ההתמודדות האינטנסיבית עם התינוק לעתים מאלצת את היולדת להשלים בהכנעה עם המצב הגופני החדש, מה שמוביל אותה לעתים לחוסר חיוניות ולהחמצת ההנאה מהפרק החדש בחיים.
מיכל ריטר, מורה בשיטת הפלדנקרייז ואם לארבעה ילדים מביאה כמה רעיונות שאפשר ללמוד על-ידי שיטת הפלדנקרייז, באמצעות התנועה, לחזור ולהתקרב לעצמך לאחר חווית הלידה.

גליה (שם בדוי) הגיעה אלי שבועיים לאחר הלידה עם כאבים בכתפיים וחולשה בכפות הידיים, בטן רפויה, כאבים בגב התחתון ועיגולים שחורים מסביב לעיניים המעידים על עייפות וחוסר שינה. גליה בקשה את עזרתי כמורה לשיטת פלדנקרייז. היא שאלה "האם את יכולה להחזיר אותי להיות אותה גליה שהייתי לפני ההיריון והלידה? אני כל כך מתגעגעת  לגליה מלאת החיים עם הכוחות, השמחה והיכולת לעשות כל דבר שעולה ברוחה, לא נראה לי שאני מסוגלת לחזור להיות אותה גליה!".
הסברתי לה, שאף אחד לא יכול להחזיר לבן אדם את עצמו מלבדו. בשיטת פלדנקרייז  מלמדים באמצעות התנועה להתקרב לעצמך, ואני יכולה לעזור לה בכך אם היא תהיה מוכנה ללמידה.
כך יצאנו יחד למסע קטן של לימוד באמצעות התנועה לשיפור מצבה של גליה.

ההיריון והלידה יוצרים מערכת יחסים חדשה בין שרירי הבטן והגב ולכן יש צורך ללמוד מחדש יחסים אלו כשהתינוק כבר אינו בבטן. אפשר לשכב על הגב, להעמיד את כפות הרגליים על הרצפה, כשהברכיים כפופות לכיוון התקרה, ולנסות לדמיין את הבטן והגב התחתון ככדור אחד שנמצא בתוך האגן, כדור זה היה גדול בהריון ועכשיו הוא קטן יותר. אפשר לסובב כדור זה אחורה כך שהרווח בין הגב התחתון והרצפה יתמלא (תמונה 1) ואחר-כך לסובב אותו קדימה כשמרחק זה גדל שוב (תמונה 2). יש לשים לב שכפות הרגליים יכולות לדחוף את הרצפה וכך קל יותר לכדור (לאגן) לפנות לאחור וכשעוזבים דחיפה זו האגן מסתובב שוב קדימה. כך אפשר בתנועות עדינות, תוך נשימה זורמת, להניח כל פעם אזור אחר של הגב התחתון לכוון הרצפה באמצעות סיבוב האגן. כך לומדים  לצור מחדש קשר יעיל בין שרירי הבטן והגב. שרירים אלו צריכים לעבוד בשיתוף פעולה: כששרירי הבטן מתכווצים שרירי הגב צריכים להרפות ולהיפך, אחרת הגב מתחיל "לצעוק" וזה הכאב שגליה הרגישה.

הכאב באזור הכתפיים יכול להופיע כתוצאה  מהחזקה מאומצת מדי של התינוק ומעבודה לא יעילה של הידיים. הידיים שמחזיקות את התינוק הן בעצם מאוד ארוכות. הן מתחילות בגב. זה נשמע מוזר, אבל כף ה

יד מחוברת לאמה והאמה מחוברת לזרוע באמצעות מפרק המרפק והזרוע מחוברת לעצם השכמה באמצעות מפרק הכתף. עצם השכמה מונחת על הצלעות מאחור בגב העליון, ולא תמיד מודעים ליכולת שלה לנוע. כשעושים תנועת "לא רוצה" בכתפיים, עצמות השכמה מתקרבות לאוזניים, כך לפעמים אנחנו מרגישים את תנועתן. כאשר היד מתנועעת, היא זקוקה לתנועת השכמה לשם חלוקת העבודה. כשיד מתנועעת ללא עזרת השכמה, מתבצעת עבודה (כווץ) מיותרת של שרירי השכמה כדי שהיא לא תזוז. החזקה זו מכבידה על תנועת היד והרבה פעמים איננו מודעים לה. משום כך הכתף מתחילה "לצעוק" בכאב. הצעתי לגליה לשכב על הגב עם ברכיים כפופות כמו קודם ולהושיט את ידה לכוון התקרה כאשר המרפק ישר. כך אפשר להרגיש את עצם השכמה מונחת על הרצפה. כדי להיות מודעת לתנועתה של עצם זו, אפשר לנתק את היד, כמו מקל ישר, לכוון התקרה (תמונה 3) ולהפיל את המקל חזרה לרצפה, כשהוא עדיין פונה לכוון התקרה עם המרפק ישר (תמונה 4). כך אפשר להרגיש שעצם השכמה מתנתקת מהרצפה וחוזרת חזרה. אפשר לעשות זאת ביד השנייה ואחר-כך להושיט את שתי הידיים לכוון התקרה ולעשות תנועות אלו בכל יד לסירוגין. כך, באמצעות התנועה אפשר ללמוד לאפשר לשכמה להיות שותפה בכל תנועה או פעולה שהיד רוצה לבצע. כשגליה הניחה את הידיים על הרצפה למנוחה, היא הרגישה שהידיים מונחות יותר בחופשיות וכך הן מוכנות להחזיק שוב את התינוק ללא כאב.

יש ללמוד את מידת העבודה והמאמץ שצריך לבצע לשם החזקת התינוק. בדרך כלל מפעילים הרבה יותר כוח ממה שצריך. אפשר לשים כריות מתחת ליד כשמניקים, כדי שהיד תקבל תמיכה והשרירים יוכלו להיעזב ויהיו מוכנים לפעולה כשצריך אותם בהחזקת התינוק.
לגבי העייפות האינסופית שמצטברת לאחר הלידה, כדאי לנסות לנוח בכל הזדמנות כשהתינוק נרדם. אפשר לנסות להקשיב לנשימה, בשכיבה על המיטה, ולאפשר כל פעם לאיבר אחר בגוף "להיענות" לכוח הכובד, תוך כדי הנשיפה, ולתת לו לצלול לתוך המזרון. על ידי "היענות" זו, השרירים המכווצים, שלא לצורך, נעזבים, וכך הגוף מוכן יותר לפעולה כשקמים לקול הבכי הבא.
כשאת קרובה יותר לעצמך קל לך ונעים לך יותר להתקרב לילדך.

_________________________________________________
יכל ריטר MPH, מורה בשיטת פלדנקרייז בחיפה ואימא לארבעה ילדים.