הפכי לעמוד הבית
על סדר היום נשים וכסף גוף ונפש סטייל דרך חיים סלון פורומים שדרת אסימון קשרים
כתובת דוא"ל: סיסמא:  עדיין לא חברה?  הצטרפי עכשיו   שכחת סיסמא?

העבודה הבאה שלי

איך תיראה העבודה הבאה שלך? טובה יותר? נוחה יותר? המוכנות לבצע שינוי תעסוקתי דורשת לא רק לחלום על זה אלא גם לקפוץ למיים (והם לא תמיד כל כך עמוקים).
מאת:
23/03/2011

העבודה הבאה שלי תהיה טובה יותר...

העבודה הבאה שלי תהיה מכניסה יותר...

העבודה הבאה שלי תהיה נוחה יותר...

משפטים כאלה רצים לכם לפעמים בראש? באופן טבעי, כולנו חולמים על עתיד טוב יותר. לא משנה כמה השגנו, מה יש או אין לנו, תמיד תתקיים בנו שאיפה או תקווה לשיפור. ברגע שהיא לא תתקיים, גם אנחנו נחדל מלהתקיים.

חלומות ושאיפות לגבי התפקיד הבא קשורים ברוב המקרים למערכת הערכים שלנו, עליה גדלנו, ולאו דווקא למציאות חיינו כפי שהיא היום. לעיתים אנו כה מקובעים לגבי מה מתאים לנו או מה צריך להיות עיסוקנו (או שכך אמרו לנו), שאנו לא מקדישים ולו דקה אחת של מחשבה לעצמנו: מי אנחנו באמת, מה עושה לנו טוב או רע, ולמה אנחנו כן או לא מתחברים. החשש מאכזבה, מכישלון או מתחושת הפסד גורם לנו להירתע מלהקדיש לכך את הזמן ולנסות להציב לעצמנו מטרות קריירה ריאליסטיות.

ריאליזם מתייחס למציאות, אבל מהי המציאות? זאת כבר ההחלטה של כל אחד מאיתנו.

מציאות בעיניי המתבונן

מרטין זליגמן, פסיכולוג ומי שהגדיר בצורה רשמית את הענף בפסיכולוגיה הנקרא "פסיכולוגיה חיובית", עשה הבחנה בין טיפוס פסימיסט לעומת אופטימיסט בכל מה שקשור לראיית המציאות באופן ריאליסטי. לפי התאוריה של זליגמן, פסימיסט הוא ריאליסט לגבי מטרות בטווח הקצר, ואילו האופטימיסט הוא למעשה ריאליסט לגבי מטרות בטווח הארוך. מדוע? פסימיסט, גם אם יהיו לו הצלחות בחייו, הוא יפרש את ההצלחה כנובעת מגורם חיצוני ולא מיכולותיו שלו. לדוגמה, אם הצליח במבחן, הוא יטען כי המבחן היה קל אבל לא יטען כי ההצלחה נבעה מחוכמתו שלו. זו נבואה שמגשימה את עצמה: אם הצלחתי אבל זה לא היה בזכות עצמי, כלומר ההצלחה היתה מקרית, אזי בטווח הארוך אני לא אמור להצליח. האופטימיסט לעומתו תופס את ההצלחה כמשהו השייך לו, כלומר הוא משתפר ומצליח כי הוא טוב ויכול להצליח. לכן הוא גם יפרש אי הצלחה כמשהו מקרי וזמני בלבד, ובדוגמה של המבחן – הוא יטען כי לא הצליח במבחן אחד אבל ימשיך להשתפר ובוודאי יצליח במבחנים הבאים. לכן האופטימיסט יצליח בטווח הארוך מה שהופך אותו לריאליסט. מבחינתו המציאות היא של הצלחה, והוא בונה לעצמו מציאות כזו.

מה שלמעשה קובע את ההבחנה בין הטיפוסים הוא הפרשנות של כל אחד מהם לכישלון או להצלחה, ובניית המציאות בהתאם לכך.

אז איך תיראה העבודה הבאה שלך?

