הפכי לעמוד הבית
על סדר היום נשים וכסף גוף ונפש סטייל דרך חיים סלון פורומים שדרת אסימון קשרים
כתובת דוא"ל: סיסמא:  עדיין לא חברה?  הצטרפי עכשיו   שכחת סיסמא?
גוף ונפש רוחניות
תמציות פרחי באך

מהן תמציות פרחי הבאך וכיצד מטפלים בהן? יש לכן שאלות בנושא - אתן מוזמנות להיכנס לפורום פרחי באך החדש באסימון ולהתייעץ עם דלית כהן

כתבות נוספות
* תחזית אסטרולוגית שנתית - תשע''ב
* 2012 ותשע''ב בראי הנומרולוגיה
 
     
 
עוד באתר -
ארגוני נשים   |   קווי מצוקה   |   לוח אירועים   |   טיולי נשים   |   קשרים באסימון   |   אינדקס עסקים   |   הצטרפו לקבוצת אסימון   |  
המומלצים -
מתכונים   |   מחשבון נומרולוגיה   |   מחשבוני דיאטה   |   אסטרולוגיה   |   משחקים   |  
asimon180.jpg
    asimon120.jpg
 

סליחה שאני עוד לא שלימה
יום כיפור מגיע, ועימו מודפסת "הרשימה". רשימת "החטאים", רשימת הסליחות, רשימת ה- v.i.p של אלו-הים. אבל עם כל הכבוד לרשימות, הרי לא יתכן שהגדול במרומים מתרשם מגיבובי מילים מאולצות שמשוחררות תחת כפייה. שלי פרץ על סליחה כתהליך פנימי בו אדם דן את עצמו
מאת: שלי פרץ
19/09/2007

מיד כשקרב יום הכיפורים, בין האינטנסיביות של ההכנות לבין רוח הסליחות המתפשטת מכל עבר, עולה בי ההרגשה הבהולה שגם השנה אני צריכה לבקש מאימא סליחה. היא איכשהו היחידה שאני מרגישה חייבת לה, שאני פוגעת בה, ושלפעמים אני סתם רעה.
אימא תמיד סולחת. היא אומרת: "כשתחזיקי את הילד הראשון שלך, את תרגישי איך הלב שלך נפתח. זה לא דומה לשום דבר אחר. את תהי מוכנה לתת לו הכול, לא משנה מה הוא יעשה, את. את כבר
תראי ..."
המילים שלה מפנקות אותי, ונותנות לי הצדקה נסתרת להמשיך ולהיות גם השנה קצת מפלצת. אז יום כיפור תמיד נראה לי כהזדמנות נדירה לנקות מעט את המצפון, ולהראות לאמא עד כמה אני מעריכה את המאמצים שלה. כי להיות אימא לבת שכמותי, למרות שאני כבר ממש לא ילדה, זו לעיתים משימה בכלל לא פשוטה.

בין אוהבים סליחה איננה זקוקה למילים
בשנים האחרונות, מאז נולדה ביתי הקטנה, יכולתי להרגיש את המילים של אימא קורמות עור וגידים (וגם כמה צמות). האהבה לילד היא ממכרת.  את אמנם כועסת לפעמים או עייפה, או פשוט רוצה את החיים שלך בחזרה, אבל בכל זאת, האהבה, האהבה. את נמסה כמו חמאה כשהיא מחייכת אליך עם שן אחת קדמית ושן אחת בהמתנה. וזה הרבה מעבר למה שיכולתי לדמיין כשהייתי רווקה.
היום כשאני רוצה לבקש מאימא סליחה ביום כיפור, אני כבר יכולה להבין את מה שהיא אומרת - שאצלה לסלוח לי זו כמעט פעולה אוטומטית. עבורה אני בשר מבשרה. כשאני כועסת זה לא ממש פוגע בה, זה פשוט כואב לה לראות אותי לא מרוצה. וכשאני מסופקת, זו המתנה הכי יקרה שיכולה להעניק לה הבריאה.
יותר מזה, אני כמעט יכולה לומר, שכשאני מבקשת ממנה סליחה, זה מעט מקרר את היחסים בינינו, כאילו שאני אומרת לה תודה מנומסת על משהו שהיא עשתה למעני, והיא מתלוננת: "ממתי נהייתי זרה?". כי בין אוהבים הסליחה איננה זקוקה למילים. היא נמצאת בחיבור הזה, הפנימי. בקשר שאינו נגלה לעין. במקום שבו האהבה נפגשת, שני אנשים הופכים לאחד, ומה שכואב לך, כואב גם לי ממילא.
כל התהליך הזה עורר בי שאלות: אז לְמַה אנחנו מבקשים סליחה ביום כיפור, או יותר נכון, סליחה ממי? וסליחה על מה?

