לחשוב על דוגמאות לרוע היא, לצערנו, אינה משימה קשה במיוחד. להבין אותו היא משימה בלתי אפשרית בעליל, מה שמותיר את האפשרות היחידה לנסות להתבונן בו במבט אנושי בוחן ומטריד. בספרה החדש, נותנת הראבן לקוראיה את האפשרות להתבונן ברוע מקרוב, מתוך משפטי בית דין שנערכים לבן האנוש גורם הרוע בתוך ראשה של גיבורת ספרה.

גיבורת ספרה של הראבן היא אלינור ברנדיס, אישה בוגרת שממבט לא מעמיק נראים חייה אידיאלים להפליא – עיתונאית הכותבת טור פופולרי, בעלת חיי חברה וחיי משפחה מאושרים. האידיליה מתחילה להיסדק כאשר אלינור מקבלת שיחת טלפון מאדם מוכר מעברה. אז מתגלה כי אלינור נושאת עימה זיכרונות עבר קשים, בהם קרוב משפחה שמגיע לביקור מתעלל ואונס את אחותה. מדובר בפסיכופט במסכה של אינטלקטואל , סופר שמגיע ארצה לשם כתיבת ספר ביוגרפי על היטלר, 'גוף ראשון, היטלר'. זיכרונותיה של אלינור כוללים טיפול קשה מנשוא באחותה המתפרקת, שערער את חוסנה והפך אותה לפגיעה ושבירה. היא חיה עם זעם עצום, כלפי העוול הנוראי שנעשה לאחותה ולה, ושיחת הטלפון מהאנס מעוררת אצלה סערת רגשות עוצמתית, בעקבותיה היא יודעת כי תצטרך לעשות מעשה.

התמודדותה או נכון יותר לומר חוסר יכולתה להתמודד עם חזרת הפושע הנתעב לחייה, מערערים את נפשה ופוגעים בשגרת חייה. הראבן נותנת לקורא את האפשרות לצלול לתוך ראשה של גיבורת ספרה ולראות את העולם דרך עיניה של זו שהיא איננה הקורבן הישיר אך מהווה נפגעת משנית מהמעשה הנורא. הטרגדיה מוצגת מנקודת מבטה ומציגה דרך עיניה את הקרבן כמו גם את התוקף.

מתוך רגשי אשם, על כך שהפגיעה הייתה באחותה ופסחה עליה, היא מענישה את עצמה ואינה נותנת לעצמה מנוח. היא מייגעת את מוחה במחשבות שמסבות לה סבל רב, שנראה לפעמים כסבל מיותר וכפוי. שכן היא חיה בזיכרון-כפוי של עצמה על עצמה לזכור ולא לשכוח את המעשים הנוראיים שנעשו לאחותה.

הזיכרון מהווה מר

כיב חשוב, שכן ללא הזיכרון ושימורו יהיו המעשים כלא היו. והזיכרון של גיבורת הספר נוטה לתעתע בה ובקורא. הרבה סצינות שבורות ומעומעמות, אך מלאות מטען רגשי, כמו גם פיסות חיים המורצות קדימה ואחורה ומשוכתבות לפי שתי גרסאות- מציאותית ודמיונית. הגרסה הדמיונית מובאת כגרסתה של גיבורת טורה הפופולרי, שמשתלטת לעיתים על כתיבת חלקים מחייה, בהם הרע עולה על הטוב. הדמות הדמיונית מייפה את המציאות ויוצרת עולם מושלם, בו הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר, עולם חלופי של הגיבורה, בו קיים 'צדק קוסמי'. עולם כזה מוכרח, לדבריה, להיות חף מכל רוע, שכן הרוע מזהם את העולם ועד שלא יעלם יהיה העולם ספוג בצחנתו.

בניגוד ליחסה של הגיבורה למעשה הנורא, ישנה ההתרצה של הפושע הפסיכופט למעשיו הנפשעים. זו מובאת בצורה שכלתנית להחריד מפיו של 'אינטלקטואל' המחפש תשובה למחקרו. מחקרו על הרוע האנושי, המגולם בדמותו של היטלר, נדון בספר תחת השאלה- האם ניתן להבין את הרוע והאם הבנה היא בעצם סליחה. בעוד שהספר מציג את הסליחה מול הנקמה כפתרונות אפשריים ובלתי נמנעים למצב, נבנית העלילה תוך ציפייה של הקורא למפגש המחודש בין הגיבורה לאנס אחותה ומגרה אותו לגלות באיזה מן הפתרונות תבחר הגיבורה.

כמו ספריה הקודמים, גם ספר זה מתהדר בשפה גבוהה ובכתיבה איכותית ויכול להעיד על היותה של הראבן חברה יועצת באקדמיה ללשון העברית. את הרעיון לעיסוק המפוקפק בנושא היטלר בגוף ראשון שאבה, כפי שאמרה באחד הראיונות איתה, משאלה הנתונה לסופרים והיא עד היכן יכול סופר להרחיק לכת עם עיסוק בגוף ראשון מבלי לחצות את גבולות הראוי. על כן בחרה לעסוק בדמות של אותו סופר שחוצה את גבולות המותר ונותן פה לפושע מלחמה אכזרי, שהוא התגלמות הרוע האנושי.