קבוצת התיאטרון הירושלמי הוזמנה ליצור מופע מיוחד לפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון המתקיים בדרזדן. הם החליטו להעלות מחדש, 18 שנה אחרי שעלתה לראשונה, גירסה עכשווית להצגה SARA TAKE2. ההצגה 'אלמלא המלאך' תעלה במסגרת הפסטיבל בבכורה עולמית באוקטובר 2012.
דרך דמותה של שרה, בפרספקטיבה ופרשנות נשית עוסק המחזה בשאלה הנצחית: האם אמהות שיולדות את ילדן מקריבות אותם לעולם אכזרי? ובישראל של היום - כיצד מתמודדות אמהות השולחות את בניהן לצבא?
המחזה הינו מחזה מקורי מאת עליזה עליון ישראלי ממייסדות קבוצת התיאטרון הירושלמי ומחזאית הבית שהלכה לעולמה בספטמבר 2008.
על ההצגה
המחזה עוסק בשרה, אם האומה ביהדות דרך מדרשים, פרשנות, סיפורים, שירה ואפקטים ויזואליים. הפרשנות של קבוצת התיאטרון הירושלמי נותנת לה, לשרה הזדמנות לומר מה שאנחנו חושבים שהיא אומרת, מבטאים את מה שהיא מרגישה. ההצגה מביאה את דמותה לא רק כאם האומה אלא גם כאישה פרטית. היא מתה בהתחדשותה של שנה חדשה, ביום בו היא לומדת כי בנה יצחק כמעט הוקרב כקורבן על ידי אביו. היא זועקת זעקות שבר במחאה, בוכה ומיללת. צעקתה הגדולה נשמעת כזעקת שופר המבשר על בואה של שנה חדשה וכך באים חייה לקיצם.
שרה היא דמות מסקרנת, יש לה קול משלה. היא אשת אברהם אבל גם אחותו. רוב חייה היא עקרה, וכשסוף סוף יולדת היא יולדת ילד אחד. היא צוחקת ומדברת. ההצגה משתמשת בשרה כאב טיפוס לכל אם שמוצאת את עצמה מתמודדת עם נאמנות ובגידה. והנושאים שעולים בהצגה ורלוונטיים גם היום: יחסים במשפחה, אם-אב-ילד. שאלות של נאמנות ובגידה בתוך המשפחה, למי את יותר נאמנה לבנך או לבעלך, מה האידאליים העליונים לאלוהים או לקירבה המשפחתית ואולי הנאמנות לארץ הזאת?.
אין ספק שפרשנותה של קבוצת התיאטרון הירושלמי בהצגה 'אלמלא המלאך' מביאה קול חדש לאריטיפ התנכי, ולקול הנשי ודרך זה מבטאה את הקול החדש של האישה של היום, האישה המודרנית.
הנושאים הנשיים בהצגה
כשיצאה שרה לדרך עם אברהם היא היתה מאוהבת בו עד כלות. היא היתה צעירה ויפה. בצעירותם הם עוזבים את בבל, ארץ עשירה, ניו יורק של העולם התרבותי העתיק ונודדים למדבר. מזדקנים שם.
היא ממתינה כל-כך הרבה שנים לילד. חייה סובבים סביב הילד שלו היא מצפה לצד העובדה שלאברהם יש כבר בן מאשה אחרת.
רק בגיל 90 היא יולדת את בנה יחידה, את יצחק. בגיל 37 לוקח אותו אביו ועומד לשחוט אותו על המזבח. העקידה לא היתה יכולה להתרחש בנוכחותה. היא מסרבת לתפוס את מקומה של האישה הכנועה, הצייתנית והיא מגיבה בנחרצות, בצעקה.
הדבר מזכיר את התמודדותנו כאמהות היום, כשאנחנו חותמות ושולחות את הבנים שלנו לצבא, לסיירות הכי מובחרות. שנתנו נודדת לתקופה ארוכה, הדאגה מטרידה ללא הרף, תחושות הבטן הבסיסיות שלנו כאמהות מתערערות, אנחנו מתפללות רק שישוב הביתה בשלום.
