השבוע הגישו בוגרי בית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל את פרויקטי הגמר בתום 5 שנות לימוד. נושא העל שנבחר השנה - "ארכיטקטורה – מה עכשיו? מה הלאה?" - הווה יסוד וקריאת כיוון כללית לפרויקטים במסגרת הסטודיו. הסטודנטים חולקו לחמש קבוצת, עם מנחה אישי ומתווה ספציפי בכל קבוצה, ובהתאם לכך כל סטודנט נדרש להגות ולפתח את פרויקט הגמר האישי עפ"י בחירתו, חזונו ותפישת עולמו".להלן עבודות של 3 סטודנטיות נבחרות/ עבודות אלה ונוספות תוצגנה בתערוכה ב"מרכז עמיעד" ברח' עמיעד 12 תל אביב יפו. בין ערב פתיחה יום ה' 13.8.15 ב- 19:30 ועד ערב הנעילה יום ד' 19.8.2015. שעות הפתיחה: א'-ה': 11:00-21:00 יום ו' 9:00-17:00 ובשבת 9:00-21:00
טל אטינגר: עמק רפאים שכיית חמדה ירושלמית: תחומה ע"י גבולות ברורים המונעים שימוש בעמק, ומביאים גם לתחימת מרחבים אורבניים זרים ומנוכרים זה לזה. הפרויקט מציע שימוש בעמק הצבאים כמוקד המעורר דיפוזיה והתערות של המרחבים האורבניים השונים עם "הריאה הירוקה", תוך שימוש בסדנאות אומן, גלריות, וכיתות לימוד בנושאי טבע, בוטניקה ואיכות הסביבה וזאת על מנת לייצר מבנה הרמוני, בו השלם גדול מסך חלקיו. בהנחיית האדריכל איציק אלחדיף בקבוצת הנושא: "סביבת המגורים והעירוניות של המחר" .
טל אטינגר דוד, בת 27, נשואה לאדם, אמא ליובל בת השנתיים ומצפה לילד נוסף.
"לפני הלימודים ציפיתי שנשים תשמנה לב יותר לפרטים הקטנים ולחשיבות העיצוב. בפועל גיליתי שאין הבדל בין גברים לנשים מבחינת המקצועיות ותחומי העניין במקצוע. יחד עם זאת, כאמא לשני פעוטות בקרוב, תנאי ההתמודדות בשוק לצורך סטאז' ועבודה יהיו מורכבים וקשים יותר בעיקר כשהמתמודדים מולי גברים.
דבורה שיניין: "בין עולמות מקבילים": רחוב הנביאים בירושלים המופיע כיום בדמות מרחב גבול בין שתי ישויות נבחן כשטח עצמאי המייצר הזדמנויות תכנוניות. הפרויקט עוסק ביצירת מרקם אורבני הבוחן אפשרות ליצירת מימד חדש של חיים, בין השכונות החרדיות למרכז העיר בירושלים. שטח זה תוכנן כרצועה ירוקה עם פונקציות לשעות הפנאי שישרתו את תושבי השכונות משני עבריו. בהנחיית האדריכל אודי מנדלסון בקבוצת הנושא: : "חלל קיומי – חלל אדריכלי – חלל וירטואלי".
דבורה שיינין, בת 24 ,עובדת במשרד "רעות כהן אדריכלות ועיצוב פנים" אמא לאור (בת כמעט שנתיים), נשואה למנחם שגם כן סיים לפני שנה לימודי ארכיטקטורה באריאל ומתגוררים בגוש עציון בבית שבנו יחדיו.
"מלימודי וניסיוני הקצר בעבודה לא זיהיתי שום הבדל מהותי בין גברים לנשים ביכולת וביצירתיות במקצוע. כמו בכל מקצוע יש הבדל בכמות השעות חופשות לידה וכדו' אבל זה כבר נושא אחר..."
צופיה ויזל: חדר אורבאני urban room"": בחנה את מקומו של המוסד בימינו תוך רצון ליצור הרמוניה בינו לבין המרחב העירוני שאותו הוא משרת, ע"י פירוק הדופן של המבנה. התמקדה בפתח תקווה ובמרכזה ההיסטורי ההולך ומתפורר, הממוקם בכיכר המייסדים. במהלך התכנון ניסתה ליצור מרכז עירוני חדש ופעיל אשר ישמר את ניחוחות המושבה אך גם יתאים את עצמו להתפתחותה המהירה של פתח תקווה ויעניק למרכזה זהות מחודשת. בהנחיית האדריכל צבי גרש בקבוצת הנושא: מקום המוסד בימינו" .
צופיה ויזל, בת 28, נשואה+1 ועוד אחד בדרך. אל מקצוע האדריכלות הגיעה אחרי כמה וכמה חיפושים שכללו לימודי הדרכת טיולים ועבודה כקונדיטורית. החליטה ללמוד אדריכלות מתוך הרצון לשלב תחומים שונים שהיא אוהבת ויכולים לבוא לידי ביטוי במקצוע זה. אני סבורה שתכונות הקיימות אצל נשים יכולות לעזור להן בתכנון פרויקטים רגישים יותר, מכבדים את הסביבה ובעלי תפיסה רחבה יותר.