אל הפיצריה הקרובה? קבלו את "אוכלים באנונימיות"
מאת: דניה שיר
19/02/2011

מאז ההתמחות בעבודה סוציאלית קהילתית/ קבוצתית, חשבתי שאני מאמינה מאוד בסדנאות הטיפול הקבוצתי למיניהן. עד שהתנסתי בהן. אז הבנתי, שאני מאמינה בטיפול הקבוצתי כמנחה, ולאו דווקא כמשתתפת.

למעשה נסיונותיי להשתלב כמשתתפת בקבוצות החלו כבר במהלך לימודיי האקדמאיים. הצטרפתי לקבוצה טיפולית עליה המליצו לי באוניברסיטה, בהנחיית שני מנחים.
הגעתי למפגש הראשון עם המון ציפיות ונכונות להיפתח. ונראה שכך הגיעו הסטודנטים האחרים שהשתתפו בקבוצה.
הפגישה נקבעה לארבע אחה"צ. ישבנו, כחמישה משתתפים ושני מנחים, במעגל. אף אחד לא דיבר. שתיקה מוחלטת. אחרי 20 דקות בערך, המנחה הציגה את עצמה ואת הקולגה שלה, ואמרה שזה סוג של קבוצה, בה רק המשתתפים מדברים, והמנחים יושבים כצופים בלבד. כך ישבנו ושתקנו. ושתקנו. ושתקנו עוד. בשלב מסוים זה נראה יותר כקבוצת ויפאסנה מאשר קבוצת טיפול. עוד דקה עברה, ועוד דקה. שתיקה.
אחרי שעה וחצי כל אחד הלך לדרכו. אני לא זוכרת אם אמרנו "שלום", אבל "להתראות" בודאי לא היה שם.

לאחר כשנתיים, החלטתי לנסות שוב טיפול קבוצתי והפעם, לשם הרזיה. במהלך סקר מחירים קצר גיליתי, שעלות ממוצעת של סדנאות ההרזיה למיניהן סובבת סביב ה- 200 ₪ בחודש לערך. חוץ מקבוצות ה OA – אכלנים אנונימיים (על משקל AA), בהן תורמים 12 ₪ בלבד בכל מפגש.

אני רוצה לעצור לרגע ולהתייחס לעניין קביעת המחיר בתרומה. 12 ₪ זה באמת מחיר מינימלי, אבל אם הוחלט שמקבלים תרומה בלבד, למה להחליט כמה אנשים יתרמו? בדרך כלל, כשנאמר  במקום מסוים שמקבלים תרומה, באופן אוטומטי נראה לי הגיוני, שכל המשמעות הינה שהמשתתף בוחר כמה לתרום.
יום אחד, אלך לדבר עם מישהו מראשי הארגונים האלה, כמו ארגוני צדקה, או רבנים למיניהם שגובים תרומה ומחליטים גם את הסכום שלה. אני חייבת לברר את פשר העניין הזה מתישהו.
בכל אופן, מכיוון שהחלטתי להצר היקפים לא רק בגוף, אלא גם במינוס בבנק, נסעתי לנסות את אחת מקבוצות ה- OA הפועלת בעיר לא גדולה באזור המרכז (נשאיר גם את העיר אנונימית- CA).

ישבנו במעגל די גדול, מסתבר שמספר רב של אנשים בארץ אוכלים באנונימיות. משמאלי ישב אדם מבוגר שחזר באוזניי שוב ושוב על המנטרה "לא להתייחס לפעם הראשונה, היא לא אומרת כלום." משתתפת נוספת, לחשה לי מהצד השני ש"צריך לנסות את הקבוצה לפחות 3 חודשים ושלא אצפה לדבר מהמפגש הראשון".
מרוב ההמלצות ששמעתי באותו ערב, על המתנה של 3 חודשים, התחלתי לחשוב על עזיבה וחזרה אחרי 3 חודשים. מה הטעם לשבת למפגש שלם כשעוד ב

תחילתו אני מתבקשת שלא לתת לו כל חשיבות?
החלטתי להמשיך לשבת נטולת ציפיות וחיכיתי לפתיחת הערב.

