בחלק א' של המאמר התמקדתי בכל הקשור לויסות יוזמת הצירים ובסיוע שמעניק הטיפול של בערכת העיכול במהלך הלידה. הפעם אתמקד בדברים הקשורים להרגשה הכללית בלידה ואיך בעזרת הטיפול הרפלקסולוגי אנו עשויים לא רק לסייע בשמירת כוחות אלא גם להעניק הקלה בכאב, מיתון הרגשת כבדות ובחילות ומשהו מאוד חשוב: איך לסייע בלידת השלייה.
בחילות, צרבות והקאות
הרגשה של רפלוקס בלידה הינו דבר מאוד נפוץ. לחץ נפשי, אוכל שלא עוכל, תנוחה בעייתית, לחץ על הסרעפת ועל האיברים הפנימיים, מתן תרופות במהלך הלידה, כולם במידה מסויימת עלולות לגרום להרגשה של בחילה והקאות בלידה. בנוסף, לידה הינו רגע של שחרור שמתקרב, ויש הטוענים (כולל אותי) שבחילה או הקאה מעידים על הקושי לשחרר.
כך או כך, ההרגשה ממש לא של פיקניק, ויש להבדיל מתי מדובר על רפלוקס ומתי יש צורך ממשי של הקאה.
אם מדובר על רפלוקס, ניתן בצורה יעילה לעבוד על איזורי הקיבה, הקרדיאס והושת, על הסרעפת, על מערכת העצבים (במיוחד על המח) ועל כל מערכת העיכול במטרה אחד כפולה: להרגיע את הקיבה ולתקן את הפריסטלטיקה של הושת.
במקרה של צורך להקאה, נעבוד על אותם הרפלקסים אבל קצת שונה, וזה כדי להקל על ההקאה, כי זה יגרום לשחרור מסיבי של אנרגיה תקועה ויאפשר אף ליצור צירים ולשחרר את הילד.
הפגת כאבים בכלל וכאבי גב בפרט
בעת תחושות כאב, גוף האדם יודע להפעיל מנגנוני הגנה מתאימים.
אלא שבסיטואציות מסויימות, כגון בעבודת הלידה, תחושת הכאב היא לרוב כל כך חזקה, אינטנסיבית ומתישה כך שאין ליולדת את הסבלנות הנדרשת לפעילות של מנגנונים אלה.
ההתמודדות עם הכאב נעשית אף יותר בעייתית בעת הלידה כשהיולדת שוכבת, מכמה סיבות: לחץ של העובר על הסקרואיליאק - תנוחה שמגבילה את התנועה ואת הנשימה הנכונה, היעדר אפקטיביות כח הגרביטציה בלידה וכו'.
הטיפול הרפלקסולוגי מתמקד בעיקר ברפלקסים של הגב התחתון, פלג הגוף התחתון וברפלקסים של מקלעת השמש.
סיוע במתן שתן
הלחץ שהעובר מפעיל על שלפוחית השתן הוא אחת הסיבות לקשיים במתן שתן. סיבה אחרת, יותר נפוצה בלידות בהן יש התערבות רפואית, היא הצטברות של כמות נוזלים גדולה בגלל עירוי שהיולדת מקבלת. במצב של מתן הרדמה אפידוראלית הקושי למתן שתן גובר, היות שקיים גם ריבוי נוזלים וגם קושי להפעיל את מנגנון מתן השתן.
המקרה של סימה
סימה, בלידתה השלישית, התקשתה לעבור לידה טבעית וקבלה אפידורל כשהיתה לה פתיחה של 5 ס"מ ולאחר 4 שעות של עבודת לידה.
שעה לאחר מתן האפידורל (בכמות שאיפשרה לה להרגיש את הצירים) הלידה לא התקדמה והפתיחה המשיכה להיות 5 ס"מ.
הפתרון שהמיילדת הציעה היה לעזור לסימה לרוקן את שלפוחית השתן באמצעות קטטר, אלא שסימה פחדה שהדבר יגרום לה לכאבים ולזיהומים. המיילדת גילתה הבנה ושנינו הסכמנו לעבוד בצורה אינטנסיבית על הרפלקסים של כל מערכת השתן: כליות, שופכנים ושלפוחית.
לאחר 20 דקות סימה הצליחה לתת שתן ברצונה וכך המשיכה בכל מהלך הלידה.
לא היה צורך בקטטר.
