כשנערה מגיעה לגיל ההתגרות ומקבלת את הווסת הראשונה, היא לומדת לקשר את דם הזורם מגופה עם בושה והסתרה. בתרבות בה נשים מנסות להוכיח את עצמן בקריירה ולהיות "טובות לפחות כמו הגברים", הווסת הופכת למטרד, שהיה עדיף בלעדיו.

כיצד הפכה הווסת לטמאה?
החברה הפטריארכלית ניתקה את האישה ממקורות העצמה והחכמה הנשית. לפי היהדות, האישה נחשבת ל "לטמאה" בזמן הווסת, ובימים אלו היא אמורה להיות מורחקת משגרת החיים. ככל הנראה, מדובר בסילוף של מנהג עתיק יותר, לפיו בחרו הנשים בעת הווסת לקחת פסק זמן על מנת לנוח, לצבור כוחות חדשים בחברתן של הנשים האחרות בשבט, ובעיקר להקדיש ימים אלו לחוויה רוחנית וחיבור ל"אמא אדמה". בנות השבט דיממו באותו זמן, כפי שקורה לרוב כאשר נשים גרות ביחד. לצורך ההתרחקות בזמן הווסת, נבנו מרחבים מיוחדים בטבע, הידועים בשם "אכסניית ירח" או "האוהל האדום".

להתחבר אל האלה
בעידן העתיק, נחשבה הווסת לקדושה, וימי הווסת נחשבו לזמן בו האישה קרובה יותר לרוח הטבע ולאלה.  נשים זכו להכרה ביכולות הריפוי שלהן, וחלומות או חזיונות שהופיעו בזמן הווסת נחשבו לבעלי משמעות, לעתים עבור השבט כולו. בשל הקשר בין המחזור החודשי למופעי הירח והמחזוריות בטבע, הנשים היו באותה תקופה אחראיות על החקלאות. הן השתמשו בחכמה הנשית לקבלת החלטות, לטובת השבט כולו. כמו כן, נהוג היה להחזיר את דם הווסת לאדמה באמצעות טקסים, על מנת להזין מחדש את האדמה.  גם כיום נהוג בתרבויות שונות, כגון טיבט , להשתמש בדם הווסת לדישון בחקלאות.  זאת להבדיל מהדשן בחקלאות המערבית , המכיל כימיקלים רעילים בשילוב עם דם ועצמות של חיות מתות, מתעשיית הבשר. כיום יודעים להעריך את סגולותיו של דם טבורי, אך דם הווסת אשר נועד להזין חיים חדשים, מוערך הרבה פחות. יש אומרות שאימא אדמה גוועת כיום, משום שבנותיה התנתקו ממקורות העצמה הנשית, שכחו את יכולתן לרפא ולהזין אותה. בעודן מזרימות מוצרי היגיינה בבתי שימוש ברחבי העולם, שותפות הנשים לזיהום האדמה והאוקיינוסים  ולמותם של בעלי-חיים וצמחים.

בקצב הירח
הביוץ והווסת -שתי הנקודות שיא של המחזור הנשי, מקבילות לירח המלא והירח החדש. מחזוריות הירח משקפת את מחזור הרחמי הנשי: התפתחות, הגעה לשיא הפריחה, ואז דעיכה עד לשלב ההשלה. הירח, בהיותו יוצר את המקצבים של גאות ושפל באוקיינוסים, משפיע  גם על מקצבי האנרגיה

האנושית. בשלב "הירח החדש" אנחנו בהדרגה מגבירות פעילות, עד לשיא המגיע בשלב "הירח המלא". כשהירח מתחיל "להתמעט", יורדת גם רמת הפעילות שלנו, וישנה נטייה  להתבודד ולהסתגר. בזמן זה, שבין מוות ללידה מחדש- בין ה"חוסר ירח" ל"ירח החדש"- נשות השבט היו מדממות ופורשות לעולם הרוחני ולאוהלי הווסת.

מהפכת הטמפון
לכאורה, נדמה שהמצאת הטמפונים שחררה את המין הנשי. פתאום יכולנו, גם בימי הווסת, ללכת לראיון עבודה, למפגש הכרויות ואפילו לים, מבלי להרגיש חוסר נוחות או בושה. אין יותר צורך ללכת מצחיק או לדאוג שהשמלה תוכתם. אפשר לדחוף פנימה טמפון ולשכוח מהכל. אם חשבנו שהווסת  היא מטרד שיש להסתיר, אז הטמפון הוא הפתרון המושלם. הוא עוזר לנו לא לראות, לא להרגיש ולא להריח את דם הווסת. המהפכה הפמיניסטית דרשה שוויון עבור הנשים. אך האם עלינו לשלם במחיר הנשיות שלנו, על מנת להיות "שוות"?
על מנת שנוכל לעשות בחירה אמתית, עלינו להיות מודעות להשלכות הפיזיות והנפשיות והסביבתיות של הבחירות שלנו. למשל, הטמפונים מכילים חומרים כימיים אשר מגדילים את הסיכון לחלות בסרטן צוואר הרחם. מחקרים קושרים את השימוש בטמפון גם לתופעות נוספות- הגברת תסמונת המתח הקדם-וסתי, שיבושי מחזור, עקרות ,בלות מוקדמת ואף קנדידה. אך מעבר להשלכות הבריאותיות, הטמפון ניתק אותנו מהמהות הנשית. מבחינה אנרגטית, בחרנו בחסימה ו"תקיעות", על פני הזרימה הטבעית של גופנו.

המסע אל “האוהל האדום" פנימי
נשים רבות בוחרות להפסיק להשתמש במוצרי היגיינה  אשר מזהמים את הסביבה ופוגעים בגופן. האלטרנטיבה יכולה להיות שימוש בתחבושות בד רב פעמיות, או תרגול השיטה של "מודעות וסת", באמצעותה לומדות נשים לשחרר את דם הווסת באופן יזום בעת שהן בוחרות.
אין באפשרותנו לחזור אל העבר ולימי ה"אוהל האדום". אך גם בימינו, אנחנו יכולות לכבד את המחזור החודשי. במקום לשדר "עסקים כרגיל", נוכל לקחת זמן ומרחב לעבודה פנימית, להגות, לצבירת כוחות חדשים. זמן הדימום הנו זמן מיוחד: בימים אלו מתאפשר לאישה חיבור עמוק לעצמה ולטבע. זה הזמן לשים לב לחלומות שלנו, לכתוב ביומן, לחשוב מה היינו רוצות להשיל מעצמינו. לכבד את ימי הווסת פירושו לכבד את עצמי כאישה, להיות קשובה ומחוברת למקצבים האישיים שלי.