הריון ולידה הן מהיסודות הטבעיים והבסיסיים של נשים. הפסקת הריון יכולה להיות אירוע טראומתי הן עבור האשה והן עבור הבעל, ויש לה השלכות על המבנה הנפשי, תפיסת הערך העצמי, פגיעה במרקם המשפחתי, החברתי, חרדה, דיכאון, קשיי תפקוד ואף מחשבות אובדניות.

חמש פעמים ילדתי תינוק שנפטר לאחר הלידה
שמי חני יזרעאלי-נוי, מטפלת בפסיכותרפיסטית הוליסטית. אני חוויתי על בשרי תהליך בלתי נתפס של חמישה מקרים ברציפות של לידת תינוק שלא שרד ומת. במהלך אותן נסיונות הריתי, הגעתי לחודש תשיעי, ילדתי בלידה מלאה, אך בכל פעם התינוק לא שרד יותר מכמה ימים.
התהליך החל לאחר שילדתי את ילדתי הבכורה. בכל אותם שנים הייתי מונחית מטרה, ילד נוסף בכל מחיר. כאבתי בכל פעם את כישלון הלידה, אך המשכתי מתוך קול פנימי שאמר שאסור לי לוותר. עם גילוי הבעיה הרפואית (רחם דו קרני) הצלחתי להביא עוד שני ילדים, ולאחריהם נאמר לי שלא אוכל ללדת יותר. דווקא אז, כשהייתי אמורה להיות שמחה בחלקי, עברתי התמוטטות נפשית, כתוצאה מההדחקה ארוכת השנים.
תהליך השיקום שלי כלל אינספור מפגשים עם פסיכולוגים, אך דווקא הטיפולים הרוחניים השיבו לי את החיוניות ושמחת החיים. במהלך המסע התמקצעתי ולמדתי חמש שנים תרפיה הוליסטית, גיליתי בעצמי כוחות רוחניים, וכיום אני מטפלת באנשים במשברים ובנשים שחוו הפלות או לידות מוקדמות מתוך מקצוע ומתוך שליחות.

החרדה שאחרי ההפלה 
לידה הינה זכות קיומית המלווה אותנו בכל שלבי חיינו. כאשר איננו מצליחות להוליד, קשה להימנע מתחושת אשם. זה לא רק התסכול שלא אהיה אמא, זו המחשבה שמשהו פגום בתוכי.
הפלה הינה אירוע שכיח יחסית שיש עמו "קשר של שתיקה". הסטטיסטיקה של ההפלות מצביעה על אחת לחמש הריונות, ובמצב הזה קשה להגדיר הפלה כמשהו חריג במיוחד. משום שכך, ומשום שאפשר תיאורטית להיכנס להריון שוב, לעיתים קרובות הסביבה נוטה להתייחס למקרה באדישות. הגברים שאינם מצוידים בדרך כלל ברגישות הראויה לא מצליחים להזדהות עם הכאב והצלקת הנפשית, ההורים והחברים מזדהים עם העצב אך מהר מאוד נוקטים בפרגמאטיות ומדלגים להריון האפשרי הבא. הצלקת הנפשית לעומת זאת נותרת יתומה.

בעוד הפלה מתוחמת לשליש הראשון של ההריון, החל מהשליש השני הפלת העובר נחשבת ללידה מוקדמת או במילים אחרות לידת תינוק מת. הגדרה מעט קשה עבור סיטואציה בה עדיין לא נקשרנו לגמרי לתינוק, ובכל זאת זהו תהליך אבל לכל דבר. אין לבטל את מידת ההיקשרות שלנו לעובר, ואם לשפוט על פי מידת הטראומה, ההגדרה מייצגת.

הביטוי לטראומה בעקבות הפלה או לידה מוקדמת עלול להגיח בשלבים שונים ובעוצמות שונות. בימים הראשונים שאחרי ההפלה שורה על הנשים תחושת דכדוך ומצבי רוח משתנים. להורמונים המשתוללים יש חלק במצבי הרוח, אך לא מרכזי. בשבועות הבאים עלולים להתגלות סימפטומים ותמרורי אזהרה מוצקים יותר לחרדה ודיכאון. אובדן עניין והנאה, דיכוי התיאבון, קושי להירדם, התפרצויות בכי פתאומיות, תחושת כישלון, אשמה ואכזבה עצמית, קשיים בתפקוד החברתי והיומיומי.

מבחינתי, בתקופה שלאחר הלידה המוקדמת התכנסתי בתוך עצמי, התקשיתי לישון ולאכול, נמנעתי ממפגשים חברתיים, הבעתי זעקה שנשמעה לעיתים, אך חשבתי שביכולתי להתמודד עם המצוקה ושאתגבר עליה. יום אחד נהגתי הביתה ובמהלך הנהיגה היו שניות ארוכות מאוד שבהם ראייתי היטשטשה. עצרתי בצד, ביקשתי שיסיעו אותי מיד לבית חולים, שם הובהר לי שאין להתחמק, הגוף מאותת על מצוקת הנפש. 