אחרי כל מיני תפילות והבטחות קבוצתיות קבועות, היה סבב שבמהלכו סיפרו כמה מהמשתתפים על חוויות מחייהם. החוויות בד"כ בכלל לא כללו סיפורים שקשורים לאוכל או דיאטה, ולאחר שכל אחד סיים, כולם אמרו שהם אוהבים אותו. חוץ ממני, כי אני לא באמת אוהבת אותם.  ואז היתה הפסקה, במהלכה התכבדנו בקפה ועוגיות (?). אחרי ההפסקה, לפי המסורת, אחד המשתתפים מקבל 20 דקות לדבר על עצמו מבלי שאחרים יפריעו או יגיבו על דבריו. ובאמת, אחת המשתתפות, מיד אחרי שאמרה את שמה וכולם אמרו שהם אוהבים אותה, סיפרה חוויות מהילדות. ואז התחיל הסבל האמיתי שלי.
 
היא סיפרה לפרטי פרטים על הקציצות שאבא שלה בישל כשהיתה ילדה, 30 במספר, את כולן היא חיסלה לבד. 20 דקות שיחה על קציצות. ואז מותר היה כבר להגיב. תגובה אחת כללה 20 עוגיות. משתתפת אחרת סיפרה על חווית חיסול של סירים שלמים בהיותה ילדה. עוד משתתף סיפר בקול רועד על אכילה כמעט בלתי פוסקת של כל מיני מאפים ומאכלים טעימים אחרים. כולם הודו לקבוצה ולשיטה המרפאת אותם. ואז, בעודי יושבת מלאת ריר נוזל מהשפתיים מכל הנשמע לידי, הבנתי שהפגישה הסתיימה.
"מה, אין כיבוד לסיום? אחרי כל הדיבורים האלה על אוכל?" שאלתי את אחת המשתתפות. "מה פתאום" ענתה, מופתעת משום מה, "השעה 11 בלילה. מי אוכל בשעה כזאת?"
האמת שהיא צדקה. גם אני לא נוהגת בד"כ לאכול בשעות הלילה. אבל אחרי שעה וחצי של דיבורים על אוכל בעיקר, הייתי ממש רעבה. שמעתי שבכלל לא נהוג לדבר בפגישות ה OA על אוכל, בגלל שזה גורם לרעב. דווקא בפגישה שהשתתפתי בה לא שומרים על הכלל הזה. איזה חוסר מזל.
לא משנה בכלל מה אוכלים, רוב שיטות הדיאטה אינן ממליצות לאכול בשעות כאלה. גם אני לא ממליצה על זה. ממש ממש לא. אבל זו לא אשמתי שדיברו כל כך הרבה על אוכל...

גם בקבוצה זו, נפרדתי לשלום ולא להתראות מחבריי לקבוצה. מעניין מה אנשים עושים אחרי שהם יוצאים ממפגש כזה. מה בעצם כבר נשאר לעשות? אחרי 11 בלילה, יום חול, שעה וחצי ישבת ודיברת על כמה שאתה שמן, על כמה שאחרים שמנים ועל כמה שאתה אוהב אותם. מה באמת נשאר לעשות?

אז אני לא יודעת לגבי המשתתפים האחרים. אבל לגביי, רק לאותו ערב, שמחתי שהפיצריות עוד פתוחות בשעות האלו. אפילו בסתם עיר לא גדולה באזור המרכז. 

 

 הוסיפי תגובה    שלחי לחברה    גירסה להדפסה
     תגובות
 
חבל
,   08/12/2007 14:28:57
דניה יקרה, כחבר בקבוצות אני פוגש עשרות אנשים שנעזרים בהן, הפעילות מבוססת על חברות אמיתית ועזרה הדדית בין האנשים עם פתיחות וקבלה ללא תנאי (דבר שכלל לא הוזכר בכתבה המלומדת). קשה למצוא אנשים כאלה היום וחבל שצרות אופק, דעות קדומות וחוסר נכונות להקשבה גרמו לך להתייחס בציניות. חבל לקלקל למי שיכול להיעזר בפעילות המבורכת הזאת.
תגובה לתגובה
גדול ! ל.ת.
,   22/03/2006 23:04:46

