הפכי לעמוד הבית
על סדר היום נשים וכסף גוף ונפש סטייל דרך חיים סלון פורומים שדרת אסימון קשרים
כתובת דוא"ל: סיסמא:  עדיין לא חברה?  הצטרפי עכשיו   שכחת סיסמא?
על סדר היום
 |  החדשות שלנו  |  מזווית נשית  |  סטטיסטיקה  |  הסיפור שלה  |  סיפורים מהחיים
סיפורים מהחיים

האמת נמצאת בדברים הקטנים. אנחנו פותחות מדור חדש באסימון שנקרא 'סיפורים מהחיים'. אתן מוזמנות לשלוח אלינו סיפורים קצרים על דברים שקרו לכן, אנקדוטות מהחיים, שבא לכן לשתף בהן את שאר הגולשות  
כתבות נוספות
* בחזרה לפרופורציות
* דו''ח תמונת מצב חברתית
* נסתרות הדרכים
 
     
 
עוד באתר -
ארגוני נשים   |   קווי מצוקה   |   לוח אירועים   |   טיולי נשים   |   קשרים באסימון   |   אינדקס עסקים   |   הצטרפו לקבוצת אסימון   |  
המומלצים -
מתכונים   |   מחשבון נומרולוגיה   |   מחשבוני דיאטה   |   אסטרולוגיה   |   משחקים   |  
asimon180.jpg
    asimon120.jpg
 

אלימות - כמה נמוך עוד נגיע?
את פ' אני מכירה כבר שנים. לפני כשבועיים פגשתי בה, פניה היו חבולות, על אף הניסיון להסתיר אותן במשקפי שמש ומייק אפ כבד. לא ידעתי אם לשאול מה קרה, אבל היא כנראה קלטה את המבט המזועזע שלי, ואמרה: "אל תדאגי, זה לא מבעלי". שלי פרץ על תופעת האלימות
מאת: שלי פרץ
06/01/2008

אלימות. הרבה פעמים המילה הזו נשמעת רחוקה, פרימיטיבית, אפלה. משהו שאולי מדווחים עליו בחדשות, אבל זה בטח לא קורה אצלנו בשכונה. עד שזה קורה. את פ', בחורה בשנות העשרים המאוחרות, אני מכירה כבר שנים. לפני כשבועיים פגשתי בה, פניה היו חבולות, על אף הניסיון להסתיר אותן במשקפי שמש ומייק אפ כבד. לא ידעתי אם לשאול מה קרה, אבל היא כנראה קלטה את המבט המזועזע שלי, ואמרה: "אל תדאגי, זה לא מבעלי".
פ' שוכרת דירה יחד עם בן זוגה, בשכונה סולידית, קומה ראשונה. לפני כשבוע היא שבה בסביבות 22:00 לביתה, בעלה שעובד כדי ג'יי עוד לא היה. בעודה עולה במדרגות, בחור צעיר, אולי בן 16, עם ילקוט מרוט על הגב, פרץ בריצה מתוך דירתה. היא התמלאה אימה נוכח ההבנה שכנראה רוקנו לה את הדירה, וקפאה על מקומה. כעבור כמה רגעים היא אזרה אומץ ונכנסה. כמו שסיפרה לי, היא חשבה: "נו, נער בן 16, מה אני כל כך פוחדת?" מה שהיא לא ציפתה, זה לפגוש שם את ידידו, שכנראה עוד לא סיים את ה"מלאכה", ונאות לערוך לה קבלת פנים "חמה" – הנבל הכה אותה מכות נמרצות עד לכדי איבוד ההכרה.
למזלה, זה הסתכם רק מכות יבשות ונפיחות לא קלה.

