עדי, ביתי החיילת, הצטרפה למסע של פרוייקט תגלית ונהנתה לאין שיעור. היא חזרה  מלאת התרגשות, נפעמת ומוקסמת ולא חדלה לספר עד כמה המסע הזה היה מרגש. גם שיחות הטלפון השבוע היו שמחות ומתרגשות – חוויה פשוט נפלאה. אני מאוד רוצה לשתף אתכן בחוויותיה ואביא את הדברים בשמה:

תגלית זהו פרוייקט שהוקם ביוזמתם של שני משקיעים אמריקאים המממנים טיסה ושהייה בארץ לעשרות אלפי סטודנטים יהודים מכל קצוות תבל בכל שנה ושנה. כל סטודנט יהודי זכאי לממש זכות זו פעם אחת בחייו. מטרות הפרוייקט הן: מניעת התבוללות, חיזוק זיקתם של היהודים לארץ ישראל וכפועל יוצא גם להגביר את העלייה ארצה. במפגש שלי השתתפו סטודנטים אמריקאים מפלורידה.  האמריקאים מטיילים בארץ לתקופה של 10 ימים מהצפון ועד הדרום. הם מבקרים במקומות הפופולריים ומרבים בפעילויות חוויתיות וזאת כדי ליצור תדמית יפה וטובה על ישראל ולמשוך אותם לבוא לארץ. ואכן, בסוף הטיול אמריקאים רבים נכונים להישאר בארץ, לעלות ולעשות צבא כי הם מרגישים מחוברים נפשית למדינה שלנו, רואים בה כמקום של היהודים, רוצים להתחבר עם הישראלים, וחושבים שישראל תהיה הקץ למרוץ המטריאליסטי. בארה"ב רובם כבר בעלי תואר ראשון, ובמשך כל חייהם הדאגות נוטות לכיוון של כסף, עבודה והצלחה. הם משוועים לחופש ממרוץ זה, להתחבר לעצמם, לרוחניות שבתוכם, ובמסע הזה בארץ הם מתרשמים שבישראל לא מוטרדים מצרות של כסף ועבודה אלא הרוחניות היא המובילה (אנו כמובן יודעים את האמת – אך הם נאיבים). הצפון כה שקט, הדרום רגוע ושליו, ואנשי הארץ נמצאים במרחב ומחוברים לטבע – כך הם רואים זאת.

חיילים מצה"ל מצטרפים לתקופה בת 5 ימים למסעם של האמריקאים, המפגש הזה בין הצעירים מאוד מרגש ותורם רבות לשני הצדדים. האמריקאים מסתכלים בהערצה על החיילים הישראליים – כמשרתים בנאמנות את מדינת היהודים, דבר שאותו הם לא עושים. הערצה זו מחזקת את המוטיבציה בחייל – הוא רואה מה גדולה חשיבות תפקידו ומדוע הוא משרת את המדינה, וכך הוא חש גאווה במעשיו ובמדינתו.

המסע שלנו היה מרגש ביותר ולעולם לא אשכח זאת. לדבר במשך 5 ימים רק בשפה האנגלית, להיות עם צעירים בני גילי בעלי תרבות כה שונה שאינם יודעים מה

הוא צבא ומתרגשים כל כך ממפגש עם החיילים. נהננו ביחד, יצאנו למסיבות, רכבנו על גמלים, התמרחנו בבוץ בים המלח וגולת הכותרת – השיא של המסע היה הביקור בעיר הקודש – ירושלים. למרבית האמריקאים זו היתה הפעם הראשונה שהם ראו את עיר הבירה שלנו, במציאות ולא בתמונות. ברגע הראשון שהעיר נתגלתה לעיניהם דמעות נצצו בהן, זה היה כה מרגש! "הרגשתי כאילו אני היא זו שלראשונה רואה  את ירושלים, דמעות זלגו גם מעיני כי התרגשתי בשבילם! חיבקתי אותם והאזנתי לדבריהם להתרגשות הזו שאפפה אותם באותו הרגע של הנגיעה הראשונה בכותל, של התפילה עם יהודים בני המקום!"

נרקמו חברויות רבות במהלך תקופה זו, ולאחר שהחיילים עזבו האמריקאים היו מדוכדכים ולא יכלו להמשיך כרגיל במסעם, המפגש הזה עם החיילים תרם להם רבות, תפיסת עולמם השתנתה והם ראו שיש צעירים בגילם שאינם מתחילים בחייהם האישיים ולומדים באוניברסיטה, אלא משרתים את המדינה שלהם תחילה – תורמים מעצמם ובנוסף כל כך גאים בזה ובהיותם כאן!

המפגש תרם רבות גם לישראלים שהשהות במדינה הפכה למובנת מאליה ולא ייחסו לכך משמעות מיוחדת, הם למדו להבין שיש הרבה יהודים שכלל לא ביקרו במדינה שלהם, שלא נגעו עדיין באבני הכותל, שלא שמעו קול תפילה מהר הבית. וכך הם למדו להעריך את השרות המתיש שלהם, ואת מדינתם וביקרו במקומות שבהם עדיין לא היו, למרות שהם מתגוררים בארץ הזו.
 
  

פרוייקט זה הוא בעל חשיבות רבה – הן לאמריקאים והן לישראלים. מפגש זה בין שתי התרבויות מעלה תובנות חדשות ויכול לשנות תפיסות עולם רבות, חשוב מאוד שחיילים ימשיכו להצטרף למסע בכדי שלא יקבלו הכל כמובן מאליו ויתגאו במדינתם, אם לרגע שכחו את סיבת היותם על מדים. ולפעמים דרך עיניהם של אחרים לומדים להעריך את מצבנו אנו.