תגובה לתגובה
תודה אבל
, מרכז  14/03/2006 12:57:11
תודה על הכתבה
אבל נושא ההשמנה והסבל הוא די עמוק
ואבאמת בהתחלה המפגשים אולי ניראים משונים
אבל OA עזר ועוזר להרבה אנשים שמנים לטפל ולשמו רעל הירידה
מקווה שמי סובל מהשמנה ומהתדמית האישית יבוא וייתרם
תגובה לתגובה
חזק ביותר
,   27/02/2006 00:03:12
אחלה כתיבה תמשיכי למצוא נושאים משעשעים שכאלו
תגובה לתגובה
כרגיל..מדהים!
, צפון  24/02/2006 19:05:20
מצחיק ושנון,נכון ואמיתי. תודה דניה!
תגובה לתגובה
נהדרת ומצחיקה!
,   23/02/2006 11:05:20
היי,
ככותבת לכותבת אני כל-כך נהנית מהכתבות שלך, שפשוט רציתי למסור לך חיבוק וירטואלי חזק וחזק ונשיקות!
נתת לי להרגיש כאילו ביקרתי יחד איתך בקבוצה ויכולתי לחלוק איתך את ה"פיצה שאחרי"!
גילת.
תגובה לתגובה
  
+ ללא נושא
, מרכז, 26/11/2011 09:44:01
אין ספק שהכתיבה שנונה ומצחיקה. האם היא מקצועית - אני בספק . לא הייתי בוחר במטפלת שלא מאמינה בשיטות הטיפול שלה עצמה - ( היא מנחת קבוצות )למרות שיתכן שלה זה לא מתאים כמטופלת. מה שבאמת מפריע זה היחס הציני הפוגע באנשים שנמצאים במצוקה הפוגעת בהם כל רגע בחייהם. מי מהם שיגש לטיפול תמיד יחשוד אחרי כתבה כזו שהמטפל מעבר להבעה והמסיכה המקצועיות , יסתיר גיזה צינית, מלגלגת ופוגעת איתה הוא אמור להצליח כמטפל. אם לא בושה אז חוצפה
תגובה לתגובה
+ תודה על התגובות החמות!
, ברקאי, 25/02/2006 00:55:09
תודה רבה, אשמח לקרוא גם את הכתיבה שלך, גילת, תודה על העידוד המאוד חשוב ונחוץ לי!
תגובה לתגובה
 
טורים נוספים  
לפעמים אולי עדיף לאכול לבד לפעמים אולי עדיף לאכול לבד
לפעמים נשים עוברות למאדים לפעמים נשים עוברות למאדים
דירה חדשה +חנוכת בית= מתנה (לזוגות בלבד) דירה חדשה +חנוכת בית= מתנה (לזוגות בלבד)
חשש ליחסינו עם ברזיל חשש ליחסינו עם ברזיל
מה קורה כשלא שמים טבעת מה קורה כשלא שמים טבעת
לונדון לא מחכה לי לונדון לא מחכה לי
כתבות נוספות במדור  
   
-->
 
על סדר היום
החדשות שלנו
מזווית נשית
סטטיסטיקה
הסיפור שלה
סיפורים מהחיים
 
נשים וכסף
נשים ועסקים
יזמות עסקית
שוק העבודה
שוק ההון
צרכנות
 
גוף ונפש
רוחניות
אימון אישי
רפואה אלטרנטיבית
פנג שואי
קבלה
מרפלקסולוגיה ללמידה
 
סטייל
אופנה
טיפוח ויופי
דיאטה ותזונה
עיצובים
חדש על המדף
מבצעים והנחות
 
דרך חיים
הטיפ היומי
אקדמיה לסקס
בריאות
הורות וילדים
הריון ולידה
זוגיות
אוכל
תיירות ונופש
 
סלון
תרבות ואמנות
ספרים
קולנוע וטלוויזיה
מופעים והצגות
תערוכות
 
אודות אסימון |  צרו קשר |  פרסמו אצלנו |  תנאי שימוש |  תקנון רכישה באתר |  אסימון, טיולי חוויה ברוח נשית |  רשימת העסקים
אסימון - © כל הזכויות שמורות
וייזנט - תוכנות לעסקים