הפכי לעמוד הבית
על סדר היום נשים וכסף גוף ונפש סטייל דרך חיים סלון פורומים שדרת אסימון קשרים
כתובת דוא"ל: סיסמא:  עדיין לא חברה?  הצטרפי עכשיו   שכחת סיסמא?
על היפראקטיביות וריטלין: הפסקתי הכדורים - הרווחתי את הבן שלי ...
כותבת אני לכם בדם ליבי את הדרך הארוכה, הקשה והכואבת שעברה משפחתי לפני, בזמן ואחרי לקיחת הריטלין. היום, לאחר שהפסקתי לבני את נטילת הכדור- כולנו נושמים לרווחה. והמסקנה: ילדי הADHD ההיפראקטיביים, זכו למתנות ייחודיות. ילדים אלה מלאי כריזמה, אנרגטיים, תקשורתיים מאד ושופעי שמחה, ואנו כהורים, צריכים לשמוח במתנות שבורא עולם זיכה אותנו ולהשתמש בהן בצורה הטובה ביותר. בדרך זו, אין ספק שנצליח לקצור רק פירות מבורכים בע"ה!
מאת:
11/09/2011
חברות וחברים יקרים,
הפעם , מפרסמת אני מאמר של חברה שביקשה שאפיץ את הכאב שעברה.
היא ניצחה!
רוצים לקרוא את סיפורה? כנסו כאן....
תודה רבה,
ציונה אבירם - נומרולוגית
מומחית בתחום הזוגיות, משפחה ומערכות יחסים
http://www.roga2002.com/

לפני מספר שבועות התפרסמה כתבה באחד השבועונים החרדים בנושא: "האם בנתניה יש מספיק מוסדות לחינוך מיוחד?". בתור אימא לילד שהוגדר כלקויי למידה ברמה גבוהה עם הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות (ממש "בלתי נסבל" להגדרת מערכת החינוך), נושא הכתבה מאד עניין אותי, אך לצערי הרב, הזדעזעתי. על מנת שתבינו למה, אנסה לתמצת לכם תקופה המתפרסת על פני 5 השנים האחרונות.

בני הקטן והחמוד בן 6, מוכשר מאד, יצירתי, חברותי, חייכן - בקיצור ממש ילד מיוחד הניחן גם בתכונות הייחודיות המאפיינות את ילדי הADHD , היפראקטיביות(אני קוראת להן "מתנות"). הטפל לא מעניין אותו כלל, יש לו יכולת לעשות אבחנה מהירה ולהתמודד עם העיקר בצורה חדה מאד, כל זאת בתנאי שהדבר מרתק, אבל ברגע שהעניין משעמם אותו או שהנושא לא מובן לו - הוא ישר "חותך"  מבלי לחשוב מה יהיו ההשלכות לכך.

כל הסיפור התחיל, כאשר בני התחיל "לחתוך" לעיתים קרובות מנושאים שאינם מעניינים אותו. העניין התבטא במכתבי תלונה רבים מצד בית הספר- תלמוד תורה. עונשים רבים (כמו  לכתוב 500 פעם "אסור לעמוד/לטייל באמצע השיעור"). שיחות טלפון ארוכות בשעות הערב עם המלמדים הפכו להיות חלק מהשגרה ועוד.

 

האבחון

יום אחד התבקשנו להגיע בדחיפות לשיחה עם המנהל. במהלך השיחה, המנהל שיבח את חכמתו ופיקחותו המיוחדת של בני ושבתוך תוכו הוא נשמה טובה ומיוחדת במינה. לאחר מכן פרס, בפנינו את כל מעלליו הבלתי נסבלים במהלך החודשים האחרונים (וזה היה הרבה...) ולסיום השיחה, נתן עצה ידידותית :

"כדאי ואפילו מומלץ שבנכם יעבור אבחון כמה שיותר מהר- הוא סובל מהיפראקטיביות"

 

התלבטנו מאד האם לעשות את האבחון או לאו. בסופו של דבר, לאחר לחץ מצד ההנהלה (שוב מכתבים רבים, שיחות טלפון ארוכות ופגישות דחופות..) עבר בני אבחון "טובה"- הבודק את מידת ההיפראקטיביות שלו . חזרנו לרופא המטפל עם תוצאות האבחון ויצאנו מחדרו עם מרשם לריטלין 10 מ"ג,  ואבחנה שהילד סובל מהיפראקטיביות.