המפתחות לשינוי
המפתחות לשינוי התודעתי מתחילות

בזיהוי והכרה שיש בעיה, מחסום רגשי, סוף שלב ההדחקה. המפתח הבא הוא התחברות לתודעת ה"יש". להמיר את השלילה בחיוב ולראות מה יש לי ולא מה אין לי. אתן טיפ של סמנטיקה לשונית אשר הינה חלק מרצף הטיפול בתחושת האשמה. אל תאמרו "הפלתי את התינוק", אמרו "עברתי הפלה". השמת תוקף חיצוני גם אם בשלב זה היא רק במילים מסייעת להתבונן בסיטואציה באופן אובייקטיבי יותר.
משהכרת בבעיה, ישנה תקופה של ריק וחוסר ודאות שהינה הכרחית וטבעית לצמיחה מהמשבר. יש להיחשף ולהיפגש עם המקומות החלשים והמפחידים, לחקור ולהבין את המטען הרגשי שאנו נושאות מילדות, לטפל בזיכרונות, טראומות, כאבי נפש, ומשם לבנות מערכת אמונות חדשות, מחשבות חדשות. המפתח האחרון הוא העצמת הכוחות לשינוי. לפעול ולחתור להשגת המטרות החדשות, תוך אופטימיות ואמונה.

תרפיה הוליסטית לנשים שחוו הפלה
מתוך החוויה שעברתי, מצאתי שהטיפול הפסיכולוגי לבדו אינו מספיק. היה לי נחוץ לקבל תמיכה מלאה, השתתפות והבנה, לא רק אוזן קשבת קרה ותבניתית. התרפיה ההוליסטית נוגעת במטופל, מגלה אמפטיה למצב ומעניק תחושת ביטחון שיש מישהו לצדך.
התרפיה ההוליסטית נוגעת בשלושת הרבדים - גוף, נפש ורוח. מבחינת הגוף, יש להקשיב לצרכים שלו. התייחסו לאוכל כמו אל תדר שמזין את הגוף במסרים. לא מדובר בהכרח באוכל אורגני או בריא, אלא במזון שנכון לך ולגופך, לזמן ולמקום שאת נמצאת בו. מתקשים לישון? שמעו מוסיקה, דיסק מדיטטיבי או כל כלי אחר שיסייע בשינה טובה וחיונית לגוף. ספורט, פילאטיס, מסאג', אמבטיה ארוכה, היו קשובים לצרכים של הגוף, מצאו מה עושה לו טוב, והתמידו.

מבחינת הנפש הטיפול ההוליסטי מציף ומפענח את מערכת האמונות הצרובות בתת מודע. מלבד שיחות העומק, טכניקה ידועה ומרכזית להתבוננות בתת מודע היא באמצעות דמיון מודרך. פעם היא משרתת לזהות את הקישורים והצירופים בין חוויות העבר החקוקות בתת מודע, לבין התנהגות היום. פעם שניה היא טכניקה שנועדה לשרטט את העתיד האופטימי, כאשר במהלך הדמיון המודרך את מציירת איך תיראה הלידה ואיך יראו החיים שלך כאם לתינוק. בשני המקרים עשויות להתגלות חסימות רגשיות, ומתוך הכרתן ניתן לבנות את מערכת האמונות החדשות.
התרפיה ההוליסטית מסתייעת גם בכלים רוחניים שמחברים את הנשמה למודעות אחרת. דרך מדיטציות, הילינג וטיפולים אנרגטיים ניתן להרגיע את הנפש, לתת לה להתנקות ולהיטען באנרגיות חיוביות. כלים אלו מסייעים לנו להתבונן בעצמנו במין מבט חוץ גופי. אנו מתחברים לרמת מודעות אחרת, ומקבלים זוית ראיה רחבה יותר, שלמה יותר, הוליסטית, כזו שאינה מתעכבת רק על המצוקה הנוכחית, אלא מבחינה גם ב"יש", בהיבטים החיוביים שקיימים בנו.

במסע שעברתי לריפוי הנפש לאחר מסכת הלידות המוקדמות, מצאתי בעצמי כוחות גדולים משציפיתי. לשמחתי נתמכתי בבעל ומשפחה אוהבת, הייתי מחויבת להמשכיות של החיים ולתפקד עבור הילדים והסביבה, אך את הריפוי המלא עברתי בזכות האמונה. כתרפיסטית הוליסטית שהסתייעה בטיפול הזה אני בהחלט שגרירה נאמנה ומרגישה מחויבת להעביר את המסר הלאה, אך זכרו שה"קסם" הזה מצליח כאשר מתקיים דיאלוג דו סטרי, אז התרפיה ההוליסטית תוכל בהחלט לנווט את הנפש למקום טוב יותר ולעזור לך לגלות את הפוטנציאל הנמצא בתוך המצב הקשה.

פורום תמיכה באובדן לאחר לידה