האלימות הגואה
אבל סיפורה של פ', מסתבר, הוא אחד מיני רבים. לאחר המקרה, כואבת, נחרדת ומבוישת נוכח האלימות הגואה, החלטתי לחקור את היקף התופעה. ולומר לכן את האמת, אני עדיין מתאוששת ממה שחיפוש מהיר באינטרנט העלה.
• אלימות אכזרית ומחפירה נגד קשישים המהווים טרף קל לכל בני בלי-יעל שרוצים להפיג שעמום, לכלות את זעמם, או להשיג כסף ל"מנה" הבאה. רק אשתקד למשל, הוגשו למשטרה 28,165 תלונות של קשישים, כאשר ישנם עוד רבים שאינם מתלוננים.
• אלימות כלפי מורים, שמודיעים בפה מלא כי "רצח מורה על ידי תלמיד אינו בלתי אפשרי".
• אלימות בין בני זוג  שעומדת כעת על כ- 19,973 תיקים בשנה.
• הנוער נעשה אלים יותר, ושותה יותר אלכוהול. לאחרונה התפרסם שמעל רבע מהצעירים נושאים עמם סכינים, מחציתם בבתי הספר.
• האלימות לא פסחה כמובן גם על המועדונים, מגרשי הספורט, על הכנסת ואפילו על המרפאות ובתי החולים.
המסקנה ברורה – האלימות הפכה כמו ריקבון שמתפשט לכל מקום.
מה כל הטירוף הזה?
אפשר להאשים את הסרטים, משחקי המחשב, ואפילו את ה-אם.טי.וי שמשדר לרוב מסרים אגרסיביים וגסים. אבל אני מאמינה שאין טעם לתלות את האשמה בסימפטומים, אלא לחפש אחר שורש הבעיה. למה הכוונה? אני כבר מסבירה.
לא לחינם תינוק מתחיל לבכות כשהמובייל מעליו מפסיק להסתובב, ולא מקרי שמאוחר יותר הוא ילמד לשנן היטב את המילים: "עוד" ו"עוד-פ'ם". האדם מטבעו מחפש אחר תענוג, מכיוון שהוא נברא כדי ליהנות, כפי שמסבירה הקבלה. בדיוק לשם כך קיים בתוכנו מנגנון שדוחף אותנו לִרְצות עוד ועוד, וכאשר המנגנון הזה לא מסופק, הוא גורם לנו לחוש בחלל פנימי ריקני מכאיב. למנגנון הזה קוראים: אגו.
אותו בור פעור, שמימדיו עדיין אינם ברורים לנו, דוחף אותנו לחפש עוד-פ'ם ועוד-פ'ם אחר התענוג הבא. הדבר המופלא במנגנון הזה הוא, שבכל פעם שאנו משיגים את מבוקשנו, התענוג נעלם ונוצר בנו חלל גדול עוד יותר המבקש אחר המ

ילוי הבא. מדוע מופלא? מכיוון שכך אנו לא מסתפקים במועט ויכולים להתקדם הלאה, לעבר התענוג הגדול יותר שמחכה לנו בהמשך הדרך.
בזכות אותה 'תוכנה פנימית' המחפשת את התענוג הבא, התפתחנו בטבעיות במשך אלפי שנים מבחינה מדעית תרבותית ורוחנית. אלא שבדור הנוכחי משהו השתבש. כאמור, סקירה מהירה של כותרות העיתונים המשקפות את המתרחש ברחוב הישראלי, מגלות שבדורנו האגו האנושי מתפרץ ברמות אלימות שטרם נראו בעבר. למה?
מכיוון שבדורנו האגו האנושי עובר קפיצה התפתחותית חדה, ודורש מילוי חדש ולא מוכר. תרבות האלימות שפשטה בחברה שלנו, מסבירה הקבלה, מבטאת צורך האנושי שקיים בתוכנו, לפרוק איזה זעם נורא שעצור עמוק בפנים והשתלט על חלקה טובה. מה מקורו? הדור הצעיר אינו יכול להסתפק עוד במה שיש לעולם להציע, ומשתוקק למילוי אחר, מעניין יותר, נעלה יותר. וכשהוא לא מצליח למצוא את אותו מילוי הדבר גורם לתסכול ומתפרץ, בין השאר, על ידי אלימות.
במהלך המחקר הקטן שערכתי נתקלתי בסיפורו של ד' בן ה-17 ממרכז הארץ שפורסם באתר Ynet . הוא סיפר בכאב כיצד ישב עם חבריו בגן ציבורי, כשלמקום הגיעה קבוצת נערים שחיפשו סיבה להיכנס לעימות: "הם פשוט הגיעו, חיפשו מישהו לריב איתו וזה נגמר במכות. לדעתי זה נובע פשוט משעמום או אגו. הנה, פגעתי במישהו ואני מרגיש טוב עם עצמי".
כאמור, אדם מתוסכל, שאינו יכול להתמודד עוד עם המטען הפנימי שנאגר בתוכו, עשוי למצוא את הדרך לפרוק את תסכולו על ידי אלימות.

