התקופה שמעבר לתקופת הפוריות אצל נשים מכונה "גיל המעבר". בתקופה הזו חלה ירידה הדרגתית בייצור והפרשת האסטרוגן והפרוגסטרון ושורה ארוכה של תופעות חדשות ולעיתים מטרידות עלולות להופיע. מבחינה כרונולוגית, גיל הפסקת הווסת נע כיום סביב גיל 48-49 אך הוא השתנה לאורך ההיסטוריה.
תוחלת החיים מגיעה לגיל 84 בממוצע אצל נשים בעולם המערבי, לעומת גיל 50 עד אמצע המאה ה-19. זה יוצר מצב שבו אישה נמצאת מעל שליש מחייה במצב הורמונאלי ייחודי של גיל המעבר ולכן ההתמודדות עם התופעה משותפת למעל 12% מהאוכלוסייה. כמו כן, סטטיסטיקה משנת 2000 הראתה ששליש מאוכלוסיית הנשים בארצות הברית הייתה בגיל המעבר.
מה מאפיין את תסמונת גיל המעבר?
אין צורך להיכנס לעובי הקורה מבחינה רפואית בשביל לאפיין את תסמונת גיל המעבר. מה שכן חשוב לעשות הוא לחלק את התלונות הנפוצות לקטגוריות, ולהבחין בין סימפטומים פיזיולוגיים, נפשיים ומיניים.
רשימת התלונות הגופניות שמאפיינת את תסמונת גיל המעבר כוללת בעיקר גלי חום, כאבי מפרקים, גידים ושרירים ורגישות ותחושת מלאות עד כאב בשדיים. הרבה נשים מתלוננות על אי נוחות במערכת העיכול ולקראת גיל המעבר הן מתחילות להרגיש נפיחות, הפרעות בנשימה, הפרעות במערכת השתן, יובש בנרתיק, החמרה של אלרגיות, עלייה במשקל, אובדן שיער, סחרחורות, בעיות חניכיים ודפיקות לב מואצות.
התלונות הנפשיות שמא
פיינות את גיל המעבר לא פחות מטרידות. הן כוללות רגישות יתר וחוסר סבלנות, שינויים במצבי רוח לרבות התקפי בכי, הפרעות בשינה והתקפי דאגה וחרדות. לזה יש להוסיף תלונות מצד נשים בגיל המעבר על קושי בריכוז, דיסאוריינטציה במקומות פתוחים, קשיי זיכרון ועייפות קיצונית.
לשם השוואה, התלונות המיניות שמתלוות לתסמונת גיל המעבר פחות שכיחות, אך זה בגלל שנשים מתביישות לדבר עליהן ולא משום שהן פחות פוגעות באיכות החיים. גיל המעבר מתאפיין בין היתר בירידה בחשק המיני, בכאבים בעת קיום יחסי מין ובקושי בהשגת אורגזמה וממש לא נדיר לסבול גם מתחושת עקצוץ בנרתיק.
צרת רבות חצי נחמה
העובדה שמדובר בתופעה שכיחה יכולה לעזור למי שמתמודדת איתה. נשים בגיל המעבר צריכות לזכור שהן לא לבד ויש המון פתרונות זמינים. אפשר למשל להתייעץ עם רופא מלווה לגבי
תחתונים סופגים ומוצרים למבוגרים, לשקול טיפול הורמונלי שמספק לגוף הורמונים חלופיים לאלה שהפסיק לייצר ולשלב טיפול תזונתי.
בחלק מהמקרים ניתן למנוע את התופעות של גיל המעבר על ידי ניהול תזונה, צמחי מרפא ותוספי מזון מיוחדים. הכי חשוב להיות ערניים לתופעות הנורמליות ולצדן גם לדגלי האזהרה ולא להתבייש לדבר על הנושא.