בין כותבי הספר הקדוש והמפרשים לא היתה אפילו לא אישה אחת. בהצגה הזו יש 3 נשים מפרשות הדורשות את הצדק הנשי. על הבמה עולות 3 'שרות' שרה התנכית, שרה תלמודית-מדרשית ושרה בת זמננו. הזמן נודד על הבמה מימי המקרא, לתקופה התלמודית ועד האישה הפמינסטית בהווה. לכל אלה מכנה משותף שבו יש מקום לאישה והכוח הנשי של היום כמנחה וכמוביל דרך חיים.&
nbsp;
הסגנון התיאטרוני
את התפיסה החזותית והמרחבית הגה הבמאי והיוצר החזותי פרופ' סרג' ווקנין שהיה מתלמידיו וממשיך מישנתו של יז'י גרוטובסקי, במאי והוגה תיאטרון פולני שהביא למהפכה בעולם התיאטרון. היה אבי התיאטרון הפולחני, הדגיש את הצניעות, ופשטות הבמה, שינה את מעמדו של השחקן, צורת הכשרתו ועבודתו על תפקיד. המחזה לפיו היה צריך למלא תפקיד אחר. הוא חדל להיות מופע, והתחיל להיות תהליך של שינוי, בו לוקחים חלק הן שחקנים והן צופים.
שלוש גירסאות שונות של הסיפור מוצגות בשפה המקורית, המדרשית העתיקה לצדן טקסטים בשפה יומיומית.
הבמה בנויה כזירה. הקהל יושב באליפסה גדולה, קרוב לשחקניות. על מסך ענק מופיעות דמויות. הטכנולוגיה המתקדמת מתערבבת בתאורה מתוחכמת ובטקסטים עתיקי יומין. מעבר לזה התפאורה מינמליסטית. תכונות אלה מבליטות את המסר והמורכבות הדרמטית ואת המטפורה המרכזית שבה משתמשים בהצגה, בטקס. כל אלה מצליחים להפגיש בין עבר והווה.
הנושאים היהודיים שעולים בהצגה
ההצגה עולה לפני ראש השנה. בערב ראש השנה רוב האנשים היהודים בעולם שומעים את קול השופר אבל מעט מאוד מהם יודעים שהם שומעים גם את קולה של שרה בתחילת השנה היהודית.
בראש השנה מתכנסת משפחה ולפעמים הכינוס יכול להיות אידיאלי, ידידותי, שבו מתגלה אמפטיה ולפעמים מתגלים כל הסכסוכים.
הרעיון למחזה בא לאחר שגבריאלה לב המייסדת והמנהלת האמנותית של קבוצת התיאטרון שמעה שעור של אביבה גוטליב. השעור עסק בשאלה מדוע מותה של שרה היה פועל ישיר של העקדה. גוטליב הביאה בשעור מקורות במדרש ופרשנויות כדי למלא על הפער ולענות על שתיקתה והעדרה של אם האמהות במהלך העקדה שאיפוקה הוא כשלעצמו שופך אור על העקדה עצמה.
על פי המדרש שמביא רש"י, שרה שומעת על העקדה ישירות מיצחק. היא קוראת "ויי אל ברא דרויתא, אילולא מלאך כבר היית שחוט? אמר לה אין. באותה שעה צווחה שישה קולות כנגד שישה תקיעות. אמרו לא הספיקה את הדבר עד שמתה" בתרגום של דבריה לעברית נשמעת שרה כך: ווי על בנה של האישה הסחרחרה. אילולא המלאך כבר היית מועלה לקורבן? והוא עונה לה: כן. אמרו לה: כן באותו רגע היא צווחה 6 קולות כנגד 6 תקיעות. אומרים שלא היה מספיק המעשה ומתה.
על מדרש זה כותבת גוטליב תזה נוקבת שניתן לקרא בספרה: "שרה היא היא הקרבן האמיתי של העקדה. מותה הוא המחיר שלא זכה לפיתוח ונותר בלתי מוסבר".
על קבוצת התיאטרון הירושלמי
קבוצת התיאטרון הירושלמי יוצרת מזה 27 שנה בעיקר מהמקורות היהודיים תוך שהיא יוצרת יהדות וישראליות שבה יש מקום וכח לאישה. חקירת המקורות היהודיים והמסורת הם דרך חיים של היוצרים בקבוצה. המחקר, עמוק. נעשה כמו פעם, בדרך של לימוד בחברותא ויצירה משותפת של האמנים השותפים ליצירה.
יצירותיה באות לאזן את הדגש שמושם ביהדות לדמויות הגבריות על פני ההסטוריה מתקופת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, למשה אבינו ועד למייסדי המדינה. לאורך כל ההסטוריה היו נשים משפיעות השפעתן לא היתה דרך כתיבה ולכן יש מקום לפרשנותה של קבוצת התיאטרון הירושלמי.