נירית לבב, אישה נמרצת היא מעצבת אופנה, מחזיקה גם חנות משלה, מעצבת תכשיטים, יוצרת בקרמיקה, מציירת ומפסלת, לא נחה לרגע.
כאמנית אוטודידקטית, רב תחומית, לבב מאפשרת לעצמה לבדוק ולנסות את חומרי יצירתה, כמו את הנושאים בהם היא עוסקת. "החומר מוביל את התהליך, הוא המניע ליצירה", אומרת לבב. הרעיונות לעבודותיה באים לה בהבזק של רגע. היא יוצרת אינטואיטיבית וספונטאנית, אשר לא חוששת לבדוק, לנסות וגם לטעות.

מאז הייתה ילדה ידעה נירית לבב שתהיה יוצרת. את ניסיונותיה הראשונים עשתה כילדה על מכונת התפירה של אמה. היא תפרה להנאתה חולצה, אך לא זכתה לקריאות התפעלות של האם מתוצאות עבודתה. אמה לא חשה צורך לעודד את בתה המוכשרת, כי לא נהוג היה בביתם לעודד ולטפח כשרון צעיר.
בנוסף לתפירה, השקיעה לבב זמן רב בבית המלאכה של אביה, צבי לבב ז"ל, מבכירי התפאורנים בארץ, אשר יצר תפאורות לסרטים והצגות. שם למדה לראשונה את השימוש בברזל, עיצוב גברי בחומר קשה, אשר לא נעתר בקלות לגחמותיו של היוצר.
בתום שירותה הצבאי יצאה לטיול בארה"ב, הגיעה לניו יורק, התאהבה בעיר והחליטה להישאר בה וללמוד עיצוב אופנה בבית הספר היוקרתי "פרסונס סקול אוף דיזיין".
לאחר 3 שנים, מלאת חוויות, חזרה ארצה (1988) והחלה יוצרת בסדנא של אביה, בפינה שהוקצתה לה, דגמים משלה. שם עיצבה, גזרה ותפרה ליין בגדי נשים אותם החלה משווקת בעצמה לחנויות, בתל אביב.

לאחר שנתיים, פתחה חנות קטנה משלה ברח' דיזנגוף ומשם החלה למכור את בגדיה.
ההצלחה האירה לה פנים, בזכות חליפת פשתן ומשי בצבע אוף וויט, אשר מצאה חן בקרב לקוחותיה, שבחרו בדגם זה ללבוש כלולותיהן.כתוצאה מכך היא החלה יוצרת מדגם זה ליין של שמלות כלה, אשר היווה חידוש בשנות ה 90,  ואלטרנטיבה לשמלות הכלה המצועצעות ששלטו באופנה, באותה עת.
בעקבות ההצלחה עברה לבב לחנות גדולה יותר בדיזנגוף, בה הרחיבה את הקולקציה ומכרה גם תכשיטים בעיצובה, נעלים ואביזרים שונים לכלה. היא פתחה חנויות נוספות בירושלים וחיפה.

העסק גדל והתפתח, היא העסיקה 25 עובדים וגלגלה מחזור של למעלה ממילון שקל בשנה.
לאחר 6-7 שנים אינטנסיביות בעסק, היא חשה כי מיצתה את העניין, איבדה את רוח היצירה שלה והפכה, מבלי שהתכוונה, לאשת עסקים המשועבדת לניהול השוטף של העסק שלה ולא ליצירתה.
לבב ניסתה להשתחרר מן התפקיד הניהולי על ידי הכנסת מנהל-שותף במקומה, אך הניסיון לא צלח.
לאחר התלבטויות קשות החליטה לסגור את העסק, להיפרד מהחנויות והלקוחות ולחזור חזרה לבית המלאכה הקטן של אביה, בו החלה את צעדיה הראשונים.אמה סייעה לה בתפירה, ולמעט הכלות שפקדו אותה, עיצבה ותפרה שמלות.

