שנתיים לאחר שנחקק בישראל "חוק תרומת ביציות", התבצעה לראשונה לפני כחודש תרומת ביציות על פי חוק זה.
על פי לשונו של הסעיף הראשון בחוק, הוא נועד להסדיר בצורה חוקית את האפשרות של תרומת ביציות למטרות הולדה ו/או מחקר תוך שמירה על זכויותיהן ובריאותן של התורמת והנתרמת.
חוק תרומת הביציות הוא חוק חדש, אשר משלים את החוקים הקיימים, זה מכבר לעניין תרומת זרע, הפריה חוץ גופית ופונדקאות, אשר כולם נועדו לסייע לבצע פרוצדורות רפואיות חדשניות, שיש בהן לסייע לזוגות חשוכי ילדים, להביא לעולם ילדים משלהם, גם אם לא בדרך הטבעית של הריון ולידה.
חוק זה נולד מהצורך לסייע לנשים הזקוקות לתרומת ביציות בשל בעיות רפואיות שונות המונעות מהן כניסה להריון בדרך טבעית ורגילה. עצם השימוש בתרומת ביציות יכול ליוצר לא מעט בעיות שיכולות ליצור השלכות שונות על כל המעורבים בהליך.
מבחינה רפואית, כדי שאשה תוכל לתרום ביציות, עליה לעבור הליך של הכנה שיגרום לגופה לייצר בפעם אחת כמות גדולה של ביציות, שכן בכל חודש משוחררת ביצית אחת בלבד. תהליך ההכנה כרוך בטיפול הורמונלי שיכול להשפיע באופן ישיר ועקיף על האשה ובריאותה.
בנוסף עצם תהליך השאיבה אינו תהליך רגיל ופשוט וגם בו יש סיכונים מסויימים שעל התורמת לדעת, להכיר ולהסכים להם.
כמו כן, תהליך של הריון מתרומת ביציות מעלה שאלות מוסריות, דתיות ואתיות לא פשוטות. כגון, מי היא אימו של הילד שיוולד כתוצאה מהליכים כאלה. האם התורמת או האם הנתרמת? האם ניתן לאפשר תרומת ביציות מקרובי משפחה של הנתרמת? האם יש להקפיד על ההשתייכות הדתית של התורמת והנתרמת? האם ניתן לאפשר קבלת תשלום עבור תרומת ביציות? לכאורה מגיע לתורמת תשלום על השתתפותה בתהליך לא פשוט שכזה, ומאידך, מתן תמורה בעד התרומה יכול ליצור מצב של סחר בביציות או תשלום בעד תיווך בין תורמת לנתרמת. וכדומה.
בניסוחו של החוק נעשה מאמץ לתת פתרון למירב השאלות העולות כתוצאה מביצוע הליכים כאלה.
החידוש המהותי של החוק הוא מתן האפשרות החוקית, לאשה, שאינה עוברת הליכי הפריה בעצמה ואינה מצויה בהליכים של שאיבת ביציות, לצרכיה שלה, להכנס להליך רפואי שבסופו ישאבו מגופה ביציות שישמשו נשים אחרות לצרכי פריון.
אחד העקרונות הבסיסים של חוק תרומת הביציות הוא, שאין לקבל תמורה כספית בגין ביציות, וזאת כדי
למנוע סחר בביציות. החריג היחיד לכלל הזה הוא פיצוי כספי המשולם לתורמת על ידי המדינה בגין פעולת שאיבת הביציות בלבד.
על פי החוק קיימים מספר תנאים לשם שימוש בתרומת ביציות:
האשה הנתרמת יכולה להיות בטווח הגילאים שבין 18 ל 54, והיא סובלת מבעייה רפואית שמצדיקה שימוש בביציות שאינן שלה.
האשה הנתרמת תעשה בביציות שימוש או להריון שלה עצמה, או לשימוש בהליך של פונדקאות.
תורמת הביציות, צריכה אף היא להגיש בקשה לאשר את התרומה ממנה. הבקשה נדונה בפני ועדה מקצועית שבוחנת היבטים שונים הקשורים לתרומה. גל לגבי התורמת ישנן מספר מגבלות:
התורמת יכולה להיות בטוח הגילאים שבין 21 ל 35.
התורמת אישרה בכתב את הסכמתה לתרום ביציות.
הועדה השתכנעה שהתורמת עושה זאת מתוך דעה צלולה ורצון חופשי, כי היא לא קיבלה תמורה בעד התרומה.
כדי למנוע בעיות הכרוכות בזהות של הילוד הנולד במסגרת הליכים של תרומת ביציות, קובע החוק כי למעט מקרים חריגים ביותר, התורמת והנתרמת צריכות להיות מאותה דת. כאשר יש לנתרמת בן זוג ממנו ניתן הזרע להפריה יש לקבל גם את הסכמתו להליך. כאשר הזרע מגיע מבנק הזרע, מדובר בתורם אנונימי והאישור שלו לא נדרש.
בנוסף קיים מאגר מידע אשר מאפשר ריכוז של המידע לגבי התורמת והנתרמת וזאת כדי למנוע מצב של קרבת משפחה בין צאצאים שונים מאותה תרומת ביציות או בין התורמת לצאצאים הנולדים במסגרת הליכים אלה.
מדובר בחוק חדש יחסית שהיישום שלו החל ממש לאחרונה. בפועל לא כל המרכזים הרפואיים הרשאים לעסוק בתרומת ביציות החלו לפעול על פיו ותרומות הביציות עדיין בראשיתן.
יש לבחון את היישום של החוק הזה בפועל ולראות כיצד הוא ישפיע על סוגיות שונות בעתיד וכדי לבחון את הצלחתו.
האמור לעיל הינו בבחינת מידע כללי ואינו בא במקום התייעצות ספציפית עם מומחה מקצועי, ביחס לכל מקרה ומקרה.
_________________________________
אברהם אלטלף, עו"ד ומגשר – מומחה בדיני המעמד האישי.