תנ"צ אהובה תומר נפצעה אנושות באסון הכרמל, נלחמה חמישה ימים על חייה עד שנכנעה.

תומר התגייסה למשטרה ב- 15.1.82. היא שירתה כקצינת פיקוח תנועה חיפה, קצינת מבצעים חיפה, קצינת מבצעים במחוז הצפוני, ראש לשכת סיור ומודיעין חיפה, מפקדת תחנת נהריה סגנית מפקד תחנת חיפה, קצינת אגף המבצעים של המחוז הצפוני ובתפקידה האחרון כמפקדת תחנת חיפה. אישה ראשונה במשטרה שמונתה לתפקיד בכיר זה. היא ראתה בעבודתה שליחות ממעלה ראשונה. דני רוזן בן זוגה ב-20 השנה האחרונות אמר שהאהבה הראשונה שלה הייתה משטרת ישראל.

תומר הייתה אישה משכמה ומעלה. חזקה אך, גם רכה. אסרטיבית ונחושה אך, גם רגישה וקשובה.

נשיא המדינה שמעון פרס שספד לה במליאת הכנסת אמר שתומר הייתה בעלת אישיות בלתי רגילה. "אהובה יצרה פעמיים תקדים בהיסטוריה, פעם כשפיקדה בנהריה ופעם בחיפה. תחתיה היו 150 מפקדים ושוטרים. היא הייתה אהובה כאם ונערצת כמובילה ומנהיגה. כל חייה היו המדינה".

בהספד בלוויה אמר עליה מפכ"ל המשטרה: "אישה חזקה שצמחה וגדלה במשטרה. במהלך כל שירותה הוערכה כקצינה איכותית, נחושה ואסרטיבית עם נוכחות שלא ניתן להתעלם ממנה, מנהיגה טבעית מבטן ומלידה."

רפ"ק גיא גרוסמן שעבד בעבר עם תומר מספר עליה: "אהובה הייתה יותר ממפקדת היא הייתה אמא של השוטרים. היא הייתה מסוג המפקדים שהשוטרים רצים לפניהם. מגיעה ראשונה לעבודה ויוצאת אחרונה. גם בחייה וגם במותה הייתה גיבורה.  היא נאבקה על חייה חיכתה שהאש תכבה, שסנ"צ ליאור בוקר ז"ל וסנ"צ יצחק מלינה ז"ל יובאו לקבורה ורק אחר כך הרימה ידיים וויתרה.
אני מכיר אותה 20 שנה, עבדתי איתה ואני מרגיש חנוק. אהובה הייתה אישה משכמה ומעלה. לא התביישה מאף אחד, הייתה אומרת את הדברים שלה ישר ולעניין בלי היסוס. אם משהו התנהל לא כשורה או לא בקצב שלה, היא הייתה מגיעה לשטח, מנהלת את העניינים עד שהייתה מחזירה את הכול למסלול.
היא הייתה אישה מדהימה וזה אובדן ענק למשטרה. אילולא שמו לה רגל היא הייתה מגיעה לדרגה בכירה יותר, עוד בחייה. אהובה התוותה ביושר דרך ודחפה קדימה ורבים ימשיכו לצעוד בדרך שלה. מבחינתי הלכה מפקדת נערצת, אמא, וחברה טובה".

מעבר להיותה ממנהיגה ומקצועית בתפקידה, היא הייתה אישה רגישה. גרוסמן מספר: "היא הייתה לא רק מפקדת, אלא גם אמא. ידעה לא רק לתת הנחיות, אלא גם לדאוג לשוטרים. אתמול השוטרים של חיפה ונהריה בכו בהלוויה כי הם הרגישו שאבדו אמא. היא תמכה בשוטרים, הקדישה להם זמן לשיחות נפש, דאגה לפתור בעיות אישיות. היא הייתה דמות מיוחדת. אני מכיר רק עוד אישיות אחת גודלה כמוה בישראל, גודלה מאיר".

רב פקד עליזה אזולאי, אכ"מ חיפה, קצינה שעבדה לצידה של תומר, מספרת עליה שהייתה מפקדת בעלת מוסר עבודה גבוה ודרשה זאת גם מהפקודים שלה. כשאזולאי עברה לעבוד בתחנת חיפה היא נדרשה לשעות עבודה רבות בהרבה מאשר בתפקידה הקודם, אך לא הרגישה שום תסכול. "אנשים נשארו כמה שצריך, עבדו סביב השעון והיו מוכנים ללכת אחריה לכל מקום. היא הייתה מנהיגה מבטן ומלידה", אומרת אזולאי.

לתומר היה גם צד רך באישיותה. "היא הייתה אישה רגישה, אכפתית, דאגה לאנשים. אף אחד לא ידע כמה שהיא עשתה בשביל השוטרים, כמה שהיא תרמה. היא עשתה הכול בסתר. בתחנה הייתה שוטרת בודדה מחבר העמים. כשתומר שמעה שבביקור בית שנערך אצלה התברר שאין לה כלום בבית, היא תרמה את שובר החג שלה כדי לאפשר לה לקנות מכונת כביסה".

תומר הייתה אישה מאוד אסתטית. היא נהגה לומר: "בלי ליפסטיק לא מתראיינים". גם אם חיכתה לה סוללה של עיתונאים היא לא התראיינה בלי הליפסטיק ודאגה שתיק האיפור שלה יהיה תמיד לצידה.
בדיעבד הסתבר שחייו של קצין הסיור אמיר גולדשטיין ניצלו אחרי שתומר בקשה ממנו לרדת מהרכב, שהסיעה לנסיעה הגורלית, כדי ללכת ולהביא לה תיק מפות וליפסטיק. הקצין לא זז ממיטתה בבית החולים עד ההודעה על מותה.

"היא הייתה אדם רגיש. אהבה, ורוד, פרחים. על עדן החלון שלה במשרד היא טפחה ארבעה סחלבים. היא לא הרשתה לפתוח את החלון כדי שלא יקרה כלום לסחלבים שלה", מספרת אזולאי.

הדרך שלה לא היתה קלה. "תומר הייתה אישה בעולם של גברים ולא היה לה קל. היא הייתה כמעט תמיד אישה יחידה בשטח, אבל נלחמה כלביאה", מספרת אזולאי.

תומר האמינה מאוד בנשים. היא טענה שנשים הן חזקות ולא חלשות. נשים מצליחות בכל מקום, מוכיחות את עצמן ועושות את העבודה על הצד הטוב ביותר. לנשים יש יכולות טובות יותר לנהל אירועים מגברים כי הן חזקות יותר נפשית. כשהיא איתרה שוטרת מסורה ועם יכולות היא דאגה לקדם אותה ולהביא אותה לצידה. היא תמיד אמרה שכיף לה שבתחנת חיפה,  גם היא וגם הסגנית הן נשים והחלום שלה היה לשבת בשולחן שסביבו ישבו קצינות מטה.

מה היה סוד ההצלחה שלה, שאלתי את אזולאי. שהשיבה בלי היסוס: "הנחישות שלה והאמונה שהכול אפשרי".

יהי זכרה ברוך.