אולי אתה זז כעת באי נוחות בתוך הכיסא במשרד, אומר לעצמך בפעם האלף ואחת שזהו, עכשיו אתה רוצה לעשות שינוי, ואז עונה לעצמך בפעם האלף ושתיים ששינוי הוא למהמרים, ואתה לא מהמר. אתה מקסימום בודק פה ושם במודעות הדרושים אם יש משהו מעניין. מקסימום תרים טלפון למישהו שמכיר מישהו ותרחרח קצת אולי במקרה נפתחה איזו משרה מעניינת. רוב הזמן אין משהו מעניין ולא נפתחת שום משרה. אז בטח שתישאר בחוסר חשק במקום העבודה הנוכחי, תשמח את עצמך בהפסקת קפה ואיזו רכילות קטנה במסדרון, ובסוף היום תשוב הביתה עייף ותשוש, בעיקר נפשית אבל תגיד לעצמך שתכף, עוד קצת, אחרי החגים או מקסימום כשהקטנה תעלה לכיתה א, אתה תעשה שינוי מקצועי.

העבודה הבאה שלך ככל הניראה שייכת למישהו אחר.

שינוי, כמו כל דבר בחיים, דורש החלטה אמיצה ומוטיבציה. הוא גם דורש לקחת סיכון מסויים, גובהו תלוי באופיו של השינוי ועד כמה הוא קיצוני לעומת מצבך הנוכחי. אם אתה רק חולם על העבודה הבאה שלך אבל לא ממש נחוש לבצע שינוי, אתה ככל הניראה מרוויח משהו מהמצב הזה: ביטחון, יציבות, שקט נפשי. אולי גם תמיכה מהסביבה – מבן או בת הזוג, מההורים. האם הם באמת יודעים מה מתחולל בפנים?

הצורך העז כל כך לא לייצר זעזועים מונע מאיתנו פעמים רבות גם את הדרך אל האושר. לא תמיד יש צורך בזעזוע חזק – לעיתים השינוי לא דורש להפוך את האדמה על פיה, אפשר לפעול בצעדים קטנים ומדודים, שלב אחר שלב, כאשר מדי פעם רק שינוי קטן הוא כל שנדרש על מנת לשפר בצורה משמעותית את רמת האושר שלנו מהמקום התעסוקתי. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו לא ממש יודעים איזה שינוי נדרש, עד כמה הוא קיצוני, והאם הקיצוניות הזו כל כך מאיימת כפי שנדמה לנו. הסתכלתם פעם על אגם או בריכה? האם הייתם יכולים לקבוע בוודאות מה עומקם של המיים? ייתכן והמיים בגובה של חצי מטר בלבד. אבל איך נוכל לדעת אם לא נקפוץ? ואולי מספיק לשאול מישהו שכבר קפץ לתוכם לפנינו?

קופצים למיים

הקפיצה הראשונה היא לתוך עצמנו. לעיתים זו הקפיצה המפחידה ביותר, אבל גם המספקת ביותר. ההכרות שלנו עם עצמנו היא המפתח לשינוי מוצלח. אם יש קושי להגדיר יכולות ניתן לבצע מבחנים, אשר נותנים מדד טוב ואובייקטיבי ליכולות שלנו.

עכשיו, כשאנחנו יודעים במה אנחנו טובים, ניתן גם להגדיר בצורה מדוייקת לאיזו עבודה אנחנו רוצים להגיע, ומדוע. סלילת הדרך אליה נבנית על סמך מחקר שנבצע לגבי סוגי התפקידים האפשריים, הארגונים המתאימים לנו, ואנשי המפתח בארגונים אלה אליהם נוכל לפנות. הפנייה תהיה ממקום של ביטחון, של מוטביציה ושל ידיעה ברורה שזה הדבר הטוב ביותר עבורנו ולא נוותר עליו.

העבודה הבאה שלי... תסב לי אושר. יהיו בה קשיים, יהיו ימים אפורים ורגעים משמחים, אבל אני אהיה מאושר. רוצים לנסות?

                                                       

 

 

 הוסיפי תגובה    שלחי לחברה    גירסה להדפסה

אודות אסימון |  צרו קשר |  פרסמו אצלנו |  תנאי שימוש |  תקנון רכישה באתר |  אסימון, טיולי חוויה ברוח נשית |  רשימת העסקים
אסימון - © כל הזכויות שמורות
וייזנט - תוכנות לעסקים