היפרוונטילציה ונשימה לא תקינה
יולדת עלולה לפתח מצב של היפרוונטלציה בעקבות פאניקה ואובדן שליטה.
ברפלקסולוגיה בלידה, אנו עובדים בצורה ממושכת על כל הרפלקסים של מערכת הנשימה, כולל הסרעפת ומקלעת השמש.
זה תורם לנשימה יותר תקינה, תוך כדי הרגעה והרפיה.
ויסות הטמפרטורה בגוף
טמפרטורת הגוף נוטה לעלות במהלך הלידה.
לפי פרוטוקולים בח
דר לידה, בבתי חולים מסויימים, כשהטמפרטורת הגוף של היולדת חוצה את קו ה-38 מעלות, נהוג לתת אנטיביוטיקה. אמנם מקור עליית החום אינה תמיד ידועה בוודאות, אך לאור חשש מזיהומים, במהלך לידה לא לוקחים סיכונים.
האנטיביוטיקה ניתנת מחשש לזיהום, גם אם אין זיהום, בעוד הטמפרטורה יכולה, למעשה, לעלות מסיבות שונות, כגון התרגשות, או תופעת לוואי של הרדמה אפידורלית וכו'.
המקרה של אירית
אירית עברה לידה ראשונה ארוכה ומסובכת.
7 שעות לאחר ירידת המים ועם פתיחה של 4 ס"מ, טמפרטורת הגוף של אירית התחילה לעלות בהדרגה. החשש היה כי מדובר בזיהום.
כשהחום הגיע ל-37.8 המיילדת שאלה אותי האם קיים 'פתרון פלא' ברפלקסולוגיה להורדת החום, על מנת למנוע מתן אנטיביוטיקה.
השבתי בחיוב, אם כי לא בלב שלם היות שלא הייתי בטוח שזה יעזור. אבל שיקול המיילדת היה: אם יש זיהום, החום יעלה שוב, אם לא, סביר להניח שאין זיהום.
לאחר 40 דקות של טיפול רפלקסולוגי ממוקד להורדת הטמפרטורה, המדחום ציין 37.3 וכך ניצלה אירית מקבלת אנטיביוטיקה אשר כנראה היתה מיותרת במקרה שלה.
הרפלקס בכפות הרגליים: רפלקס ההיפוטלמוס, ממוקם בבוהן.
סיוע בשחרור השלייה
לעיתים, גם במקרים בהם התינוק כבר נולד, ויש שמחה בחדר לידה, כולנו מחזיקים את ה"מזל טוב" בפה - חסר רק דבר אחד כדי שהלידה תסתיים בשלום: שחרור השליה.
לאחר ילידת התינוק, השיליה סיימה את תפקידה.
מה שהיה במשך 9 חודשים מקור המזון לתינוק, נפרד באופן טבעי מהרחם ומשתחרר מהגוף. ברגע שהלידה מסתיימת, הרחם מתכווץ במהרה לכדי גודלו המקורי.
אם השיליה לא משתחררת בזמן, עלולה להתפס בתוך הרחם, דבר שמחייב פעולה כירורגית דחופה.
באופן טבעי ואם הכל תקין, השיליה משתחררת תוך 15 דקות בממוצע לאחר ילידת התינוק. אלא שלפעמים לוקח לה קצת יותר זמן, בגלל היעדר צירים. במקרה כזה, יש 'ליצור' צירים. לעיתים, נותנים ליולדת מנה נוספת של פיטוצין, ותוך כמה דקות, השיליה יוצאת החוצה.
הפיתרון הרפלקסולוגי: יצירת צירים חדשים על ידי המרצה מחודשת של רפלקס בלוטת ההיפופיזה, במרכז הבוהן. זה עובד!
ואז אפשר להגיד בלב שלם: מזל טוב!!!
>> רפלקסולוגיה בחדר לידה - חלק א'
_____________________________________________
*משה קרוצ'יק הינו רפלקסולוג, דולה ומדריך הכנה ללידה, מייסד ויו"ר הפורום הישראלי לרפלקסולוגיה. מרצה בינלאומי ברפלקסולוגיה, המלמד רפלקסולוגיה בהיריון ובלידה בבתי ספר רבים לרפלקסולוגים במיילדות ברחבי העולם.
ניתן ליצור קשר בטלפון: 054-7341961, או במייל [email protected] או לבקר באתר המוקדש כולו לרפלקסולוגיה בהיריון ובלידה
כל הזכויות במאמר זה שמורות למשה קרוצ'יק - 2008