AIG הינה חברת ביטוח מובילה בעולם בשירותי ביטוח ופיננסים, והיא פועלת בלמעלה מ-130 מדינות, ובשנת 1996 הוקמה בארץ חברת בת בשותפות עם קבוצת עורק המקומית. חוה פרידמן שפירא נמנתה על צוות ההקמה, ולפני כ-7 שנים היא מונתה למנכ"לית החברה. תחת ניהולה, צומחת AIG ישראל וכל שנה רווחית יותר מקודמתה. הרווח הנקי בשנת 2007 היה 59 מליון ₪.
פרידמן, האישה הראשונה בארץ בתפקיד מנכ"לית של חברה ביטוח, בת 53, נשואה נישואים שניים ואם לבת. הגעתי למשרדה הגדול כדי לגלות מיהי האישה המנהלת בהצלחה חברה המונה כ-700 עובדים, וגיליתי אישה מרתקת.

מהו הרקע האקדמי והמקצועי שלך?
"יש לי תואר שני במנהל עסקים. כשהייתי צעירה יותר ממך עשיתי דברים שאני אוהבת - למדתי לימודי תיאטרון בחוג לתיאטרון בת"א. משחק היה החלום שלי. אחרי 3 שנים החלטתי שלא אהיה שחקנית, מכל מיני סיבות, ואז ירדתי מזה. צריך לראות האם מה שאתה אוהב זה פרקטי ויכול לפרנס אותך.
הנסיבות הביאו אותי לגמרי במקרה לחברת ביטוח, כמזכירה. ואז נגלה בפניי העולם הזה. גיליתי את העולם הזה תוך כדי עבודה. מהר מאוד החלטתי שאם אני נשארת שם, אני רוצה ללמוד את התחום ולהתפתח בו. וכך גדלתי והתפתחתי בענף הביטוח, ולימים איני מצטערת. אני שמחה על התפנית, כי היום, במבט לאחור, אני לא חושבת שהייתי יותר מאושרת אם הייתי נשארת בתחום המשחק. אני שמחה שעשיתי את המעבר הזה בשלב מוקדם. תוך כדי עבודה גיליתי שהתחום העסקי והאינטרקציה עם האנשים, הלקוחות והעובדים, זה דבר מאוד מעניין.
תחילת הדרך הייתה מאוד קשה. בהתחלה לא התחברתי לתחום. בחודשיים הראשונים לעבודה חזרתי כל יום הביתה ואמרתי שמחר אני מתפטרת. הוריו של בעלי לשעבר המליצו לי להישאר עוד קצת ולתת לזה צ'אנס.
מנהל חברת הביטוח בידרמן ראה את התסכול שלי, אמר שעשיתי עליו רושם טוב והוא מוכן ללמד אותי ביטוח. כך החל הרומן שלי עם הביטוח. עם הזמן התקדמתי בחברה.
אני הרבה שנים בענף הביטוח, בארץ ובחו"ל. ב-AIG אני נמצאת כבר 12 שנים, מיום הקמת החברה בארץ. עבדתי גם כמנהלת השיווק בבית תוכנה שפיתח תוכנות בתחום הביטוח".

האם דחפת את עצמך לתפקידים? השתמשת במרפקים כדי להתקדם?
"ממש לא. יש את האמירה של "להיות במקום הנכון ובזמן הנכון". היה לי מזל להיות במקומות בהם נוצרת ההזדמנות. הייתי עובדת מאוד מסורה, נמרצת ומחוייבת לחברה, מאוד נאמנה, משקיענית וזה השתלם בסופו של דבר. עבדתי בחברות שהיו בתנופת התפתחות, התפנו תפקידים, ומצאו שאני מתאימה למלא אותם".

ספרי לי בבקשה על הצלחה גדולה שלך ועל כישלון צורב שהיה לך
"הצלחה גדולה בעיניי היא שהסתדרתי לגמרי לבד לארץ זרה. לאחר גרושיי טסתי לניו-יורק. בצורה נחושה, בלי שום קשרים ופרוטקציה קבעתי לי כמה מטרות שאני רוצה להשיג, והשגתי את כולן בכוחות עצמי. זוהי מבחינתי הצלחה של מסוגלות אישית, ששמתי לעצמי מטרות ומימשתי אותן, וגם של המון אומץ.
חיפשתי עבודה בכוחות עצמי. גם עברתי זמנים קשים. למשל, נכנסתי למיזם של יהודי למכירת מחשבים, ואחרי כמה חודשים נגמר לו הכסף והוא פיטר את כולם, ומצאתי את עצמי בלי כסף ובלי עבודה בארץ זרה. עבדתי בעבודות מזדמנות כדי להחזיק את עצמי, ובמקביל למדתי תואר שני. זו בעיניי הצלחה, כי זה הראה לי שאני יכולה לעשות הכל. לא חשוב איפה יפילו אותי, שום דבר לא קשה לי. זוהי תובנה חזקה שנותנת המון ביטחון וחוזק ונותנת לי אפשרות למנף את עצמי הלאה. זה נותן עוד נדבך לחוסן הפנימי שאני יכולה. אני מסוגלת, ולא יפחידו אותי. ואוקיי, אז אדפוק על עוד 8 דלתות ומקסימום יגידו לי לא. אבל בתשיעית יגידו לי כן. 
הלכתי לחברות כוח אדם

