הפכי לעמוד הבית
על סדר היום נשים וכסף גוף ונפש סטייל דרך חיים סלון פורומים שדרת אסימון קשרים
כתובת דוא"ל: סיסמא:  עדיין לא חברה?  הצטרפי עכשיו   שכחת סיסמא?
שם: מרי קסלר לופו
לפרטים נוספים עליי
הפוסטים שלי
"אני חברתי" מול "א...
חזרה אל עצמי
"אין לי זמן!" (דוד...
ההווה המצוי (03/2...
הקשבה
הפוסטים האחרונים
שיטת פלדנקרייז בחיפה, לשחרור עומסים של כאבי גב
26/12/2012
המוות כמורה לחיים
16/08/2012
סיבה ותוצאה בחיי
19/07/2012
ארכיון בלוג
<<מאי 2024>>
אבגדהוש
1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031
לבלוג הבא  
    
 
תיאור הבלוג:   מסע אישי לגילוי הקסם הפנימי שיעודו "לחיות את החלום שלי"
""אין לי זמן!" (דודו טופז, ז"ל)" פורסם ב 15/10/2009
היה לי יום מטורף!
למי לא מוכרת הגדרה כזו;
כאשר אנחנו מתרוצצות מהבוקר ועד הערב.
בדיוק כעת חזרתי מהפגישה עם השותפה שלי שבה התחלנו לבנות סדנא בנושא ארגון זמן.
אנחנו; הנשים מאד מתגאות ביכולתינו לבצע לפחות 6 משימות בבת אחת. ואו; כל הכבוד לנו על כך שאנחנו סופר וומן!!!
לדעתי, מי שצריך להתגאות, זה רוב הגברים , שיש להם אומץ להתרכז רק במשימה אחת בו זמנית, גג - שניים,
בלי לפחד שהעולם יתמוטט מכתפיו, או כדור הארץ יפסיק להסתובב...
אנחנו רוצות לחבק את כל העולם, לנגן בכל הכלים בתזמורת, לרקוד על כל החתונות, לבשל לבד לגדוד חיילים, וכל זה עו בתוספת לתשוקה- "שכולם יהיו מרוצים.... ומסופקים..."
נראה לי, הנשים מבחינת הזמן- מתחלקות ל 3 קטגוריות:
הראשונה- שבה הנשים עסוקות בעיקר בעצמן (קריירה, לימודים, בילויים, סיפוקים...) ואוכלות את עצמן ברגשי האשמה- שאינן מתראות מספיק עם חברות, לא מקדישות זמן לבן זוג, לא מבלות מספיק אם ילדים,....
השנייה- הנשים, שיש להן זמן לכל אחד , מאשר לעצמן. כוווווולם במקום ראשון, והן- מי זה הן בכלל???
והשלישית, נשים ברי מזל, אני לא יודעת מה אחוזים בכלל, אך נראה לי- בודדים, שמצליחות לשלב בין עולם שמסתובב סביבן ועולם שמסתובב סביב אחרים.
נראה לי, אלה בדיוק נשים שחיות חיי אושר וסיפוק.
ברור לי, ונראה לי, שקוף לכולם, שבכל עניין של בחירה.
 
לצערי, אני נוטה לקטגוריה ראשונה,
כל הזמן לומדת , מתפתחת, אין רגע דל.... עוד עבודה, עוד עבודה.
האמת- היתרה בסוף החודש אינה משתנה....
 
מישהו פעם אמר לי, שמי שכל הזמן מעסיק את עצמו, ממלא חייו ב"תוכן" בלתי מוגבל, הוא כנראה מפחד להיות כמה דקות בשקט, בשקט עם עצמו....
כי כנאה- מפחד לפגוש מי שהוא באמת...
אולי, אולי יש בזה האמת... לפחות חלקית
 
אז, ממסקנתי מהתעסקות בנושא הזמן- ומחשיפה לדעות ושיטות של אנשים אחרים (שהיו אמיצים ודאגו לפרסם...), יכולת אגון זמן, ביחוד עבור נשים-
זה לא יכולת לדחוף לסדר יום עוד ועוד דברים "בוערים" , שרק רק רק הן יכולות לבצע,
אלא יכולת לפנות זמן לדברים וואנישם שבאמת חשובים, אלא שמלווים אותנו כל חיינו, גם כאשר אין לנו זמן עבורם (אשה עצמה וסביבתה הקרובה כאחד!!), לפינוקים קטנים, אותם "שטיויות " קטנות, שגורמות לנו וליקירינו לחייך!!!
 