מי לא רוצה להיות ברשימת ה-v.i.p של אלוהים?
כשמתרחקים לרגע ממעגל המינוחים הרגיל של שגרת החגים "היהודים" והימים המיוחדים שלנו, ורוצים לתפוס זווית חדשה, אנו עלולים להישאר עירומים. וזה מלחיץ. כל אדם ממוצע רוצה להרגיש חיבור כלשהו, ולו הבסיסי ביותר, למה שהוא עושה. ובימינו, ימי הנאורות והקדמה, רבים מאיתנו מרגישים שקצנו בהסברים שניתנו לנו בגן הילדים, כמו: "אנחנו מבקשים סליחה מכל מי שעשינו לו רע, כדי שלא ירשמו אותנו ברשימה השחורה".
עם כל הכבוד לרשימה, הרי לא יתכן שהאלוהים מתרשם מגיבובי מילים שנאמרות תחת כפייה, במיוחד כשהשאיפה שלנו כשאנחנו אומרים אותן, היא לאו דווקא להגיע לשלום ואהבה, אלא יותר להינצל מאיזו מכת גורל, שלא נדע, טפו טפו טפו. אז מהי המשמעות האמיתית של היום הזה, הגדול והנורא? מהי באמת סליחה?

עולם הפוך מצאתי
למען האמת, כמעט נואשתי מלחפש אחר משמעויות נסתרות, והסכמתי כמו שאומרים, להישטף בזרמי החיים. חשבתי לעצמי שמוטב לדכא את ההרגשה הפנימית שמפעפעת בי: כי לחיים חייב להיות טעם עמוק יותר, ובמקומה עדיף "לקפוץ ראש" לתוך המרדף האין סופי של: להשיג כמה שיותר, בכמה שפחות השקעה (וכמה שפחות מזומנים). כי בעידן שבו כוכבים נולדים כל חמש דקות, למי יש זמן להתעסק בזוטות?
אבל

כשנתקלתי בנקודת המבט השונה שמציגה הקבלה בכל נושא (גם אלו שמזמן איבדנו בהם אמונה), נדהמתי לגלות שיטה שרגליה נטועות עמוק באדמה, וראשה מרחף לו אי שם בשחקים, כנראה לצידו של אלוהים.
לא עוד אוסף של קלישאות שחוקות, או סתימת חורים שתחתיהם מסתתר מסר קריר: "אל תשאל על מה שאנחנו לא יכולים לענות לך ממילא". אלא עולם הפוך מצאתי שם - תשאלי, תחקרי, אל תקבלי שום דבר כמובן מאליו. רק כך תגדלי ותתפתחי ובכל פעם תגלי את התשובות ברובד יותר פנימי.
קשה לי לתאר במילים, עד כמה אני, המרדנית, אוהבת את הרוח הזאת השובבה, החוקרת. עד כמה אני אוהבת את המשחק הרציני הזה עם החיים.