במשך 4 ימים בהם נטל בני את הריטלין, הפך הוא לילד אחר לגמרי. התנהגותו הייתה מוזרה ושונה לחלוטין. פתאום הפך מילד אנרגטי ושובב, לילד סגור, מופנם, אפאטי, רדום, ובוכה לעיתים קרובות בלי שום סיבה. כלל וכלל לא רצה לשתף פעולה איתנו.

חזרנו שוב לרופא אשר הרגיע אותנו ואמר שאין מה לדאוג  אלו תופעות לוואי נורמאליות לחלוטין במצבים של היפראקטיביות. בכל מקרה, המליץ שנחליף את הריטלין בכדור אחר. הכדור האחר אשר בזמנו קראתי לו "כדור הפלא", לא גרם לתופעות לוואי כמו הריטלין, השפעתו הייתה ארוכה ועדינה יותר.

 

כולם היו מרוצים! המלמדים ממש נהנו מבני היקר. הציונים הרקיעו שחקים. הילקוט מסודר. הכין שעורי בית בזמן ולא הפריע כלל וכלל במהלך השיעור. בקיצור ילד ממש מקסים!!!

 

המחיר

אחת מתופעות הלוואי הידועות של הכדורים האלה היא דיכוי התיאבון. זאת אומרת שכל עוד הילד נתון תחת השפעת הכדור - אין סיכוי שיכניס דבר מאכל לפיו (כולל ממתקים וחטיפים).

ובשעות הערב, בדיוק בזמן השכבת הילדים, היינו חווים את תופעת ה"ריבאונד" (תופעת היפראקטיביות מוגזמת/עצבנות יתר כאשר הכדור מפסיק להשפיע). הרעב החל לתקוף אותו ואפשר להבין, 10-12 שעות בלי אוכל. דלת המקרר הייתה נפתחת ונסגרת ללא הפסקה. בני היה מקפץ ומרקד על הספות. צועק, משתולל ומציק לאחיו ואחיותיו.

ובשעה 12 בלילה, היה מצליח להירדם באפיסת כוחות (עוד תופעת לוואי - קושי הירדמות).

ובבוקר שלמחרת, בני היה מתעורר מאוחר. כל ההשתדלויות מצידי להעירו מוקדם כשלו. הוא פשוט לא הצליח להתעורר בגלל שעות שינה מועטות.

 

 

ההתלבטויות

חלפו להן עוד שנתיים. בני כבר בן 8. מצליח מאד בלימודיו ואף מקבל תעודת "מצטיין" מספר פעמים. אך במקביל, לאט לאט, בעקבות דיכוי התיאבון היומי- חלה ירידה במשקל גופו. בגיל 10 שקל הוא 22 ק"ג (עור ועצמות) כאשר בני גילו שוקלים 30 ק"ג בממוצע. תת התזונה אליו הגיע גרם לאנמיה חזקה, המוגלובין נמוך מאד, תפקוד הכליות היה ירוד ומערכת החיסונית שלו הייתה חלשה מאד.

 

ובנוסף לכל, סבל מטיקים חזקים אשר התבטאו בתנועות בלתי רצוניות החוזרות ונשנות כל מספר שניות. מצמוץ חזק בעיניים, השמעת קולות ווקאלים, תנועות עם הראש, הרמת כתפיים ועוד...

