סיתונית גודשמיט בת 31, נשואה ואמא לשלישייה (בני 6.5), בוגרת לימודי חינוך מיוחד (BED), דמיון מודרך, NLP, ליצנות רפואית וג'ילולוגיה (תורת ההומור). היא למדה תיאטרון בענתות ועבדה שבע שנים כבימאית תאטרון. לפני שנה עזבה את התאטרון והחלה לעבוד כעצמאית בתחומים שאותם למדה. היא הספיקה להנחות סדנאות תיאטרון, סדנאות יצירתיות, סדנאות חוויות דרך הומור, יזמה והנחתה סדנאות בכלא, לשם בחרה להכניס את הג'לולוגיה.

כשישבה ועשתה עם עצמה "חושבים", מתוך הרגשה שהיא לא מספיק ממוקדת מטרה בעשייה שלה, עלתה השאלה איפה היא רוצה להיות בעוד חמש שנים. היא הבינה שהיא רוצה תוצר שהוא שלה, שאותו תהרה ותלד בעצמה... ופתאום הכל התחבר לה. היא הבינה שהתקופה בה עברה טיפולי פוריות לפני שילדה את השלישייה שלה הייתה התקופה הכי משמעותית בחייה.
בעקבות כל אלו החליטה גודשמיט, לאסוף את כל הידע והניסיון הרב שצברה בתחומים המקצועיים שלה ולהרות וללדת גם את "באות מהבטן"- סדנה לנשים שנמצאות בשלבים שונים של טיפולי פוריות, סדנה שהיא קודם כל חיבוק לנפש, מקום שיאפשר לכל אחת למצוא את המקום הפרטי והאישי שלה בתוך הדבר הגדול הזה שקוראים לו "טיפולי פוריות".


             סיתונית גודשמיט

תקופה של שחור ולבן
גודשמיט עשתה המון דברים במעט זמן. אבל כשעצרה להתבונן במה שעשתה, נעצר הפנס המאיר, דרכו העבירה את מסלול חייה ואת מסלול העשייה שלה, דווקא על תהליך טיפולי הפוריות אותם עברה כשהייתה בת 20 בלבד-  אישה נשואה שרוצה מאוד מאוד להיות אמא, להיות חלק מהחברה הדתית בה היא חיה, להצדיק את קיומה כאשה בעלת ערך: "התקופה הזו הייתה סיוט מתמשך אבל בדיעבד גם התקופה הכי משמעותית בחיי. מה שהניע אותי היה שידעתי שאהיה אמא. לא עשיתי הפסקות בין הטיפולים. בתהליך שעשיתי עם עצמי שנים אחרי, הבנתי שזה מקום שנשאר עם הרבה סימני שאלה ועניינים לא סגורים. הרבה דברים עלו שם בתקופה הזו של טיפולי הפוריות: כל העניין של להיות אישה, של להרגיש נשית, להרגיש יפה, שלמה, שווה בין שווים. במהלך התקופה של טיפולי הפוריות הרגשתי שמשהו פגום בי, שאני לא מספיק טובה, שאני לא אישה, שאני לא עושה את מה שאני צריכה; ללדת.
זו הייתה תקופה של שחור ולבן. לא היו שם הרבה צבעים. הסתובבתי עם תחושה של כישלון, למרות שהייתי מאוד טובה בהמון תחומים, בעבודה, בלימודים, עם החברים ועם המשפחה. הייתי מצטיינת וגם אהובה אבל מבחינתי זה שלא הצלחתי להיכנס להריון האפיל על כל הדברים האחרים. גם הציפיות של החברה היו מאוד מלחיצות. ראיתי את הבנות מסביבי שאיתן למדתי, כולן עם בטן, לכולן זה מצליח ורק לי לא- מה שמאוד מעצים את תחושת הכישלון. את לא אישה".