סליחה, אבל מה זה סליחה?
"סליחה", אומר הרב המקובל ברוך שלום אשלג (מגדולי המקובלים של המאה העשרים), "זהו תהליך פנימי, ולא תהליך שבו פונים למישהו אחר ומבקשים ממנו משהו. האדם דן את עצמו. אין מישהו חיצוני שדן אותו. האדם בוחן את המקום שבו הוא נמצא, ומברר את מצבו ביחס למצב השלם."
הקבלה, אולי כמו עם ישראל, "הולכת עד הסוף" בדרכה. היא מובילה את האדם להשוות את עצמו למצב האופטימאלי שבו הוא יכול להימצא, וביחס למצב הזה הוא מודד את מצבו הנוכחי. על הפער שבין השניים, הוא חש סליחה אמיתית, וזו כבר מופיעה בתוכו, כבקשה.
זוהי בקשה שלא מבקשים מאיש, רק מעצמנו. כך אנו לומדים להרגיש סליחה בפנים, בתוכנו, ומייחלים לה. ומתוך הרצון והכוונה האמיתית להגיע למצבנו השלם, בא השינוי.
בתחילה גם אני תהיתי מהו המצב השלם? כברירת מחדל פנטזתי על: כרטיס אשראי בלתי מוגבל, זוגיות דינאמית, בריאות, נו ואם אפשר אז עשרה קילו פחות על הדרך  לא היו מזיקים. אבל כמובן שה"מצב השלם" על פי הקבלה, הוא הרבה יותר מכל זה. השלמות זהו מצב הרמוני שבו כולנו, כל הנשמות, מחוברות באהבה, וחיות בהכרה מלאה של המציאות ובמימוש עצמי מלא, מתוך נתינה אין סופית.

הדרך אל עצמי
ולא, לא מדובר בסדנת חשיבה חיובית, שתביא אותי להשגת השפע של הבריאה בשלושה מפגשים בני שעה וחצי, אלא בשיטה רוחנית, לא צעירה, בת מעל לחמשת אלפים שנה, שמלמדת אותי תחילה על הטבע הפנימי שלי. והצעד הראשון בתהליך הזה נקרא "הכרת הרע".
הלימוד הרוחני הוביל אותי להכיר בכך, שכל המחשבות והרצונות שמניעים אותי הם בעלי שאיפה אחת: להשביע את האגו שלי בתענוג. מצער ככל שיהיה, זהו טבע האדם. התוצאה מכך: שהאושר בא לבקר במעוזנו לעיתים רחוקות, ולטעימות קצרות בלבד.
ולמה?
כי לעומת הטבע האגואיסטי שלנו, קיים במציאות כוח של אהבה ונתינה אין סופית. אותו מצב מושלם, ועל כולנו מוטל להגיע לאותה דרגת אהבה כמו של אותו כוח עליון.

אז תכלס, איך מתחילים בטיפוס הרוחני?
"החכמה היא להשתמש באור העליון כדי להאיר את הפינות האפלות שבתוכו", מסביר הרב"ש, "האמת נמצאת בתוכנו. היא מתגלה בנשמה". 
רק לאחר שהתחלתי לעסוק בקבלה התברר לי, שהסליחה היא פתח לשינוי, שיכול להוביל אותי למצב השלם. הבנתי שהרצון שלי משחק פה תפקיד ראשי, שהרבה תלוי בי, ושאם באמת ארצה, ואבקש סליחה מתוך הכרות עמוקה עם עצמי, אז הבקשה שלי תשמע. אלא שהפעם, מתוכי, מעמקי נשמתי, תואר לי הדרך איך לשנות את הדברים לטובה.
אז שיהיה לנו יום כיפור של הכרה עצמית וסליחה פנימית...

שלי פרץ, סופרת, כתבת "קבלה לעם".

 

 הוסיפי תגובה    שלחי לחברה    גירסה להדפסה
     תגובות
 
למה אין לינק לאתר רלוונטי?
,   26/09/2007 11:44:04
כתבה מרגשת
אפילו בכיתי קצת
אשמח לעוד כתבות כאלה עמוקות ולא רק כתבות שיטחיות
נשים לא מתעניינות רק בשטויות
נשים הן חכמות ורוצות להבין לעומק
אני בטוחה שיסכימו איתי
בכל מקרה תודה על הכתבה
תגובה לתגובה
מזדהה עם כל מילה..
,   23/09/2007 16:38:56
שנזכה כולנו להאיר את הפינות החשוכות שבתוכנו!זו הזדמנות טובה בחודש תשרי.מה שרציתי לדעת הוא(אם הבנתי נכון)-אם אני אכיר טוב יותר את עצמי האגואיסטית,ואבקש סליחה ,האם זה יוביל למצב שנקרא תיקון?והאם יש תיקון פרטי ותיקון כללי?(את המונח תיקון כללי שמעתי ,אבל עד היום לא הבנתי..)
תגובה לתגובה
ואיר בדיוק משתמשים באור העליון?
, מרכז  21/09/2007 12:41:01
"החכמה היא להשתמש באור העליון כדי להאיר את הפינות האפלות שבתוכו"
זה מאוד נחמד אבל נראה לי קצת פילוסופי..
תגובה לתגובה
השם של המקובל
,   20/09/2007 21:09:20
סליחה שאני אולי שיטחית, אבל למה שם המקובל שלכם כל כך ארוך? נגמר לי האוויר !...
אבל אם להגיד את האמת, די התחברתי לתדר שלכם,בוא נגיד שזה אולי קצת דיבר אליי ?..
תגובה לתגובה
שרופא ילמד את ה"פנימי שלי"
,   20/09/2007 18:21:04
להשתנות - זה תלוי רק בי...
תגובה לתגובה
תודה
, שדה חמד  20/09/2007 18:17:28
כתבה מדהימה שונה מענינת ועמוקה וגורמת להרבה מחשבה
תגובה לתגובה
שימוש באור עליון
, מרכז  20/09/2007 17:45:44
אולי אפשר לדעת יותר על אור עליון ושימוש בו? מה זה אור עליון? זה משהו שרואים?
תגובה לתגובה
זווית ראיה מעניינת תודה ל.ת.
, תל אביב  20/09/2007 15:48:01