 

חזרנו שוב לרופא אשר הפנה אותנו באופן מיידי לפסיכיאטר ילדים מומחה. לאחר אבחון קליל של 10 דקות קבע הפסיכיאטר שהילד חייב את הכדור. לטענתו, בלעדיו  אין סיכוי שיצליח! הבטיח שאין מה לדאוג ושהטיקים יחלפו כמו שבאו. הוסיף ואמר שבמידה ולא ייפסקו - המליץ על כדור נוסף בשם ריספירדל שהינה תרופה אנטי פסיכוטית.

המשכנו  עם הכדור הרגיל (שכבר לא כדור "פלא" כמו בעבר), הטיקים המשיכו והתגברו יותר ויותר. ובמסגרת התלמוד תורה הכול התהפך! בני נהיה יותר ויותר אגרסיבי. היפראקטיבי. אימפולסיבי מאד. לא מרוכז כלל במהלך השיעורים ולא ניגש כלל למבחנים כי לא הבין את החומר הנלמד.

 

ההחלטה להפסיק

לאחר מחשבות ודילמות רבות, בעלי ואני הגענו להחלטה להפסיק עם הריטלין. אין שום תועלת מהכדור שלמעשה רק מזיק לילד בריאותית יותר ויותר. בני היה המום מההחלטה ביקש: "את יודעת שאני לא יכול בלי הכדור, המלמד יעיף אותי מהכיתה!"

ואני, הייתי מאד שלמה עם החלטתי. הרגעתי אותו שיהיה בסדר: "אתה ילד נבון ופיקח ובע"ה תצליח גם בלי הכדור".

 

במשך חודשיים שלמים נלחם בני עם דחפיו הבלתי נשלטים. עם ההיפראקטיביות. ואני נלחמת מול מערכת החינוך בשבילו - כלביאה המגוננת על גוריה.

ציונים, לא עניינו אותי כלל! הדבר היחיד שהיה חשוב לי שיהיה בריא, יעלה במשקל ושהטיקים יחלפו לגמרי. 

עברנו תקופה קשה מאד. הגוף מצידו דרש את הכדור. בני היה מתוסכל ממצבו. דימויו העצמי ירד וביקש ממני לחזור לכדור "המרדים" (כך כינה אותו).

 

קיבלנו המלצות להחליף מסגרת חינוכית למסגרת קטנה יותר של 6-8 ילדים בכיתה- ילדים עם לקויות למידה כמו שיש לבני. לא הסכמתי בשום אופן להעביר את הילד. לדעתי, עם יותר השתדלות מצד מערכת החינוך כמו למשל: מורה מתקנת גם לכיתות הגבוהות ולא רק לנמוכות. השתלמויות למלמדים,  שיקבלו הדרכה כיצד נוהגים עם ילדים היפראקטיביים ומוכשרים שכאלה כדי להעלות אותם על דרך המלך ולא חס וחלילה  להפוך ל- "עלה נושר" נוסף. (עפ"י סטטיסטיקות - רוב הנושרים סובלים מהיפראקטיביות ובעלי הפרעת קשב וריכוז).

המערכת גרמה לנו ההורים וגם לילד להאמין - שבלי הכדור ריטלין, אין סיכוי כלשהו להצליח אלא להיפך!  לקח לי המון זמן לשנות לבני תפיסה זו וב"ה הצלחתי. עדיין קשה לנו- זה ברור. אך עם המון חום ואהבה, פרגונים ותמריצים - בני הוכיח שאפשר להצליח גם בלי הכדור!

 

הכול תלוי בגישה!

נכון להיום, מזה מספר חודשים, בני "נקי" מכל כדור כימי. עלה במשקל ונראה כמו בני גילו. קיבל גובה.  בדיקות הדם, ב"ה תקינות  והטיקים - תודה לאל פסקו!

