"לפני כמה שנים השתתפתי בכנס ארצי, שבו הדובר סיפר על בני זוג שבא לטיפול בחלקו בגלל ירידה חדה בפעילותם המינית. קודם לכן הם המחיזו פנטזיות של שליטה ושיעבוד. כעת לאחר הולדת בנם השני, האשה רצתה סקס מקובל יותר אבל הבעל היה קשור לסגנון ההתעלסות הישן שלהם ולפיכך הם נתקעו..."איזה פתולוגיה, שאלו כמה משתתפים עשויה להסתתר מלכתחילה מאחורי הצורך של הגבר להפוך את אשתו לאובייקט מיני של תשוקה ושל האשה להיקשר? היו כאלו שהעלו את ההשערה כי האמהות שיקמה את תחושת הכבוד העצמי שלה ולפיכך היא סירבה ולהיות כה מושפלת. היו שהציעו הבדלי מגדר נושנים: גברים נוטים לשאוף לנפרדות ,לכוח ולשליטה בעוד נשים עורגות לחיבור ולקשר אוהבים...ההערות האלה הבהירו שיש הסכמה שבשתיקה לגבי מעשים כמו אלה: שהם משפילים את  הנשים  מעצם מהותם ומביישים את עצם השוויון המגדרי ומהווים אנטי תיזה לנישואים טובים ובריאים"
מתוך.  "דמוקרטיה לעומת סקס לוהט תשוקה ושוויוניות לא מתנהלות לפי אותם כללים"

לא מזמן, שוחחתי עם אישיות פמיניסטית מוכרת. סיפרתי לה שאינני נוהגת לצאת לדייט שני אם הבחור לא שילם עלי בדייט הראשון. אמרתי לה שהדבר מוכיח כי הבחור אינו חושק בי מספיק בכדי לקחת סיכון ולהשקיע לפני שהוא זוכה לתמורה. עוד אמרתי לה כי אני מצפה שהבחור ישלם גם בדייטים הבאים עד הרגע שבו ארגיש מספיק קרובה אליו בכדי לשלם על שינינו. אותה אישיות פמיניסטית ציינה באזני כי עדיף לבנות מערכות יחסים שאינן מושתתות על כוחנות ופטרונות וכי הארוטיקה יכולה לפרוח גם במערכת יחסים שוויונית. אני רואה את עצמי כפמיניסטית ועם זאת התחשבנות על מחיר של כוס תה מוציאה אותי מדעתי (בדייט ראשון מסתפקים בד"כ במשקה) ותחושת הבעלות והפטרונות מעוררת אותי מינית.

אסתר פרל היא מטפלת זוגית ומשפחתית. ספרה אינטליגנציה ארוטית שתורגם לפני מספר חודשים לעברית עורר נשים וגברים ברחבי העולם לבחון מחדש את האופן בו הם משלבים זוגיות ומיניות ולראות "כיצד אידיאולוגית האהבה המודרנית מתנגשת לפעמים עם כוחות התשוקה" ובמלים אחרות, פרל מראה בספרה מדוע עקרונות ה"פוליטקלי קורקט" והרצון התמידי לפעול לפיהם עוצרים את מיניותנו ומביאים אותנו לידי מבוכה ואשמה.

כל אחד מהפרקים שבספר מזמין דיון הבא לערער על תפיסתנו המקובלות בנוגע לאופן בו ראוי לשלב  בין ארוטיקה לאינטימיות ומציג את מחירהכניעה לאותן הנחות אשר עליהן אנו מבססים את זהותנו כנשים וגברים אחראים ובוגרים המנהלים מערכות יחסים יציבות ושוויוניות. פרל סבורה כי עד שלא נבחין באותן הנחות ונחקור ל

עומק את האופן שבו התפתה מיניותנו נמנע מלהגיע להגשמה מלאה של  הפוטנציאל הארוטי שבנו. כך למשל, בפרק העשירי: "צילו של השלישי בדיקה מחודשת של הנאמנות" מצטטת אסתר פרל מדברי המטפלת המשפחתית הברזילאית מישל שנקמן שאומרת כי "התרבות האמריקנית מתייחסת בסובלנות רבה לגרושים – הכרוכים בשבירה מוחלטת של קשר הנאמנות ובתוצאות כואבות למשפח כולה – אבל זאת תרבות חסרת כל סבלנות כלפי בגידה מינית." פרל אינה מציעה לנו לבנות מסגרות של נישואים פתוחים, אך היא מתייחסת בכתיבתה לתפיסות תרבותיות שונות של מיניות וארוטיקה ומציעה לנו לבחון מנקודת מבט ביקורתית את התפיסה "הפוריטנית אמריקאית"  (שהשתרשה במקומות רבים בעולם מחוץ לארה"ב עצמה), לפיה אנו רשאים להינשא ולהתגרש ככל שנרצה, אך אם פעם אחת במשך כל שנות נישואינו נרשה לעצמנו "חפוז חד פעמי"  נהפוך לנואפים. יתרה מכל, פרל סבורה ששאיפתנו לנישואים מונוגמיים היא פנטזיה קשה להגשמה לא פחות, ולאור מספר מקרי הגרושים והבגידות היא כמעט ואינה ברת הגשמה.

פרל מעלה שאלות מאתגרות בנוגע לאופן בו אנו מגשימים את מיניותנו ומאתרת עבורנו את המוקשים המונעים את מימושה. כך בפרק הדן בהורות היא כותבת כי "חיי המשפחה משגשגים באווירה של נוחות ושל עקביות, אולם הארוטיקה שוכנת בלא צפוי, בספונטאני ובסיכון". זהו המסר העיקרי של הספר לפיו עלינו לקיים בו בזמן ממדים שונים ביחסנו האינטימיים ולאפשר לכלל הצרכים שלנו לבוא לידי ביטוי בלי שהאחד יבטל את האחר.

לאורך כל חייהם נשים וגברים שואלים שאלות, מבקרים ומערערים על האופן שבו הם נותנים ביטוי או מגבילים את מיניותם. גולשות "אסימון" מוזמנות להגיב ולשתף אותנו בחוויותיהן ומחשבותיהן על אינטימיות, ארוטיקה ותשוקה.  האם אישה יכולה להיות פמיניסטית ועדיין לבקש לעצמה חוויות של קשירה והשפלה ?האם זה מוריד מערכה? איך הייתן מגיבות לבגידה של בן/בת זוגכן?  ומה בנוגע לשיחות נפש אין סופיות, האם אינטימיות רגשית תורמת לסקס פראי וחסר מעצורים? האם ארוטיקה היא תנאי הכרחי לחיים מאושרים?

אנא  הוסיפו את תגובתכן או שלחו לנו אותה במייל אנו נפרסם חלק מחוויותיכן ומחשבותיכן באתר.

__________________________________________
אינטליגנציה ארוטית, אסתר פרל, כנרת בית הוצאה לאור 2007