נלחמים בהתפרצות האלימות
איך? על ידי פרסומות? הגברת הענישה? ועידות ארציות? שביתת מורים? הכל טוב ויפה, אבל לדעתי דווקא שינוי היחס שלנו לנושא, שעל פי רוב מנסה "לסתום את הגולל" ולעבור לסדר היום, הוא שלב מכריע במציאת הפיתרון. תחילה, עלינו להפסיק להתייחס לאלימות הגואה כאל מקרים בודדים וחריגים, אלא להפנים כי מדובר בבעיה חברתית גורפת, הנובעת מכך שאיננו מוצאים מענה לחלל הפנימי שנפער בדור הנוכחי. ואם נשים דגש לרגע על הדור הצעיר האלים שצומח כאן תחת ידינו, הרי כל עוד נמשיך לדכא אותו באמצעים שונים ונוסיף להתעלם מהבעיה האמיתית שמציקה לו, התסכול רק ילך ויגבר. וכן גם התפרצויות הזעם.
אז מה עלינו לעשות? להפוך חסרונות ליתרונות, כלומר להשתמש באגו המתפרץ כמקפצה לעתיד טוב יותר. לשם כך, עלינו להתחיל בתהליכי חשיבה ודרכי פעולה משותפים להתמודדות עם החלל החדש שנפער בדור החדש. דווקא בדורנו, כשהאגו פורץ את כל הגבולות, יש לנו ההזדמנות לגלות את השיטה לשימוש נכון באגו, ובכך למגר את האלימות בדרך טבעית.
כשנמצא את הדרך להעניק לאגו מילוי מספק, שאינו מתכלה כעבור רגע, מילוי רוחני שמעניק תכלית וטעם לחייו, נוכל ליצור חברה אחרת, אוהבת ומאושרת, שבמקום שנאה וזעם יש בה חיבור בין בני האדם, וכן, אפילו אהבה. 

__________________________________
שלי פרץ: שחקנית, סופרת וכתבת "קבלה לעם", בת 29, נשואה, בדרך להיות אימא. כותבת על יחסים, נשים, קבלה, והצד האבסורדי של החיים..

 

 

 הוסיפי תגובה    שלחי לחברה    גירסה להדפסה
     תגובות
 
אלימות
, אשקלון  05/05/2011 15:17:09
הרשי לי לחלוק עלייך,יקירה, כמי שעברה התעללות מסוג זה. לדברייך עפ"י הקבלה הדור הצעיר אינו יכול להסתפק עוד במה שיש לעולם להציע ומשתוקק למלא אותו במשהו מעניין יותר.לדעתי אין זה כך. אלימות פיזית כלפי נשים נובעת מהסביבה בה גדלנו ואיך ומתסכולים נפשייים. אם לא לימדו את X לדבר ובמקום זה לבטא את רגשותיו בעזרת מכות כך זה ימשיך עד אשר מישהו יעצור את השרשרת. אם , נפשית, X חושב שהוא לא כזה חכם ולא כזה מוצלח ושווה מספיק משפט חכם אחד מבחורה שיגרום לו להתפוצץ.נכון, יש משהו בדברייך מדובר באיזשהוא חלל ריק אבל לא בגלל שאיננו יכולים להסתפק במה שיש לעולם לעציע. לעולם תמיד יהיה.השאלה היא איך ניקח את מה שיש לעולם להציע וכיצד נבחר להשתמש בו.
תגובה לתגובה
מעצר מתסכל
, ראשלצ  08/01/2008 15:22:59
קל לכתוב ,מעניין לקרוא, אבל בעצם אף אחד לא מנסה לפתור שום דבר, בשבוע שעבר נעצר הבן שלי על קטטה שפרצה בביהס-המקום שבו הוא אמור להיות הכי מוגן-חינוך?!
תגובה לתגובה
אגו - מילוי מספק ???
, שדרות  07/01/2008 23:01:05
אשמח לקבל הסבר מפורט יותר למה התכוונת כשרשמת להעניק לאגו מילוי מספק. תודה.
תגובה לתגובה
חינוך זאת מילת המפתח ל.ת.
, תא  07/01/2008 17:40:16