והתדפקתי בדלת. ומה הכי גרוע שיכול להיות? שיגידו לי שאין עבודה. אז המשכתי לנסות. בשלב מסוים החלטתי להיכנס לחברת ביטוח גדולה. פניתי לחברת השמה שמתמחה בביטוח. נאמר לי שאין עבודה, ושזה זמן גרוע לחיפוש עבודה. כל חודשיים התקשרתי כדי לשאול מה קורה. אחרי כמעט שנה והרבה טלפונים לחברת ההשמה, בדיוק כשהתקשרתי שוב לחברה אמרו לי שלפני 10 דקות הם קיבלו טלפון שמחפשים אנשים לחברת ביטוח... נקלטתי בחברת הביטוח הבינלאומית AIG. עבדתי שם שנתיים וחזרתי לארץ ב-87'. לגמרי במקרה בשנת 97' נקלטתי שוב לחברה AIG.
בנוסף לסיפור שתיארתי, שאותו אני רואה כהצלחה, אני רואה גם את המינוי שלי למנכ"לית כהצלחה. מוניתי בלי לדחוף את עצמי, אלא כי אני ראויה, בלטתי ועשיתי עבודה טובה".

הכישלון הצורב
"היום אני לא מצטערת לרגע, אבל ברור שבאותו הרגע שהחלטתי שאני עוזבת את התיאטרון והולכת לחפש עבודה "רגילה" כשאר בני התמותה, ואני יורדת מתחום האמנות והנפש וה"רוח", לגשמיות, לחפש עבודה שסביר שתהייה פקידותית, בטח שזו הייתה הרגשת כישלון. ההרגשה שעזבתי את תחום הרוח והנפש.
כשגרתי בניו יורק הלכתי להרבה מאוד הצגות ולמוזיאונים, וקלטתי שאני יכולה להיות מאוד ברוח בלי שזה יהיה העיסוק הפורמלי שלי.

אילו תכונות אופי נדרשות כדי למלא את תפקידך בהצלחה?
"להוות דוגמא אישית לצוות העובדים, דבר שנדרש מכל מנהל/מנהיג. אני מאמינה בכך שמה שהראש מקרין, כך זה מחלחל למטה.
צריך לאהוב אנשים. אני יכולה להיות הכי גאון בעבודה, אך זה לא מספיק. הצלחת החברה היא לא רק בגללי. אם אתה רוצה לעבוד טוב עם אנשים טובים שיירצו להישאר, אתה צריך לאהוב אותם".

מה היתרונות ומה החסרונות במשרה שלך?
"זהו תפקיד מרתק. אני אחראית לניהול החברה ומשכך אני עוסקת בהמון תחומים ונושאים - שיווק, אחריות על כספים, מערכות מידע, מוצרים חדשים. זה מרתק מבחינת העניין. הגיוון. המוח כל הזמן עובד.
החיסרון הוא שזה שואב המון אנרגיות. אני מנסה לאזן בין החברה למשפחה. אני משתדלת לצאת מהעבודה בשעה 19:00. מנסה. לא בשעה 12 בלילה, כפי שיש כאלה שעובדים כך ולא רואים את המשפחה. זה לא מקובל עלי. אבל עדיין, זה לא רק השעות. זה האנרגיות הנפשיות. אם אעשה חשבון נפש אז ברור לאן יותר שעות בחיים שלי הלכו. איני מצטערת, אבל היום אני מוכנה מבחינת הגיל והנסיון לחלק קצת אחרת את הזמן שלי".

יש לך חלום?
"החלום שלי שיהיה לי יותר זמן לעצמי. לעשות דברים שאני אוהבת – לשמוע יותר מוסיקה, לטייל יותר, זמן לעצמי".

את מי היית רוצה לפגוש ולהעביר עימו או עימה ערב בסלון?
"שולמית אלוני. פעם היא הייתה לי מודל שרציתי ללכת בעקבותיה. חשבתי ללכת לפוליטיקה, אבל ירדתי מזה".

יש לך מסר שאת מעוניינת להעביר לגולשות?
"תהנו מהחיים. תעשו מה שאתן רוצות ואוהבות לעשות. אישה צריכה להחליט עם עצמה מה היא רוצה לעשות ולעשות את זה באופן הכי נקי מרגשות אשם. אם את שלמה עם עצמך, זה באמת מה שאת רוצה ועושה לך טוב – עשי זאת בלי רגשי אשמה. כי אם את מרוצה מהחיים, זה יקרין על הסביבה שלך והילדים שלך יהיו יותר מאושרים מאשר אם תעבדי במה שאינך אוהבת ותהיי מתוסכלת".
 

________________________________________________
חגית רימון - עו"ד ועיתונאית, מחברת הספר "שירז עפה עם לונלון הבלון"
[email protected]