המונח דיכאון לאחר לידה חל על קשת שלמה של הפרעות המופיעות בדרגות חומרה שונות ובזמנים שונים אצל אם אחרי לידה. מאפייני הדיכאון הם לרוב מצב רוח ירוד, עייפות ואפתיה, הזנחת המראה החיצוני, חוסר יכולת ליהנות בכלל ואף מהקשר עם התינוק, חרדה ורגשי אשמה, הפרעות בזיכרון ובריכוז, בלבול, הפרעות שינה ,ירידה בתיאבון ובמצבים נדירים וקיצוניים מחשבות אובדניות.

אין ספק שבלידה טמון פוטנציאל למשבר, שכן השינויים שעוברים על האישה במהלך ההיריון אינם חולפים עם צאתו של התינוק לאוויר העולם. מחקרים מראים שבתקופה הראשונה שלאחר הלידה ניכרת אצל היולדת רגישות-יתר, העלולה להקצין ולעורר הפרעות נפשיות.
לא מעט נשים חשות תחושות סותרות מעצם ההישארות בבית עם התינוק החדש. רגע אחד הן מסוגלות ליהנות ממנה, ורגע אחר כך להרגיש לכודות. הן עשויות להתעטף באושר על סף האופוריה, כמי שהגשימו את עצמן ואת הנשיות שלהן, ובמקביל לחוש דכדוך וחוסר תקווה. הן מרגישות שיש להן זהות חדשה, הן גאות בעצמן על הדרך שעשו, על כך שגם הן פרצו אל החיים האמיתיים והתחילו במימוש ייעודן כנשים – אבל במקביל מקננת אצל חלקן תחושה מבהילה ואפילו מבעיתה שאבדו להן החיים הקודמים, שהן בעצם נפלטו ממעגל החיים. ואכן, במידה מסוימת החיים הקודמים לא ישובו. המציאות החדשה דורשת מהאישה ומהמערכת הזוגית לגלות גמישות, יכולת הסתגלות והשתנות.

לכל אלו מתווספת תחושה מפחידה הקשורה ליחס המורכב לתינוק, יחס שאינו חד-ממדי. לצד בקיעה של מעיינות אהבה אליו, מתעוררת בלב האם החרדה שמא אין היא די אוהבת את תינוקה, שהיא אינה אם טובה דייה. ומעל לכול מרחפת לעתים חרדה עמומה מפני איבוד השליטה על החרדה עצמה.

רבות מבעיות ההסתגלות שחוות הנשים בימינו מושפעות מהלחץ המאפיין את התקופה. עצם השימוש במונח "חופשת לידה" מעביר מסר שכביכול האישה נמצאת בחופשה. תקופת "חופשת הלידה" אמורה לסייע ליולדת להתגבר על קשי

י ההסתגלות למצב החדש, אך לעתים דווקא פסק הזמן הזה, שנועד לאפשר לאישה מנוחה משנות עבודה ארוכות והסתגלות לתינוקה, עלול לעורר בה תחושה שהיא כלואה.
"דיכאון אחרי לידה בדרגות שונות מופיע בקרב 15%-10% מהיולדות, וגורמיו מגוונים", מסביר מומחה בתחום, "תהליך האימהות אינו תהליך פשוט, והוא כרוך לעתים קרובות ביחס דו-ערכי וברגשות שליליים, אך אלה אינם מקבלים לגיטימציה חברתית". מהדברים עולה, כי ההסתגלות לאימהות היא תהליך ארוך, שבמהלכו מתעוררים לעיתים קשיים, כמו אי-התאמה בין מזג התינוק למזג האם. העובדה שאין "אימהות אינסטנט" מעוררת חרדה ותחושות של "חוסר התאמה לתפקיד". האם הצעירה נדרשת להתרגל למהפך דרמטי בחייה ומצופה חברתית להתמסר לתינוק, בעוד שעל פי הציפיות החברתיות (ולעתים גם על פי ציפיותיה-היא), עליה להמשיך להיות אשת קריירה, אשת איש ואישה מטופחת שנהנית מאימהותה ומאורח חייה.

באין-ספור יצירות ובשלל תרבויות לאורך ההיסטוריה מופיע דימוי האם והתינוק. באמנות המודרנית ובזו העכשווית ניכרת חתירה תחת הדימויים המסורתיים של  "מיתוס האם" ו"יוצרת הבריאה" והם מקשים על הצגה פומבית אוהדת לפן האחר והקודר של תוצאות הלידה. דיכאון לאחר לידה ה"סוד המלוכלך" של האמהות כמעט ולא זוכה לייצוג ביצרות האמנות. תערוכה חדשה בשם " אי- מהות" לוקחת באומץ את הנושא המורכב ונותנת לו במה אמנותית. באמצעים מגוונים הכוללים ציור, פיסול, צילום, כתיבה, וידאו ועוד היא חושפת את הקהל לפן האחר והכואב שבאמהות.

הפתיחה של התערוכה תתקיים ביום חמישי ה- 5 למאי בשעה 19:30 בגלריה גרשטיין ר'ח בן יהודה 99 תל אביב. 

 ____________________________________
נורית טל-טנא - אוצרת ויוזמת התערוכה "אי-מהות"