איריס בת (34) ילידת ישראל.

בני המשפחה: איליי (שלוש וחצי), הכלב סנופי, החתולה ג'ולייט, פיליפ הדג.
עיסוק: עצמאית, אדריכלית ומעצבת פנים.
מגורים: דירת 3 חדרים בבנין משותף בהרצליה.

קצת על איריס
איריס גדלה בקיבוץ כברי. אחרי הצבא נסעה לטיול של שנתיים מסביב העולם. היא חזרה ארצה, עזבה את הקיבוץ ועברה לתל-אביב. למדה בבית ספר אסכולה, אדריכלות ועיצוב פנים. חשוב לה לציין שבאסכולה לימדו אותה שכל לקוח הוא פרוייקט עיצובי אחד ומיוחד. לאחר לימודיה נסעה ליפן ומשם לניו-יורק, בה חיה עבדה כשנה וחצי.
לפני שהשתקעה בארה"ב היא באה לביקור בארץ. משך שהותה כאן אירע אסון התאומים, מה שגרם לה להישאר בסופו של דבר כאן.

ספרי לנו על זיכרון ילדות בלתי נשכח
אבא שלי נפטר בגיל 42 כשהייתי בת 15. הוא היה רופא שיניים. יום אחד אבא שלי הלך לבית חולים כי הוא לא הרגיש טוב, אבל, ברח משם הביתה בשעה 4 בבוקר. שעתיים מאוחר יותר הוא נפטר. התברר שהיה לו אולקוס סמוי.  אני זוכרת את ההלוויה שלו שאליה הגיעו המון אנשים. מאז, לא בקרתי אף פעם את הקבר שלו ולא הייתי בשום הלוויה נוספת. זו טראומה נוראה. אני שונאת בתי קברות.

יום טיפוסי בחייה של איריס
אני קמה בבוקר בשעה 7:00 עם הילד. שמה אותו לפני הטלוויזיה עם הבקבוק ואני יורדת ל-10 דקות סבוב עם הכלב. בזמן הסיבוב אני מעשנת ושותה קפה.
אחר כך אני מקפיצה את הילד לגן, מורידה את אדוארדו בעבודה וחוזרת הביתה. אני עובדת 5 שעות  מהבית ויוצאת לפגישות.
בסביבות 13:30 אני לוקחת את הילד מהגן ומבלה איתו עד ערב. בזמן הזה אני כולי שלו בלי טלפונים, בלי כלום. רק אני והילד.
ב-20:00 אני יוצאת לפגישות עם לקוחות (אם יש) ואם לא, אני רואה טלוויזיה, קוראת ספרים, כותבת ספר: לא הבטחתי לך גן של שושנים.