הפכי לעמוד הבית
על סדר היום נשים וכסף גוף ונפש סטייל דרך חיים סלון פורומים שדרת אסימון קשרים
כתובת דוא"ל: סיסמא:  עדיין לא חברה?  הצטרפי עכשיו   שכחת סיסמא?
שם: איריס בכר
לפרטים נוספים עליי
הפוסטים שלי
בדהרה
מילים שנוגעות בי..
רגעיים באיי שם
דמותך בדמותי..
טיפות אור החנוכה
בשלכת
מגירות הלב והנפש..
הפוסטים האחרונים
שיטת פלדנקרייז בחיפה, לשחרור עומסים של כאבי גב
26/12/2012
המוות כמורה לחיים
16/08/2012
סיבה ותוצאה בחיי
19/07/2012
ארכיון בלוג
<<אפריל 2024>>
אבגדהוש
123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930
לבלוג הבא  
    
 
תיאור הבלוג:   כל מה שנכתב מהלב עם רגש הומור כאב מחשבות זיכרונות ועוד...מוקדש לקובי הבן שלי היקר והיחיד שנפטר לפני חצי שנה בהיותו בן15 וחצי.רוצה להוציא ספר שירים לזכרו...תודה ***אשמח לתגובות מהחברות.אשמח לתגובות.
"רגעיים באיי שם" פורסם ב 26/12/2008
ציפור הלילה התעופפה לחלוני. מבלי לשים כנפיה נעו עד כי נדמה היה שמצויה אני בתוך חלום בלהות ועונג ,בלתי מובן כאחד .

השחר התחיל להפציע כהרגלה מידי יום שלישי החופשי מהעבודה לבושה במכנסי טריניג אפורים וחולצה וורודה נעולה בנעלי ספורט לבנות שיערה אסוף לקוקו יצאה מפתח הבית להליכת בוקר מנידה ראש לשלום למכר שיצא לטיול עם הכלב ולמנקה העירייה שעסוק באיסוף העלים מהשביל בעודה צועדת בהליכה קצבית,
שמעה קול משק כנפיים הרימה את מבטה וראתה לפנייה ציפור גדולה כנפיה היו בצבעי הקשת ועל ראשה כתר זעיר מזהב מבט עיינייה רך ומזמין אותה לעלות על גבה הרחב
בלי היסוס התיישבה וחשה את משב הרוח העננים הבאים והולכים לקראתה את חומה של השמש שהחלה לזרוח
לא האמינה לתחושתה המופלאה לאחר זמן מה ירדה הציפור
לשדות פרחים צבעוניים שלידם נשמעו קולות מפלי מים עצים ירוקים מסביב ובין כל אלה ראתה אותו לבוש בגלימה לבנה כמלך לראשו כתר כוכבים צועד בקלילות ואחריו יכלה לשמוע ולהקשיב לשירת הציפורים וזמזום דבורים פניו מאושרות מאושר ושיערו בגון מים טהורים
קראה לו לבוא בקול נרגש הפנה מבטו אליה
בחיוך נפנף לשלום ושלח נשיקות על קרן שמש.

קולות ורעשים נשמעו מכל הכיוונים היום החל להתעורר אנשים יצאו לעיסוק יומם בדרך הביתה עצרה במרכול לקנות חלב ולחמניות טריות לארוחת הבוקר.

@איריס בכר \\ כל הזכויות שמורות
20.12.08


שלחי בלוג הדפיסי בלוג  הגיבי לבלוג
 
הוסיפי לרשימת החברות שלי
     תגובות
 
כואב ועצוב מאוד
, המרכז  29/01/2010 21:37:42
אני מבינה את הכאב אני ואת באותו סירה אני גם איבדתי את בני בכורי וגם אם נשארים עוד ילדים זה מנחם במעט כי כל ילד הוא עולם משלו האובדן והכאב חזקים ולא מרפים אני אבדתי באותו שנה בן ובעל אשמח אם תרצי להתכתב איתי משתתפת בכאבך תציצי גם אני כתבתי פה בלוג וגם שיר לבני
תגובה לתגובה
ללא נושא
, ה[,  29/01/2010 21:30:28

תגובה לתגובה
כתיבה מרגשת
, חיפה  12/05/2009 00:10:24
הסתובבתי להנאתי בין רשומותייך, אהבתי והתחברתי
תגובה לתגובה
 
אודות אסימון |  צרו קשר |  פרסמו אצלנו |  תנאי שימוש |  תקנון רכישה באתר |  אסימון, טיולי חוויה ברוח נשית |  רשימת העסקים
אסימון - © כל הזכויות שמורות
וייזנט - תוכנות לעסקים