בספר "ויקרא, פרק י"א אומר אלוהים לבני ישראל, "זאת החיה אשר תאכלו, מכל בהמה אשר על הארץ, כול מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות, מעלה גרה, בבהמה, אותה תאכלו". כלל ברזל המבדיל את היהודי משאר אומות ועמי העולם. ההנחיה האלוהית מעוררת שאלות על כוחו של הבידול, על עצם אכילת בעלי חיים על ידי האדם, על התייחסות אל המקום, אל השעה, אל גבולות האנושיות.



מתוך השאלות האלו נוצרה התערוכה הנוכחית. האיל או הראם - הסמליות הארצית והמקומית המוטבעת בדמותו הדו ממדית וחיבורו לאדמה ולצרכי הקיום – יכול לשמש ולהוות נקודת מבט ובוחן משותפת לתערוכתם החדשה של האמנים אבי שק ויונתן אופק. מקומיות מול אוניברסאליות, עבר מול הווה, קיום פיזי מול זיכרון מטאפיזי, קדושה מול חולין, כל אלה מתקיימים בדיונם היצירתי המשותף של האמנים.



ציוריהם ופסליהם מזכירים לא במעט יצירות קדומות מתרבויות פרימיטיביות, ציורי קיר ומערה באסיה ובאפריקה, סמלים ארכיטיפים של חפצי קדושה ומבנים מאגיים. דמות האיל הגברי ובעל הקרניים מפותחת בצורה דומה אצל שני האמנים, שניהם קושרים אותה באופן פיזי אל הקרקע, הם מעצימים אותה ומעמתים אותה עם סולמות מטאפיזיים, הרומזים על קשר האדמה עם השמיים.

אופק ושק, שניהם בנים של אמנים גדולים, שהיו שותפים להתוויית פניה של האמנות הישראלית לדורותיה. הם מביאים את המטען תרבותי והיצירתי שאיתו צמחו אל תוך היצירה, ובצניעות ובפשטות הם מבקשים מהמתבונן להתוודע אל מקורות עבודתם, להציץ אל מאגרי דמיונם ולקחת חלק בדיאלוג שבין ההוויה הנוכחית לזו ההיסטורית.



אבי שק (1966) למד אמנות באקדמיה בשטוטגרט בה הוא מתגורר ויוצר עד היום, יונתן אופק (1973) למד באקדמיה בצלאל בירושלים בה הוא מתגורר ויוצר, היה רועה צאן, חבר בגלריה חנינא . שניהם זכו בפרסים ומלגות ועבודותיהם מצויות באוספי אמנות.


_____________________________
"מפריס פרסה"
אבי שק ויונתן אופק
מכון המים הגלריה העירונית גבעתיים
רחוב השומר 7 גבעתיים
ימים ג,ד,ו  1100- 1400
או בטל: 03-7325113