פרופ' יעל קציר, קולנוענית ומרצה אקדמית, אישה ואם, במאית סרטים, ברובם סרטים על נשים. קציר למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, וקבלה דוקטורט בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן השלימה לימודי MSC באוניברסיטת בוסטון בקולנוע וטלוויזיה. היא פועלת כבימאית ומפיקה עצמאית, וספרה "סיירת ממוש" פורסם ע"י משרד הביטחון. לאחרונה הקרינה בדוקאביב סרט על מאבקן של נשות הכותל.

איך הגעת מתחום ההיסטוריה לקולנוע?
"התחלתי כהיסטוריונית ועברתי לקולנוע דוקומנטרי. כהיסטוריונית חקרתי את תולדות ארץ ישראל והדוקטורט שלי עסק ביחס האפיפיורות לירושלים במאה ה-12.  בתקופה מאוחרת יותר התבקשתי לבנות קורס לאוניברסיטה הפתוחה שכותרתו הייתה "ירושלים לדורותיה". במסגרת זו הציעו לי לבנות תוכנית לעשרה סרטים תיעודיים על ירושלים, שמתוכם שישה הופקו. בשני סרטים הייתי אחראית גם על ההפקה ולכל השאר כתבתי את התוכן. משם המשכתי למאסטר בקולנוע בארה"ב וכשחזרתי לארץ התחלתי ללמד קולנוע ולעשות סרטים באופן עצמאי". 

ספרי לי על העשייה הקולנועית שלך
"אני עוסקת בקולנוע דוקומנטרי במשך שנים רבות. ב-1996 עשיתי סרט על רחל המשוררת ובו היא מספרת את סיפור חייה מנקודת המבט שלה. הסרט לווה בקטעי דרמה שנבנו על סמך טקסטים  שהיא כתבה. אני חושבת שהקול האישי של רחל מעביר בדרך עקיפה, את הקול של התקופה בה חייה, מה שהופך אותה לדמות חשובה ומרתקת. סרט נוסף שאני גאה בו הוא "פלוגת יסמין", המביא את האמירה האישית שלי, במלואת חמישים שנה למדינה. בשרותי הצבאי הייתי קצינה בבה"ד 12 ולכן רציתי לתעד קורס קצינות בצה"ל. במשך חצי שנה ליוויתי קורס קצינות שדה (קורס קרבי ואתגרי) ולאחר מכן צילמתי קורס אחר, במשך ארבעים ימים. צברתי מאה ועשרים שעות מצולמות. אחת הטענות המשתמעות מהסרט היא שיש תקרת זכוכית בצה"ל, וברגע האמת, נשים נשארות בעורף ולא יוצאות אל החזית". 

הסרט "שבעה על אימא"
"לאחר "פלוגת יסמין" עשיתי סרט אישי ,"שבעה על אימא" ובו הכנסתי מצלמה לשבעה על אימי. לקח לי שבע שנים עד שניגשתי לערוך את הסרט, שזכה להרבה פרסים והוצג בפסטיבלים. זהו מסמך שהוא, בו בזמן, גם אישי וגם אוניברסלי. הבית שגדלתי בו היה בית ציוני ואימא שלי הייתה צברית מיתולוגית ואב שלי יקה. בבית אסור היה לדבר גרמנית ומי שלא אהב את הארץ או עזב היה מוקצה. אימא שלי הייתה קשוחה והבן שלי אומר שגם אני הייתי קשוחה. את הסרט צילם הבן שלי והוא שאל במהלך הצילומים שאלות מביכות, כך שנוצר דיאלוג בין הדורות, שמשקף משהו שהוא מעבר לדינמיקה הספציפית של המשפחה שלנו".

מדוע רוב סרטיך עוסקים בנשים?
"כמי שהיא אישה, שחשובה לה דמוקרטיה והמאבק לצדק חברתי ושוויון שהם חלק מחייה, כמי שמאמינה בעקרונות של חברה ליברלית- דמוקרטית, נראה לי טבעי לעסוק בנשים. אני רואה את עצמי כיהודיה, ישראלית ציונית, ליברלית. למרות שגדלתי בתנועות הנוער של השמאל, אני סבורה שיש לנו זכות על הארץ הזאת ושניתן לממש את הזכות בצורה אנושית, שמאפשרת מקום לכולם. לימדתי ערבים כמו יהודים, אתיופים כמו רוסים, ועשיתי ככל יכולתי להרחיב את תשתית הידע כי ידע לדעתי מאפשר לכבד את הזולת".