במקביל החלה את ניסיונותיה הראשונים בחומרים שונים. היא החלה לעצב, לצייר ולפסל פסלים מגרוטאות וחומרים שאספה.
את הסטודיו שלה הפכה למעבדת ניסוי, בו שרפה את פסלי החומר שיצרה בצירוף חומרים נוספים, מבלי שידעה למה לצפות.היא חשה כמו אלכימאית היוצרת אמנות מתוך חומרי הפסולת שאספה.

חברה סיפרה לה על בית ספר לעיצוב תכשיטים, "אומנית" והיא נדלקה על העניין, שם למדה במשך שנתיים את מלאכת העיצוב והצורפות.
במקביל לקחה קורס בעבודה על אובניים, בסדנאות מוזיאון תל אביב, ועוד הוסיפה קורסים בעבודה במתכת.בביתה בצהלה בנתה סטודיו בו החלה יוצרת את יצירותיה החדשות.


מסע בחומר
ב -20.12.07, פותחת לבב את תערוכתה הראשונה, "מסע בחומר", אשר תוצג בגלריה שורשים, למשך 3 שבועות.
בתערוכתה תציג לבב כ- 20 עבודות פיסוליות, מספר תבליטים המוצמדים למצע שטוח, ופסלים עשויים מתכת וחומרים נוספים אחרים.
לבב משלבת ביצירותיה חומרים מן המוכן (Ready made) אותם היא אוספת בשיטוטיה בשווקים, בסדנאות של בעלי מלאכה, בחנויות לחומרי בניין ו/או בקרן הרחוב.
אטבי כביסה, גרעיני חמניות וחומוס, חול, חצץ, שרשראות אופניים, ברגים, ברזלים וגרוטאות, מקבלים את עיצובם מחדש ביצירותיה.

סקרנותה של לבב לא יודעת שובע, העובדה שהיא אוטודידקטית בהשכלתה, מאפשרת לה להתנסות בחומרים, ללא מורא. היא משלבת בין מרכיבים שונים, ככל העולה בדמיונה, "תוך שהיא מנהלת דיאלוג בלתי פוסק בין חומר, צורה ורעיון, בין הפנים לחוץ ובין עיצוב לאמנות".
בעבודותיה עוסקת לבב בשני נושאים מרכזיים: חיות ואנשים.
העיסוק בגוף הנשי מקבל ביטוי מיוחד ביצירתה.כאמנית אישה, העוסקת בעיצוב אופנת נשים היא מורגלת לעטות על גופן של הנשים כסות ובגד.

הפעם בחרה לבב לחשוף את נשותיה ולהציגן עירומות, בעלות גוף ובשלות, על כל יופיין ונשיותן.
היא בוחרת בטקסטורות שונות, חושניות ופתייניות כדי לברוא את הנשים שלה חופשיות ומשוחררות מכל עכבות. את גופן היא ממלאית בכפתורים זוהרים, או בבובות קטנות, דבר המרמז על נשיותן ותפקידן החברתי וכל זאת בהרבה הומור. הומור הוא מוטיב החוזר בכל עבודותיה.
פסלי המתכת שלה העשויים ברובם חומרים אותם מצאה מן המוכן, משלימים פן נוסף ביצירתה.
פסלי בעלי החיים שיצרה, כלב, צב, עכביש ואחרים, עשויים שרשראות אופניים וחלקי מתכת נוספים. את פסל העורב, למשל, יצרה מגרעיני חמניות.
לפני מספר שנים, עברה להתגורר עם משפחתה בקיסריה, שם בנתה לעצמה את הסטודיו החדש שלה ובו היא יוצרת.

כיום הולך ומתחזק הביקוש לעבודות האמנות שלה.
היא מציגה את עבודותיה בניו יורק ואף בלונדון גילו לאחרונה עניין ביצירות הקרמיקה שלה.
לבב מצליחה לתמרן בהצלחה בין כל עיסוקיה הרבים. היא אם ל-4 ילדים ורעיה לאורי פקר, בעבר איש עסקים וכיום עוסק בחינוך אלטרנטיבי.