לילה טוב,
האמת, שגם בלילה, אני לא בשקט, והאמת, נראה לי, לאחרונה הפסקתי לחלום חלומות בלילה, שהיו פעם נחלת חיי..
הרי בחלום צריך לזרום עם במאי של תת-מודע, וזה אומר- להיות בשקט...

שלחי בלוג הדפיסי בלוג  הגיבי לבלוג
 
הוסיפי לרשימת החברות שלי
     תגובות
 
 לקבל את עצמנו
, נתניה  28/10/2009 00:35:42
שנים שרציתי להיות גבר חייתי בעולם שלהם הייתי חברה שלהם ועד היום אני סובלת מהשרידים ההתנהגותיים שלקחתי מהם. האמת שמאז שחזרתי בתשובה ועוד לפני זה כבר הייתי בכיוון של המסכנה - אך דברים התחדדו לי שכך השם ברא אותנו את דיברת על זה כמעט בדיוק מושלם הגבר יש בו את נקודת החוכמה אבל זהו ואישה יש לה בינה יתירה היא מורידה לפרטים. הוא מביא עגבניה מהסופר ואת כבר עושה מזה שקשוקה עם שום וביצים ואחר כך גם סלט עם מלפפון ובצל ותירס ועוד כך זה - וזה בסדר אנחנו לא רוצות להיות הם אנחנו רוצות להיות אנחנו עצמנו נשים אמהות מגשימות את היעוד שלנו ולכל אחד יש - יש ייעוד - השאלה אם אנחנו יודעות מה הוא...
תגובה לתגובה
ללא נושא
,   17/10/2009 16:58:50
היי מרי קראתי את הבלוג שלך ומה שאת מתארת, זה פשוט מרוץ מטורף, לפי התיאור שלך, לא נראה לי שאת סובלת מזה,אבל אם תחשבי קצת על המשפחה הקרובה שלך,אין ספק שזה מפריע להם, למרות שהם תומכים בך ומבינים אותך, אבל את צריכה לחשוב שאת לא היחידה ש"סובלת" במרוץ הזה,אלא גם הם, יום אחד המצב ישתנה מסיבות שתלויות בך או באחרים ואז אולי יהיה לך הרבה זמן פנוי ותגלי שבזמן שהיית מאוד עסוקה בעבודתך האנשים הקרובים שלך מצאו להם אנשים ומקומות ששם הם מקבלים יותר תשומת לב ואז את תגלי שהם לא ישבו וחיכו לך עד שאת "תתפני" אליהם. לכן אני ממליצה לך להאט את הקצב לעש
תגובה לתגובה
  
+ אין ספק, שאת צודקת
, , 12/11/2009 13:43:35
ואני מודעת לכך, ומבינה הכל. אך מה לעשות, אני אדם ששנים, לפחות מגיל 14, חיפשתי את יעודי=חלומי, ובתקופה אחרונה- התחלתי להקים את העסק, גם מבחינה רעיונית וגם מבחינה טכנית. וזה דורש המון זמן ואנגיה. מה שעוד גיליתי, כפי שכבר כתבתי, כאשר אנחנו רוצים משהו ונהיים ברורים וממוקדים- הזדמנויות נפלאות פשוט נופלים עלינו, מכל כיוון. ומאד מאד קשה לי "לוותר" עליהן.... ולפעמים נראה לי, שאלה לא הזדמנויות, אלא מבחנים, מתי אלמד להגיד "עצרי". אין ספק, שיש גבול גם לקיבולת שלי וגם של משפחתי... אך כאשר סוף סוף מצאתי "מה אני באמת רוצה לעשות כאשר "אהיה גדולה", אני חייבת להשקיע את כולי, כדי להתרומם. ברור, שזאת תקופה מוגדרת מבחינת לוח זמנים, ואינני מתכוונת לשחות במערבולת זו ללא סוף. ומישהו פעם אמר לי, ואני מסכימה איתו, שעדיף אמא מאושרת שעה ביום, מאשר אמא עצבנית ואומללה 8 שעות ביום! וזה השיעור שלי, ללמוד לעצור. ואני אלמד. אך, כפי שכבר כתבתי, זמן, זה עניין של סדר עדיפויות, עושים מה שחשוב לנו. אז כנראה זה מה שמאד מאד חשוב לי בתקופה הזו. בהצלחה לכולנו!!!
תגובה לתגובה
 
אודות אסימון |  צרו קשר |  פרסמו אצלנו |  תנאי שימוש |  תקנון רכישה באתר |  אסימון, טיולי חוויה ברוח נשית |  רשימת העסקים
אסימון - © כל הזכויות שמורות
וייזנט - תוכנות לעסקים