בדוקאביב השנה הוצג סרטה של פרופ' קציר "קול אשה בתפילה", אותו ביימה, הפיקה וכתבה עבורו את התסריט. קציר תעדה משך חמש שנים את מאבקן של נשות הכותל, להתפלל בעזרת הנשים כמנהגן, עטופות בטלית. הפקת הסרט לא הייתה קלה.

"על אף התמיכה הכספית לה זכיתי, נאלצתי לקחת הלוואות למימון הסרט. עבדתי ללא תשלום והסתייעתי בסטודנטים שחלקם עבדו גם ללא תשלום", מספרת פרופ' קציר.

מה החשיבות של מאבקן והסרט על נשות הכותל?
"מטרת הסרט היא להעלות את מאבקן של נשות הכותל לשיח הציבורי. נשות הכותל זכו להטרדות רבות. מאחר ולא  מדובר באלימות, במובן השגור, הנושא לא זכה להדים ציבוריים רחבים. אני ראיתי באלימות  שהופנתה נגדן ברומטר של יחס הממסד הדתי לנשים דתיות. יש כאן מראה של חברה שמפקירה נשים. 

במציאות הנוכחית המאבק שלהן כמעט חסר סיכוי. הן עתרו לבג"צ שפסק להן בראשונה שמותר להן להתפלל כמנהגן, אלא שבלחץ המפלגות הדתיות, היועץ המשפטי לממשלה קבע דיון מחודש בסוגיה עם הרכב של תשעה שופטים. חמישה מהם פסקו נגדן. פסיקה זו נועדה לשמור על שקט ציבורי, אך לא עושה צדק עם הדמוקרטיה. לנשים נמצא מקום להתפלל, חורבה צלבנית שנמצאת רחוק מעין המתפללים, כשניים עשר מטר מתחת לאדמה. אני סבורה שראוי שיהיה חוק בכנסת שיבטיח שכולם יוכלו להתפלל בכותל, ושהוא לא יהיה כפוף לדינים של בית כנסת אורתודוקסי –חרדי".

מסר לנשים
"לא לשתוק. לראות את המופת שבנשות כותל, שמנהלות מאבק לא אלים על אף האלימות המופנית כנגדן". 

איזו אישה מעוררת בך השראה? 
"מקומן של נשים תמיד עניין אותי ונשים רבות מעוררות בי השראה. אני מעריכה נשים שמוכנות להיאבק החל מיעל התכ"ית, דרך חנה סנש ובת דודה שלי שנפלה בקרב על ניצנים. אני מאד מעריכה את דודה שלי, שהייתה מורה ביסודי, ומאד השפיע עלי. אני מעריכה גם נשים כמו הנרייטה סולד ולנה קיכלר, שהצילה מאות ילדים בשואה והמשוררת רחל שאהובה עלי, מגיל צעיר".

מוטו לחיים
"במחזה אנטיגונה של סופוקלס, ספר אותו קיבלתי מאבי, קראון מטיח באנטיגונה: "אויב הוא אויב" והיא עונה לו: "נולדתי לאהוב, לא לשנוא...".  הבן שלי דן קציר לימד אותי משפט נוסף "הליטוף חזק מהמכה"."

מה את מאחלת לעצמך?
"שאמצא בעצמי את הכוחות להיאבק על עקרונות שאני אמינה בהם: להיאבק על ארץ שאני רוצה לחית בה, עם הרבה פחות שחיתות ואטימות.  ארץ שלא תנוהל אך ורק מתוך ערכים ואינטרסים חומרניים, ושנחזור להיות חלק מהעמים המודרניים.  את כל חיי הקדשתי לחינוך ואני  מקווה שהוא  לא ייהרס לגמרי. אני רואה כאן פוטנציאל אדיר ומאמינה שהמציאות תכריח אותנו להתעורר".

בקולי  (שיר המלווה את הסרט על נשות הכותל)
מילים  פרופ' יעל קציר

בקולי בקולך בקול אישה
אני שוטחת עוד תפילה
לא באלם לא בניד שפתיים
קולי עולה, קולי זועק אל השמיים

כי מציון תצא תורה
גם לי מקום במרחביה
בכול אישה, בקול אישה
בקול אישה תפילה.

אקרא חזק גם לי יש קול
אמשיך לקרוא ולא לחדול
לא באלם לא בניד שפתיים

(המשך חוזר כמו בבית א'.)