תגובה לתגובה
מעניין ומרענן
, ת"א  20/09/2007 12:28:23
כתבה מעניינת ומסקרנת. "אור עליון"? האם אפשר להאיר לנו יותר? תודה ושנה טובה
תגובה לתגובה
"קבלה לעם"?
, ר"ג  20/09/2007 10:25:04
הכתבה גרמה לי להזדהות גדולה. מה זה "קבלה לעם"? איפה אפשר לקבל מידע נוסף על התפתחות פנימית?
תגובה לתגובה
לפעמים הדברים הכי נכונים
, ירושלים  20/09/2007 07:28:05
נמצאים ממש מול עינינו ואנחנו מסרבים לראות אותם.. יופי של טור אישי! כן ירבו
תגובה לתגובה
 
טורים נוספים  
סתיו זה הזמן להיות מאוהב סתיו זה הזמן להיות מאוהב
נשים רוצות יותר נשים רוצות יותר
מוסיקה ללב היא חודרת.. מוסיקה ללב היא חודרת..
מראה מראה שעל הקיר מי היפה בכל העיר? מראה מראה שעל הקיר מי היפה בכל העיר?
איזה מזל?! איזה מזל?!
חנוכה – חלטורה או יצירה? חנוכה – חלטורה או יצירה?
כתבות נוספות במדור  
ומה אומרים הידעונים? ומה אומרים הידעונים?
הצורך בשינוי אל מול החשש - מה ינצח? הצורך בשינוי אל מול החשש - מה ינצח?
נטורופתיה - מהי? נטורופתיה - מהי?
האם כסף יכול להיות רוחני? האם כסף יכול להיות רוחני?
מנדלות והתפתחות רוחנית מנדלות והתפתחות רוחנית
הפסיכולוגיה של הרפואה הסינית הפסיכולוגיה של הרפואה הסינית
   
-->
 
על סדר היום
החדשות שלנו
מזווית נשית
סטטיסטיקה
הסיפור שלה
סיפורים מהחיים
 
נשים וכסף
נשים ועסקים
יזמות עסקית
שוק העבודה
שוק ההון
צרכנות
 
גוף ונפש
רוחניות
אימון אישי
רפואה אלטרנטיבית
פנג שואי
קבלה
מרפלקסולוגיה ללמידה
 
סטייל
אופנה
טיפוח ויופי
דיאטה ותזונה
עיצובים
חדש על המדף
מבצעים והנחות
 
דרך חיים
אקדמיה לסקס
הורות וילדים
בריאות
הריון ולידה
זוגיות
אוכל
תיירות ונופש
 
סלון
תרבות ואמנות
ספרים
קולנוע וטלוויזיה
מופעים והצגות
תערוכות
 
אודות אסימון |  צרו קשר |  פרסמו אצלנו |  תנאי שימוש |  מפת האתר |  ארכיון כתבות |  תקנון רכישה באתר |  אסימון, טיולי חוויה ברוח נשית |  רשימת העסקים
אסימון - © כל הזכויות שמורות      עיצוב: סטודיו Symbols
וייזנט - תוכנות לעסקים