אני אוהבת מתוקים ואני אוהבת אוכל טעים כזה, כמו צ'יפס ובשר על האש ועדיף טלה כזה בשיפוד זה כיף גדול עבורי, ממש ממלא אותי שמחה, אך זה לא בריא. ואפילו עמדתי מול עצמי במראה ובדקתי מכל הכיוונים ולא היה נראה לי שהשמנתי נורא, וגם שכנעתי את עצמי שזה בסדר ככה, לא רזה ולא שמנה. אבל אז הרגשתי כמו במקומות נוספים בחיי את תחושת הפשרה והוויתור, את קול השכל שאומר לי זה בסדר העצלות הזאת, הבינוניות הזאת, לא חייבים ללכת עד הסוף. ואת הקול הפנימי שלי זועק ממעמקים מבקש להזכיר לי בבהירות שלו, שאני פורצת דרך, לא עצלה ולא מוותרת ובוודאי שלא מתפשרת. וזה גם לא בדיוק ענין של רזה או שמנה כי זה הצד הביקורתי והתפל בסיפור הזה.  המהות- מהות של בריאות.

אני כאן מכבדת את הגוף הפיזי שלי שבא לשרת אותי במסע הזה. הגוף הזה שאפשר לי לקום ולעשות, לבחור ולממש בחירות והחלטות, לפתוח ידיים ולחבק, לתת חיים לדור ההמשך, ולעשות הכול כדי שברגליי אלך. הגוף הזה הוא כימיה של תהליכים מופלאים שמתפקידי לשמור. זו בריאת היקום עבורי כך שאוכל לצמוח, להתנסות ולגדול, זו מתנת היקום עבורי – לחיות. כך ויתרתי על עוגיות, ובאתי ביחד עם גופי ללמוד על התחדשות.

תזונה זו אמנות האכילה, ואין הכוונה לאכול מה שמתחשק לנו, כיוון שכך מתקיים שיבוש בתהליכים כימיים בגוף הדרושים כל כך לבריאותנו והם גורמים להשמנה, סוכרת ולהרבה מחלות, ולעיתים מחוסר כוח ועייפות יש גם תחושה שאי אפשר יותר, שאין כוח לחיות.
אז באתי מתוך החלטה מהותית לעשות בחירה בריאותית, מצאתי לי מדריכה טובה לתזונה שמלמדת על מזונות והשפעתם על הגוף וכמה כדאי וחשוב לשמור על איזון ובריאות.

וכך בשש וחצי בבוקר שתי כוסות מים עם לימון – מנקים את הכבד ומאזנים בגופי את החום.
וצלוחית של קוואקר עם מים רותחים מעל כ-10 דקות על השעון. כן, קוואקר היה ההלם הראשון שלי. אני מילדות לא אוכלת מוצרי חלב ודייסות. ועכשיו הקוואקר הזה שאמור לאזן אותי , לשמור אותי שבעה ולנקות את הרעלים מגופי. איך אעשה זאת? לא היה לי מושג. יומיים אכלתי פרוסה עם ביצה. ואז הבנתי שנדרשת לי חשיבה "מחוץ לקופסא". אז לקחתי כפית קטנה כזאת ושמתי עליה מים חמים וקצת שמן זית  וזעתר שיהיה לי טעים. שיפרתי מיום ליום את המרקם והכמויות. וכך מצאתי לעצמי ארוחת בוקר טובה ומאוזנת.

סוף כל סוף אין רג

שות אשם, נקיפות מצפון, כעסים ואפילו זכיתי בכמה חברים חדשים: שובע, שמחה, שינה טובה, ערנות, סבלנות, ממש חיים חדשים!!
סוכר וקמח לבן מחוץ לתחום! זה משפט שאני משננת בתוכי כל היום. ואם בא לי עוד משהו ביניים לאכול אז שקדים, תפוחים ותמרים אלו הממתקים שלי החדשים.

בצהרים זו הארוחה הגדולה ועדיף להתחיל תמיד במנה (עוף או דגים) גם מג'דרה אפשר, עם סלט, ירקות מאודים, עדיף בלי בשר.
שתיה זו זרימה פנימית ולכן לשתות המון מים, לאפשר לגוף לעשות מקלחת בפנים כמו בחוץ ולהרגיש תחושת התחדשות. לשתות תמיד בין ארוחות, ובזמן האוכל להרפות.
בשעה ארבע כשאני אוכלת פרוסת לחם מלא עם טחינה וסילאן  אני מרגישה שזה כבר מספיק לי, כל ענין האוכל הזה שהתחלתי ממש בבוקר מוקדם. לראשונה בחיי יש שקט פנימי, ובשביל הפרוטוקול אני אוכלת בערב קצת סלט עם טונה או ביצה, וגם לא ממש בגלל שאני רעבה או רוצה.
מעולם לא הרגשתי כל כך שבעה פיזית ונפשית. המתנה הנפלאה היא תחושה חדשה של ניצחון שכוללת בתוכה מתנות המון. וגם ככה סתם שתדעו, פעם בשבוע נשקלים והקילוגרמים את עצמם משילים. חשוב מאד לזכור שיש לאכול ולהיות שבעים ואין להישאר רעבים ובנוסף זהו תהליך של שינוי ולעיתים יש נפילות אך בהדרגה הן קטנות.

כמעט ששכחתי להזכיר... פעילות גופנית מתונה, היא שילוב בריאותי חיוני, מעודדת חילוף חומרים, מעצימה את הזרימה בגוף, מחזקת טונוס שרירים, משפרת מצב רוח, משחררת חומרים כמו סרוטונין במוח, ומעוררת אופטימיות ושמחה. ומאד חשוב עוזרת לשינה רגועה, עמוקה וטובה. וכך בלילה הגוף בשקט נח מנקה את עצמו, ומכין אותנו ליום חדש.

לפורום בהנהלת אביבית משה - התמודדות עם חרדה ודכאון
____________________________________
אביבית משה, מדריכה הוליסטית ורפלקסולוגית בכירה, מטפלת ומנחה מטופלים להתחבר למרכז הכוח הפנימי ולצאת לתהליך של שינוי והבראה ע"י טיפול במגע-רפלקסולוגיה, שיחות מודעות ושינוי דפוסי חשיבה, תזונה הוליסטית והילינג. התמחות מיוחדת בהתמודדות עם מתח, חרדה ודיכאון .