בני האדם בספרו של מייקל בונד לא ממש מייחסים חשיבות לעובדה שחי ביניהם דוב. זה גם לא מפליא אותם שהוא מבין ודובר את שפתם.הם שופטים את פדינגטון הדוב על פי התנהגותו, שמתגלה כחריגה ולא תואמת את מנהגי המקום.
את פדינגטון מוצאים הזוג בראון בתחנת רכבת, כשבין חפציו מתגלה הבקשה:"נא לדאוג לדב הזה.תודה." הזוג נשבה בקסמיו של הדב המסתורי ומאמץ אותו לחיק המשפחה. במהלך הסיפור עובר פדינגטון הרפתקאות , שמלמדות אותו על המקום ה"מוזר" אליו הגיע. הוא לא מבין מדוע כל מה שהוא עושה מתקבל בחוסר הבנה.
פדינגטון , כובש בפשטותו הכנה , מסקרן את הקורא לברר מי הוא בעצם, מה גילו? מה כולל עברו? ומה עבר עליו עד שהגיע ללונדון? תוך כדי קריאה, בין דמויות בריטיות טיפוסיות והומור בריטי מעודן, נראה כי שאלות אלו מאבדות מחשיבותן. כי ככל שקוראים יותר עליו ועל עלילותיו,מגלים כי פדינגטון הוא לא אחר מאותו אדם שונה בחברה , זה שאף אחד לא מבי
ן אותו מהסיבה הפשוטה שהוא לא מבין אף אחד.
"דב ושמו פדינגטון" נכתב על ידי מייקל בונד בשנת 1958 וזכה להצלחה גורפת. לאור ההצלחה התפטר בונד מעבודתו כדי להתמסר לכתיבה והמשיך לגולל את עלילותיו של פדינגטון בסדרת ספרי המשך,שגרפה מעריצים רבים, היוותה השראה לסדרת טלוויזיה ואף ללהקות פופ. מאוחר יותר זכה הסופר בתואר כבוד של האימפריה הבריטית על הישגיו בתחום ספרות הילדים.
"דב ושמו פדינגטון" הוא תרגום ראשון לעברית של הנוסח הראשון והשלם של הספר על הדוב פדינגטון. הוא מכיל איורים חביבים וכולל אחרית דבר מאת יהונתן גפן , המנסה להתחקות אחר פשר דמותו של פדינגטון הדוב. זהו מסוג ספרי הילדים שלא נס ליחם אף לאחר 50 שנה ובקרוב צפוי אף סרט ילדים באורך מלא שיבוסס על עלילותיו של הדוב.