יחסי ציבור לאמנים איכותיים – לפרוץ אל המודעות הציבורית

מאת הילה קומם, אשת יחסי ציבור מנהלת "אוצר תרבות" www.otzartarbut.com

חשבתם שהתקשורת אוהבת לכתוב על דברים חדשים? זה נכון בערבון מאוד מוגבל. אני נוכחת יותר ויותר, שהעיתונות אוהבת דווקא את מה שמוכר. מה שהיה הוא שיהיה. חדשות הן דבר נצרך בהחלט, אך שהן תתייחסנה לאמן מוכר. תחקירנית מהתכנית של יאיר לפיד (בטרם עבר לחדשות) הסבירה לי את הנוסחא באופן מאוד מדויק. כדי להופיע בתכנית צריך להיות מגה-סלב, או להופיע בפינת "הסיפור האנושי המרגש". בתכנית ספציפית זו הידועה ברייטינג הגבוה שלה אמנם חיפשו סיפור שנגמר בטוב, אך על כל אדם המתארח במסגרת מוגדרת זו להציג מגבלה חמורה (חרשות) או סיפור קורע לב, רצוי אקטואלי (נפגע בפיגוע). בקיצור – לתקשורת קל לבלוע דברים מוכרים או סנסציוניים. ואיך מקדמים אמן מאיכות גבוהה, שאינו סלב ל 5 דקות? מה ת/יעשה אמן/ית שרוצה לפרוץ? האם עליו/ה לנבור בעברו ו"להמציא" את כל הצהוב שנגיש ומרגש? רבים ילחצו עליו/ה לעשות זאת, האם זה נכון? הדעה החד משמעית שלי היא – לא! לרוב הנתונים הצהובים מוצגים בשטחיות- חליתי, נבגדתי, הייתי לא מקובל, לעגו לי. ובכל הקיטורים והבכי האמנות מאבדת כל ערך. בנוסף למדתי שהמידע הראשוני או הצהוב על אמן הוא זה שנשאר ונדבק , גם כשהוא הופך למוכר. אם אמן/ית הודה שהוא התמכר/ה להימורים/קוקאין, תמיד יזכרו ויזכירו זאת. דרך הלבנים הצהובות אולי רחבה ונוחה, אבל היא מלאה בסכנות... אז איך בכל זאת יכולים אמנים טובים להגיע להכרה, אם הם אינם משתתפים בתחרות עתירת רייטינג או מוכרים סיפור מסמר שיער? כשהם המחליטים על התדמית שברצונם לקדם ואינם נכנעים לתכתיבים ולדרישות התקשורת. א. עשייה- אי אפשר להתעלם מגודל. הפסנתרנית הנפלאה אסתרית בלצן, אם כל הקונצרטים המוסברים, סיפרה לי שהיא זכתה לכתבה ב" 7 ימים" ב"ידיעות אחרונות" , כשאי אפשר היה להתעלם ממספר המשתתפים בקונצרטים שלה. ב. התמדה- תקשורת עקבית ולא מנג'סת מול עיתונאים שלומדים להכיר ולתת אמון באמן/ית החדש/ה ובאיכותו/ה. על האמן/ית להבין שאין פריצה ביום, ושיש להשקיע רבות בפעילות מול התקשורת להשגת תוצאות. חשוב לעקוב אחר עיתונאים שגילו עניין ולמצוא את העיתוי הנכון לחזור אליהם. ג. יצירתיות ומהירות תגובה –איש/ת יחסי ציבור טוב/ה ת/יידע להגיב מהר לפנייה של עיתונאי הסובל מ"יובש" בחומרים, לזהות עיתונאים שתחומי העניין שלהם קרובים לפעילות האמן/ית ולמצוא את הנישות להחדיר את העשייה החיובית והאיכותית לתקשורת, כשהי/וא זה השולט/ת על המסר.

נתונים אלו נכונים גם כשמדובר בקידום של מוסד/ארגון. ניתן תמיד, עם מספיק עשייה לקדם את המוסד מבלי להיכנס לסיפורים הצהובים של מנהליו. אני אגב מאמינה שקידום מוסד תמיד נעשה על ידי קשירתו לאדם המנהיג/ה אותו.