נישואין וחתונה הם בדרך כלל התחלה של קשר חדש שנוצר בין בני זוג, אשר מתחילים לבנות ביחד את התא המשפחתי החדש שלהם. בניה זו באה לידי ביטוי כמובן במסגרת האישית, והבין אישית שנוצרת בין שני בני הזוג. אולם יש לה גם היבטים כלכליים משמעותיים, המקבלים ביטוי בהשקעה משותפת של המשאבים האישיים שלהם ובצבירת רכוש משותף.
עם זאת, ישנם לא מעט מקרים בהם, אחד מבני הזוג או אף שניהם, מגיעים לקשר הנישואין כאשר באמתחתו של כל אחד מהם רכוש שנצבר על ידיו, באופן אישי, בטרם הנישואין, וכתוצאה מפעולות שמי מהם ביצע, במשך השנים הקודמות.
כאשר חיי הנישואין מצליחים, לא מתעוררת כל בעיה ביחס לשאלת הרכוש שנצבר על ידי כל אחד מבני הזוג בטרם הנישואין.
מאידך, ישנם שני מקרים עיקריים שבהם מתעורר צורך לבחון את ההסדרים הכספיים שבין בני הזוג. מקרה אחד הוא כאשר הנישואין לא עולים יפה, ובני הזוג מחליטים להתגרש, ואז מתעורר הצורך לחלק ביניהם את הרכוש המשותף שלהם. מקרה שני הוא כאשר מלכתחילה בני הזוג מבוגרים, ובד"כ מדובר בנישואים שניים שלהם, לכל אחד מהם יש כבר משפחה משלו שברצונו לדאוג לה ואין להם כוונה להקים משפחה חדשה ביחד.
החוק בישראל יוצר חזקה קבועה, שעל פיה, כל הרכוש שנצבר על ידי בני הזוג לאחר הנישואין, הינו רכוש משותף לשניהם, בלי קשר לזהות הצד שעל שמו הרכוש נרשם, או לזהות הצד שעמל באופן ספציפי להשגת אותו רכוש, וזאת מתוך העקרון הכללי הקובע שההשקעה המשותפת של בני הזוג ותרומתו של כל אחד מהם לחיי המשפחה המשותפים מאפשרת לצד השני להשיג ולצבור רכוש.
כמו כן נקבע כי רכוש שנצבר על ידי מי מבני הזוג, ערב הנישואין, ו/או רכוש שהתקבל בנסיבות אישיות, לאחר מכן, כמו ירושה, לא יחשב לרכוש משותף וישאר בבעלות אישית של אותו בן זוג.
עם זאת, וכיון שמערכת החיים המשותפת של כל משפחה, הינה דינאמית, במהלך השנים של הקשר המשותף, ניהול משק בית משותף, גידול ילדים וכדומה, נוצר טישטוש בין הרכוש האישי שצבר מי מבני הזוג ערב הנשואין, והאופי האישי שלו מיטשטש והולך והוא הופך לרכוש משותף של התא המשפחתי.
מקרה נוסף הוא כאמור, כאשר בני זוג מבוגרים, מתחילים פרק שני בחייהם. לכל אחד ילדים ורכוש מנישואיו הקודמים, ובד"כ, במיוחד כאשר אין להם כוונה להביא ילדים משותפים לעולם, רצונו של כל אחד, להעביר את רכושו אל ילדיו הביולוגיים. הבעיה מתעוררת כתוצאה מכך שבמקרה פטירה של מי מהם, נחשב בן הזוג הנותר בחיים, ליורש של מחצית הרכוש האישית של אותו בן זוג, ובמצב כזה, ילדיו של בן הזוג שנפטר, מפסידים מחצית מירושת ההורה שנפטר.
הפתרון למקרים כאלה יכול לבוא, בדרך משולבת של עריכת הסכם ממון, בטרם הנישואין, ועריכת צוואה למקרה פטירה של מי מבני הזוג.
בהסכם הממון מגדירים הצדדים את הרכוש האישי של כל אחד מהם, את הזכויות של כל אחד מהם וכיצד הוא יחולק במקרה של פרידה או גירושין.
בצוואה מגדיר כל אחד את רצונו ביחס לרכושו וכיצד הוא מעוניין לחלקו, בין יורשיו, החוקיים או בין יורשים שלולי קיומה של צוואה לא היו יורשים אותו בהעדר קרבה משפחתית.
הצורך בפתרון משולב של הסכם ממון וצוואה נובע מכך שהסכם ממון תקף, כל עוד בני הזוג בחיים ואיינו תקף במקרה של פטירה. צוואה, מאידך תקיפה רק במקרה של פטירה ואינה מועילה ולא כלום, במקרה של צורך בפירוק השיתוף במהלך החיים של הצדדים.
כיון שמדובר בסוגיות משפטיות, סבוכות, ראוי לערוך את הסכם הממון והצוואה, תוך התייעצות מלאה עם עו"ד המתמחה בתחום, כדי שיוכל להתאים לבני הזוג את הפתרון המשפטי המתאים להם, בנסיבותיהם האישיות.
_________________________________________
האמור לעיל הינו בבחינת מידע כללי ואינו בא במקום התייעצות ספציפית עם מומחה מקצועי, ביחס לכל מקרה ומקרה.
הכותב הינו עו"ד, מומחה בתחום המעמד האישי ושותף במשרד עורכי הדין אלטלף. www.altalef.co.il