|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תיאור הבלוג: מסע אישי לגילוי הקסם הפנימי שיעודו
"לחיות את החלום שלי"
|
|
|
|
|
|
פורסם ב 12/11/2009
|
|
בטח המושגים האלו מוכרים לכם,
הם מאד "טרנדים" בתקופה אחרונה...
" אני אוטנטי"- זה מי שאני באמת, מה שאני באמת, מהן המחשבות שלי, מה ההתנהגות הטבעית שלי, מהם הערכים שלי, איזה מערכות היחסים אני מעדיפה, איך וממה אני שמחה וממה אני עצובה, במה אני מאמינה, מה חשוב לי, וכד` כד`....
" אני חברתי"- זה בעצם התדמית שלנו מול הסביבה- גם תדמית מודעת וגם בלתי- מודעת. מה אנחנו בעצם משדרים לסביבה- שוב, באופן מודע, וגם לא מודע. המעניין- שגם הקרובים וגם זרים- בדרך כלל מכירים את השידור שלנו, ולא ,אוטנטיו" ,כי תמיד אנחנו מחפשים באחרים את ההשתקפות של עצמינו- ז"א מודדים את האחרים על פי ההשקפות שלנו (רואים דרך "משקפיים" שלנו...). ז"א - גם מי שמכיר אותנו קרוב- עדין בונה לעצמו איזה שהיא דמות שהיא כאילו "אנחנו" עבורו...
כמובן,
יש פער בין 2 דמויות הללו- גם עקב דרישות ומוסכמות החברה, חינוך, וגם כחלק מהגנות ודרכי התמודדות שלנו מול אנשים אחרים...
הפער הזה- משתנה מאדם לאדם, כתלות בעד כמה אדם עצמו מודע לאוטנטיות שבו ומאפשר לפרוץ לה החוצה, בלי לכסות ב"פחדים, דעות קדומות, חוקים, וכד`"...
אז, אגיע לתכל`ס,
אני עושה עבודת המודעות עם עצמי לפחות כ10 שנים, ועדין, עדין יש פער אדיר, בין איך שהסביבה "תופסת" אותי (בייחוד כרושם ראשוני) לבין מי שאני באמת.
וזה עצוב לי, כי התקשורת עם עצמי משתפרת, אך כנראה התשדיר עדין "דפוק".
לפני כ 5 שנים זה היה: "וואו, חשבנו שאת מה זה סנובית לפני שהכרנו אותך", "את מה זה משדרת קור וריחוק עד שמכירים אותך"... והכל בסגנון....
כשנהייתי מודעת לזתשדיר הזה- התחלתי ליזום פניה לאנשים בפגישה ראשונה בחברה זרה, לחייך יותר, לחפש מחנה משותף עם הסובבים,
וכבר היה נראה לי, שזה משתפר- אך כנראה שאני טועה....
גם כעת, קיבלתי פידבקים על כך שאני "כנראה שמרנית, מרוחקת, קשה להתקרב אליי, ואני מאפשרת רק לכמה קרובים, כנראה דומים לי, להכנס למעגל ההיכרות"....
זה די תסכל אותי, כי מבחינתי, אני כבר הייתי מודעת שלפעמים אני משדרת "קור וריחוק", ועשיתי הכל, כדי למזער את זה, ועדין אני מקבלת משובים דומים?
מה עוד עליי לעשות?
אני לא שיפוטית, ולא מבקרת אנשים, לא מהססת לפנות לכל אדם, שגם מאד שונה ממני, וגם אין סיכוי שאדחה מישהו שפנה אליי...
אז אולי זה המראה הקר- בלונדינית חיוורת, אולי חיוך- שעדין דורש מאמץ, אולי- זה שאני קצת מאופקת מבחינת שיתוף של מה עובר עליי...
איך אני מגשרת על הפער הזה? אני כל כך משתדלת להיות יותר פשוטה וחמה במפגשים ראשוניים, ועדין....
אני שמרנית?
אני קרה?
אני סנובית? (גם אם זה רק שידור....)
בחיים מישהו שבאמת מכיר אותי- לא יגדיר אותי ככה.
אך , כפי שנאמר, אין הזדמנות שניה לעשות רושם ראשוני,
ואולי אני מפסידה עוד קשרים ואנשים עם הרושם הזה... אך מה עוד אוכל לעשות?
פשוט להמשיך, ולא להתייאש?
נ.ב. ידעתם, ששומעים חיוך גם דרך הטלפון???
לא מאמינים- אז בשיחה הבאה- תגידו משהו עם חיוך ואז- אותו משפט בלי חיוך, ותשאלו את המאזין- מתי חייכתם, 99% שהוא לא יטעה....
"אז, שלא יעבדו עליכם"... או יותר נכון- אל תעבדו על אחרים- תחייכו גם בשיחות טלפוניות, גם אם זאת השיחה הראשונה שלכם- זה גם בונה רושם ראשוני... (הרי אתכם לא רואים, אז נשאר רק הקול..) :)
ואני גם חייכתי כשכתבתי את זה, נכון שהרגשתם???
:) :)
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|