פול, אינדיאני יפה תואר, יליד אמריקה, בת שבע, ישראלית מדהימה ביופייה אך, נראית אינדיאנית מיוחדת במינה. ישלהם  שני לדים מדהימים ומיוחדים טבע גריי קלאוד (ענן אפור) בן 10 ולנאי ריינינג סאן (ממלכת השמש), בת 7, פוקהונטס קטנה ומדהימה והשלישי או השלישית בדרך.

הילדים קיבלו את שמותיהם על פי המסורת האינדיאנית מאביהם. שמם האינדיאני, ענן אפור ושמש גשומה קשורים באופן ישיר לארוע משמעותי שהתקיים בסביבה הקרובה באותה העת שיצאו אל אוויר העולם ונשמו את נשימתם הראשונה. בכך ילד או ילדה באורח חייהם יודעים לקבל את הקשר שלנו בני האדם עם היקום הסביבה והטבע.

זהו סיפור מרתק של היכרות בנופי הוואי אשר הפגיש שני אנשים מיוחדים שהפכו עם השנים למשפחה מדהימה ומיוחדת במינה. זוג + 2 ילדים. נשמע פשוט? אבל ממש לא.

משפחה מיוחדת זו מתגוררת ביהוד, אך סיפור אהבתם והכרותם מרתק בפני עצמו כשהתחיל עוד הרבה קודם לכן, בהוואי.
בת שבע מתרגשת כל פעם מחדש כשהיא מספרת את סיפור הכרותם ואהבתם ועיניה נוצצות. היום, בראיה לאחור, יודעת בת שבע להסביר לפענח את המפגש המאד, מאד אקראי שחל ביניהם. הבנתה מתבססת על התפיסה האינדיאנית.
בת שבע מסבירה כי על פי התפיסה האינדיאנית, כל הדברים בייקום קשורים זה לזה, משפיעים זה על זה כבמעגל. החוכמה לדבריה, היא לכבד כל דבר כי לכל דבר יש תפקיד במעגל. החל מהנמלה הקטנה, דרך הנץ המרחף בשמיים, לשועל הערבות, לעצים העומדים.
כל מה שתבקש יבוא אליך בחזרה כמו הדהוד של תוף אינדיאני. הכל פועם וככל שאנו מודעים לכך יותר אנו קשובים לפעימות הלב וצועדים לפיהם.
בת שבע, בתת מודע שלה, ביקשה והזמינה את מה שלימים התרחש. בזכות ההקשבה לליבה, התפתח סיפור ההכרות בין בני הזוג, האהבה והקשר המיוחד והגיע עד הלום.

פול בארט, יליד אמריקה, אינדיאני מצאצאי שבט הנבחו, אשר שורשי משפחתו נעוצים עמוק בלב ניו מקסיקו. הוא גדל בסנטה מוניקה, לוס אנג'לס, ובשלב מסויים עבר להתגורר בהוואי. השם האינדיאני של פול הינו "רוח הדוב", שם אשר פול העניק לעצמו לאחר שחווה את מסע החזון האישי שלו בו קיבל חזיון המראה את דמותו של הדוב מתערטל בעשן המדורה.
במקצועו הוא בונה בתים מעץ, מקצוע מאד פופולרי, ידוע ויוקרתי בהוואי. כיום אמן רב תחומי העוסק בשחזור האמנות האינדיאנית על כל גווניה, צורף המעצב ומייצר תכשיטי כסף אינדיאניים בשילוב אבן הטורקיז, מגיע לבתים ומטהר במרווה.

בת שבע נסעה לתור בעולם בתום השרות הצבאי. הטיול התחיל בצ'ילה עבר לארגנטינה, ברזיל, בוליביה, פרו, אקוודור ואז נסיעה לארצות הברית. בבוליביה, בעקבות שיחה עם אינדיאנית מקומית, בת שבע בעצם קיבלה את הסימנים הראשונים לצאת "למסע החיפוש" וכך המשיכה לטייל עד שהגיעה לביקור חטוף אצל האחות שגרה בסן דייגו.

הנסיעה של בת שבע, אמורה היתה להיות לחודש ימים וחזרה הביתה. אך, ביקור זה הפך להיות גורלי. לבת שבע חיכה כרטיס טיסה להוואי, מתנה מאחותה. כרטיס שאותו בעצם ניסתה לבטל כי הרגישה שמיצתה את עצמה בדרום אמריקה. אך, האחות מסן דייגו התעקשה שבת שבע תצטרף לנסיעה – ויהי מה.

כבר ביום הראשון בהוואי, היתה לבת שבע תחושה שמשהו טוב הולך לקרות. כל תושבי האי מאווי התייחסו לבת שבע כבת המקום, בשל נוכחותה רבת העוצמה והמראה המאד אקזוטי והמרשים שלה. עד שעיניה נתקלו בעיניו של מי שלימים יהפוך לבעלה ולאב ילדיה.
המיפגש הראשון התפתח סיפור של אהבה גדולה. ביקור של חודש הפך לשנה שבה נרקמה אהבה חוצה גבולות, בין שני אנשים מיוחדים במינם.
השניים הגיעו לישראל והשתקעו ביהוד.
כיום, מה שמרתק ומעניין עוד יותר הוא אורח חייהם, פעילותם ותרומתם לציבור, לחברה ולסביבה. 