"התקופה הכי קשה בחיים", כך מגדירה גולשמיט את התקופה בה עברה טיפולי פוריות לקראת הריון מיוחל: "לא מצאתי לעצמי מקום של פורקן. אולי אז, מחוסר מודעות לא כל כך חיפשתי אבל גם לא היה איפוא לחפש. לא מדברים על זה עם אף אח

ד ואת שואלת את עצמך למה הבושה הגדולה ואיזה מחיר משלמים על זה אחר כך ולכן היום, אני מוצאת שזה משהו מאוד חשוב, לקבל תמיכה בתקופה כל כך רגישה שמשפיעה אחר כך על המשך החיים שלך. חשוב לי לעזור לנשים אחרות, לעזור להן להגיע להבנה, גם ברמה הרגשית, שהן לא צריכות ילד כדי להרגיש שהן בסדר. בעיניי, הפן הרגשי והנפשי חייב טיפול לא פחות מהפן הרפואי. את צריכה חיבוק לנפש, כי בעצם את בתוך תהליך טיפולי מאוד אינטנסיבי, זה עוד זריקה ועוד הורמונים ועוד טיפול, ומה אם את רוצה לבכות?".

שק של מאה ק"ג
גודשמיט טוענת שבחברה ובתרבות שלנו גם לא נוהגים לדבר על זה, אין לגיטימציה לשתף, אין בעצם מי שמקשיב ויכול להבין באמת מה עוברת אישה בתוך תהליך של טיפולי פוריות ולכן יש צורך גדול ומשמעותי בקבוצות תמיכה מהסוג הזה: "עם מי באמת את יכולה לדבר על מה שיושב לך בפנים, בנפש?  מ יכול להבין את מה שעובר עלייך? וכמה שאת מוציאה פחות החוצה זה אומר שנשאר יותר בפנים יותר וזו מועקה אדירה, כמו שק של מאה ק"ג שאת מסתובבת איתו, עול נורא נורא כבד, וכל טלפון קטן מאחות שמתקשרת כדי להגיד לך שהטיפול האחרון לא הצליח- זה מחריב את כל עולמך. זה מקום של שבר".

פגישה עם עצמך
הסדנה "באות מהבטן" פונה לכל אישה שנמצאת באיזשהו שלב של טיפולי פוריות ומדברת קודם כל על המהות של להיות אישה, לאו דווקא תוך כדי התמקדות בנושא הפוריות. הרעיון הוא לאפשר לכל אחת להביא את עצמה במלואה- לבכות, לצחוק, לשחק, לבנות לעצמה את המקום שלה: "בתוך התהליך הרפואי- טיפולי את נדחקת לאיזושהיא פינה", מסבירה גודשמיט, "כואב לך, את מתנפחת, את האמיתית הולכת לאיבוד, נתונה להשפעות של הרבה מאוד דברים חיצוניים. לכן בתוך כל ה'לופ' הזה את נותנת לעצמך שעה שעתיים בשבוע שבהם את מגלה כוחות, את יוצרת אותם, את מזמינה את עצמך לפגישה עם עצמך". 
הסדנה משתמשת בכלים שונים של אומנויות והומור (ג'ילולוגיה), "ולא משנה אם את מתחברת דרך מוסיקה, תיאטרון, או כל כלי אחר", מסבירה גודשמיט, "משנה שאת מפנה לעצמך שעה וחצי בשבוע כדי להיות מרכז העניינים של עצמך, כדי לגלות את הכוחות שיש לך ולקבל ביטחון במקום שבו את נמצאת כרגע".

גודשמיט מאמינה שאישה שמגיעה למקום רגוע ושלו יותר עם עצמה מגדילה גם את סיכויי ההצלחה שלה להגיע אל המטרה ולהיכנס להיריון: "להאמין בעצמך, לאהוב את עצמך, זה הכי חשוב דווקא בתוך התהליך הזה שמאוד בקלות בועט אותך החוצה, ואת מתחילה לשנוא את עצמך על כך. הסדנא משמשת כמו עוגן, להזכיר לך כל הזמן שמה שאת כמו שאת, לא משנה אילו סערות יש בים, זה הכי טוב שיש".

היכנסו לפורום טיפולי פוריות בניהולה של סיתונית גודשמיט

פרטים על סדנת "באות מהבטן"- סיתוונית גודשמיט טל:054-5551990