תגובה לתגובה
אוווף!!
,   07/01/2008 16:10:21
נמאס כבר מהאלימות הזו, בא לי לחנוק מישהו!!
תגובה לתגובה
  
+ לאבירם-איזו דוגמה אתה מראה לצעירים יותר?אתה הרי משקף את המציאות בדבריך
, , 07/01/2008 17:20:44
צודקים אלה האומרים שחינוך הדור הצעיר תלוי בנו
איזה מסר אתה מעביר בדברים האלה שלך?
אתה הרי גורם עם הדוגמה שלך
שהחינוך ישאר כפי שהוא
וחייב שיהיה שינוי ושינוי מהותי ביותר כדי שלא תהיה קיימת אלימות בשום מקום
וכדי שאנשים ירגישו מה זה חיים וחופש אמיתיים.
אנחנו מראים דוגמה לילדים
תגובה לתגובה
איזו תמונה!
, בנימינה  07/01/2008 11:52:29
ממש ממש מפחיד - מוכרחים לחפש פתרון, זה מעיד על חולי של התוקפים ושלנו כשדה הצמיחה שלהם.
תגובה לתגובה
הכל מתחיל מהסביבה שהילדים שלנו מושפעים ממנה
,   07/01/2008 11:28:22
זה עניין של חינוך.
מה שהם רואים מסביבם הם מיישמים,לצערנו הרב.
אנחנו אשמים בכך שנתנו להם לגדול כך ולהפנים מסרים של אלימות ולא נתנו להם סביבה אחרת שתעביר להם מסר של אהבה וחיבור בין בני אדם,כפי שאת מציינת פה יפה.
הילדים לא אשמים
האשמה היא בהורים ובמחנכים עם כל הכבוד להם
כואב לי על הילדים האלה,הם היו יכולים לגדול אחרת לדעתי.
זה כמו עץ שאם נותנים לו כל מה שהוא צריך אז הוא גדל טוב
ואם לא ,אז הוא לא גדל טוב.
תגובה לתגובה
באמת נראה שהענישה לא מרתיעה
,   07/01/2008 11:04:21
צריך למצוא פיתרון ברובד אחר, אולי של הסברה... אלימות במשפחה זו מכה קשה מאד.
תגובה לתגובה
כמה נמוך באמת עוד נגיע...
,   07/01/2008 10:55:04
מפחיד לשלוח את הילדים החוצה..
תגובה לתגובה
 
כתבות נוספות במדור  
את מי שאת את מי שאת
עליזה לביא בסיור במקלט נשים עליזה לביא בסיור במקלט נשים
נשים בישראל נשים בישראל
אין גירושין ללא גישור מקדים אין גירושין ללא גישור מקדים
הואגינה שוברת טאבו הואגינה שוברת טאבו
   
-->
 
על סדר היום
החדשות שלנו
מזווית נשית
סטטיסטיקה
הסיפור שלה
סיפורים מהחיים
 
נשים וכסף
נשים ועסקים
יזמות עסקית
שוק העבודה
שוק ההון
צרכנות
 
גוף ונפש
רוחניות
אימון אישי
רפואה אלטרנטיבית
פנג שואי
קבלה
מרפלקסולוגיה ללמידה
 
סטייל
אופנה
טיפוח ויופי
דיאטה ותזונה
עיצובים
חדש על המדף
מבצעים והנחות
 
דרך חיים
אקדמיה לסקס
הורות וילדים
בריאות
הריון ולידה
זוגיות
אוכל
תיירות ונופש
 
סלון
תרבות ואמנות
ספרים
קולנוע וטלוויזיה
מופעים והצגות
תערוכות
 
אודות אסימון |  צרו קשר |  פרסמו אצלנו |  תנאי שימוש |  מפת האתר |  ארכיון כתבות |  תקנון רכישה באתר |  אסימון, טיולי חוויה ברוח נשית |  רשימת העסקים
אסימון - © כל הזכויות שמורות      עיצוב: סטודיו Symbols
וייזנט - תוכנות לעסקים