בני הזוג עורכים סדנאות צבעוניות ומלאות שמחת חיים. הפעלות בימי הולדת, ארועים, מסיבות, חגיגות בגני ילדים, בתי ספר וכן סדנאות המתאימות למבוגרים ומעניקים חוויה אינדיאנית אמיתית ומרגשת המשלבת מפגש עם התרבות האינדיאנית הקסומה בליווי תפאורה אינדיאנית, תלבושות מדהימות, תכנים חשובים ומלמדים. בסופן של הסדנאות משתפת אותם בת שבע בסיפור אהבתם והכרותם האישי. לאחר מכן מדגים פול את הריקוד האינדיאני והמשתתפים מוזמנים להצטרף למעגל הריקוד.

בת שבע ופול מסבירים בפעילויות שלהם את היחס של האינדיאנים לסביבתם, לצמחים ולבעלי החיים, איש לרעהו, יחס של הדדיות. על העיקרון שעל מנת לקבל יש צורך להיות נכון לתת. בתפיסה האנידיאנית, אחד המאפיינים הוא תחושת היותו של האדם חלק בלתי נפרד מן הטבע ועל כן יש לו אחריות של שמירה וכבוד לכל הסובב אותנו.
אך, מעבר לכך, בני הזוג עוסקים בפעילות ציבורית עניפה, כתרומה לחברה ועורכים המון המון מפגשים והפעלות בבתי החולים, בבתי ילדים חוסים, אוטיסטים, ילדים מוגבלים וכו'.
במפגשים שרים שירים אינדיאנים, מתופפים בתופים אינדיאניים, רוקדים בתנועות קצביות כדי להעלות את רמת האנרגיה. על-ידי שירה, תנועה ותיפוף ניתן להיכנס לאוירה ולחוש את כוח המעגל והביחד. את כל אלו הם עושים עם המון המון אהבה, נתינה ואיכפתיות ומראים איך אפשר גם אחרת.
המטרה העיקרית שלהם היא לאפשר מפגש עם התרבות האינדיאנית תוך נגיעה במגוון רב של תחומים: האיפור האינדיאני, אמנות אינדיאנית, סיפורים, ריקוד ומוסיקה. הכל בשילוב תפאורה מיוחדת פרי עיצובם של פול ובת שבע בארט, הלבושים במיטב התלבושת המסורתית, אשר עוצבו ונתפרו ע"י פול בארט. הרבה מאד חומרי יצירה, אביזרים מעניינים וכלי מוסיקה אותנתיים העשויים מחומרים שמגיעים מארה"ב מהשמורה האינדיאנית.

כלי המוסיקה המוצגים בסדנאות הינם תופי הטם טם. אלו הם תופים המעוטרים בציורים עם סמלים בעלי משמעות וחלקם עם ציורי בעלי חיים
פרי יצירתו ועבודת ידו של פול בארט. על פי התפיסה האינדיאנית לכל בעל חיים יש תפקיד על פני הייקום ואנו בני האדם יכולים ללמוד ממנו על פי האיכויות והתכונות הבולטות שלו. לדוגמא, הלטאה מסמלת מחזוריות של חיים ומוות. ברגע שהזנב של הלטאה נקטע מתחילים חיים חדשים.
העכבר קרוב מאד לאמא אדמה ובעל תכונות של ראיה ממוקדת. הנץ שעף הכי גבוה, נחשב כמעביר המסר אל הרוח הגדולה שהיא אחראית על כל היקום ורואה את הכל מלמעלה אך, לא בראיה ממוקדת כמו העכבר.

דרך החוויה האינדיאנית, בני הזוג בארט רוצים גם לעורר את מודעות הציבור לנושא של איכות וכבוד לסביבה, מיחזור ושמירה על הטבע, יותר הקשבה, יותר סבלנות, כבוד האחד לשני, מיחזור, שימור וטיפוח כל מה שרק אפשר. 
נושא הניקיון, שמירה על הטבע ומיחזור מאוד קרוב לליבם ולכן הם תמיד מפרגנים, משתתפים, מתנדבים במטרה לנסות לשנות ולעשות טוב יותר  לסביבה ולעצמם ולתת דוגמא לכל הילדים

הם פועלים לחינוך לתרבות של ניקיון איש, איש בחצרו הקדמית והאחורית וגם באתר הטבע והנופש הסמוך למקום מגוריו. החינוך לניקיון לטענתם לא יעשה ביום אחד אך, עם הרבה סבלנות  זה אפשרי.

מדובר בזוג מדהים, שרואה את היופי, הירוק, השמח, הנתינה , האהבה, הסבלנות, הכבוד והחיים היפים והם מקנים לכל הסובבים אותם תחושות אלו. הם עושים זאת בצניעות, בדרכם המיוחדת, באהבה ובקבלת כל אחד ואחת באשר הם. כפי שהאינדיאנים אומרים: במעגל האינדיאני כולם שווים.