ולגבי המסגרת, בני נשאר באותה המסגרת. בשיתוף פעולה מלא מצידנו ומצד המערכת החינוכית - הצלחנו לייצב את התנהגותו ההיפראקטיבית והאימפולסיבית שלו. כיום הוא יושב ולומד כמו חבריו לכיתה. לא מאחר לשיעורים. מכין שיעורי בית בזמן ודימויו העצמי תקין לחלוטין.

 

אין ספק שהקושי רב וההתמודדות היומיומית לא קלה כלל וכלל!  אבל אם יודעים לנתב את האיכויות שיש לבעלי הפרעות קשב וריכוז - ניתן להצליח בכל תחום! הכול תלוי בגישה! ומסתבר- שללא הכדור הצליח להגיע לתוצאות מצוינות. נכון, הדבר חייב אותו למאמצים מרובים מצידו אבל היה שווה בהחלט.

בשנים האחרונות חלה עליה גבוהה מאד במספר הילדים הסובלים מהיפראקטיביות, המופנים לאבחונים שונים ובנטילת ריטלין. ולמה כל זה קורה? כי הגננת/המלמד לא מצליחים להשתלט בגן/בכיתה. והתוצאה - לחץ מסיבי על ההורים חסרי האונים, אשר חלקם אף מקבלים התראות על סילוק מהמסגרת אם לא יתנו לילד ריטלין. עצוב. מזעזע. אך אמיתי לחלוטין!

 

הרי זה אבסורד לחלוטין! כל ילד רביעי בממוצע צריך אבחון?

וכך מגיעים לשאלה:  האם יש בנתניה מספיק מוסדות  לחנוך מיוחד?

ושאלה נוספת:  האם יש מספיק הדרכות/השתלמויות/קורסים/מפגשים למלמדים/גננות המקנים ידע והכוונה לטיפול בילדים מיוחדים אלה?

מדוע לתייג את הילד ההיפראקטיבי  עם כל מיני הפרעות למיניהן?? כמו שאסור לומר לילד-  "אתה שקרן" כך אסור לתייג את הילד בשום תגית שלילית אחרת.

 

לסיכום:

1.  אם בכל זאת החלטתם לתת טיפול תרופתי, אל תצפו לניסים ונפלאות, הכדור "עוזר" בשנה-שנתיים הראשונות

     ולאחר מכן מאבד כל אפקט כלשהו להצלחה.  ובנוסף, גם גורם לנזקים בריאותיים שחלקם בלתי הפיכים.

 

2.  אל תיכנעו ללחץ של מערכת החינוך! תהיו חזקים. תרעיפו על ילדכם המון חום ואהבה! זו התרופה האמיתית!         יחס אישי, זמן איכות, חוגים ופעילויות מגוונות.

 

ילדי הADHD ההיפראקטיביים, זכו למתנות ייחודיות. ילדים אלה מלאי כריזמה, אנרגטיים, תקשורתיים מאד ושופעי שמחה,  ואנו כהורים, צריכים לשמוח במתנות שבורא עולם זיכה אותנו ולהשתמש בהן בצורה הטובה ביותר. בדרך זו, אין ספק שנצליח לקצור רק פירות מבורכים בע"ה! 

 

 

 


 

 

 

 

 הוסיפי תגובה    שלחי לחברה    גירסה להדפסה
     תגובות
 
WOW כל מילה זהב!!!!
, מרכז  25/09/2011 13:21:39
כמו לביאה על גוריה - כל הכבוד מי יתן ותדעי רב נחת ושמחה וילד הזה יעלה מעלה מעלה - בזכות נשים צדקניות נגאלנו ובזכות נשים צדקניות נגאל - אמן
תגובה לתגובה
 

אודות אסימון |  צרו קשר |  פרסמו אצלנו |  תנאי שימוש |  מפת האתר |  ארכיון כתבות |  תקנון רכישה באתר |  אסימון, טיולי חוויה ברוח נשית |  רשימת העסקים
אסימון - © כל הזכויות שמורות      עיצוב: סטודיו Symbols
וייזנט - תוכנות לעסקים