קו מיתר

בתחילת דרכה האמנותית יצרה דניאלה שינמן ציורים פיגורטיביים צבעוניים, אך במהלך השנים הפכו ציוריה מונוכרומטיים וחופשיים. מרבית העבודות בתערוכה מבוצעות בגרפיט שחור על גבי בדים לבנים חשופים גדולי ממדים, ומבטאות את השפה האישית, הייחודית והמרשימה שהאמנית פיתחה לאורך שני העשורים האחרונים, שפה שהיא אבסטרקטית ובה בעת גם בנויה היטב ומעוצבת בקפידה. לעומת עבודות הגרפיט, הרישומים ששינמן יצרה בשנים האחרונות על גבי יריעות נייר גדולות הם אכן ספונטניים. העבודות מציגות התפרצות תזזיתית ספונטנית וישירה, שנעשתה בפרק זמן קצר, בהינף יד ישיר ומיידי על נייר שנתלה על הקיר. התערוכה כולה, כמו גם שמה, נוצרה בהשראה מוזיקלית. מילדותה מנגנת שינמן בפסנתר, ומלאכת היצירה שלה בסטודיו מלווה תמיד בהאזנה למוסיקה, המעניקה לה השראה לציור ומכתיבה את קצב עבודתה.

העבודות של דניאלה שינמן אינן מתמקדות בתקופת חיים מסוימת אלא מטיילות בין התרחשויות שונות מזמנים שונים. מבעד לציורים ניבטת פילוסופיית חיים הנמסרת מתוך פרספקטיבה אינדיווידואלית, ומתוך השקפת עולם זו מנסה האמנית להעלות על הבד, בכל ציור וציור מחדש, מכלול של חיים ולא מקטע שלהם. כך, כל ציור מבקש לתת ביטוי פלסטי לחוויות הנפש שהצטברו אצלה לאורך השנים. יצירתה המרתקת של שינמן דו-משמעית ביסודה: מחד, שפת ההפשטה ותהליך היצירה שלה משדרים איפוק רגשי ושכלי, אך מאידך, הם מעוררים בצופה סערות ורגשות הטמונים בקווים השחורים המרצדים על הבדים החשופים והגלילים השקופים כמו צלילי מוסיקה הנפרטים על קלידים מתוך ספר תווים בשחור ולבן.

שיח גלריה דניאלה שינמן: יום שישי, 14.06.2013, 12:00