היום המיוחל הגיע, קמתי בבוקר עם כאבי בטן, לא יודעת למה, ייתכן מהתרגשות. האם אני עושה את הצעד הנכון? האם ההוצאה הכספית שלי היא השקעה או בזבוז. האם היא יכולה באמת לעזור לי לצאת מהמקום התקוע שאני נמצאת בו, האם בכלל אני צריכה אותה ולא יכולה להסתדר לבד? על מה אני רוצה לדבר איתה, מה חשוב לי להגיד לה?
בקיצור המון שאלות, מחשבות לקראת האתגר שאני עומדת לעבור.
אז בעשר וחצי שמתי את הילדה אצל אמא שלי ויצאתי לדרך, תוך חצי שעה הגעתי, אני מחייגת אליה כדי שתסביר לי בדיוק אפוא המקום, היא נשארת איתי על הקו ומכוונת אותי עד שהגעתי אליה.
"נעים מאוד", היא נראית חמודה מאוד, חייכנית, חברותית, והיא מסבירה לי אפוא להחנות.
מהחנייה אנחנו עולות ביחד לקומה, בדיוק בשעה 11 כאשר נשמעה האזעקה הארצית, הסתיימה האזעקה ואנחנו נכנסנו לקלינקה הקטנה והנעימה שלה, מלאת אור, ופשטות.
אוקי, אז מתחילים את האימון, ואני אומרת לכם זה לא קל, השאלות שנשאלתי לא קלות, זה גורם לי לפשפש בעצמי, לנסות להיזכר במקרים, כדי לנסות להגיע לתשובות.
דבר אחד אני הבנתי כאשר יצאתי מהאימון ואותו גם ספרתיי לחברה שלי שפגשתי בערב, רוב האנשים לא באמת מכירים את עצמם, כאשר אנשים נשאלים מה את יכולה לספר לי על עצמך?
בדרך כלל משיבים בתיאור חיצוני כללי, אני חופית נשואה + 3 עוסקת בעיצוב פנים וכו וכו.
מעטים יענו שמי חופית אני חרוצה, אנרגתית, אוהבת חברה, וכו כי האמת זה מה שאני.
ובאימון הקצר של היום היא גרמה לי להרהר מי אני באמת? היא שאלה אותי שאלה- מהם היכולות שלך?
ונורא היה לי קשה לענות, חשבתי וחשבתי ולא ממש מצאתי תשובה, ואלו הם שעורי הבית שלי.

המסר שלי הוא כל בת אדם צריכה לשבת עם עצמה, ולנסות למצוא תשובה אמיתית לשאלה -
"ספרי לי מי את"? ולאט לאט לגלות מה היא באמת, מה מאפיין אותה, במה היא חזקה, מה מניע אותה,
וכאשר לאט לאט עולות התשובות, ואנחנו נעשות מודעות לתכונות שלנו, לחוזקות שלנו, ואנחנו משתמשות בזה,
אז אנחנו בדרך להעצמה הנשית שלנו!


אז שיהיה לכם בהצלחה, בהכרת האני האמיתי.

יום מקסים
חופית.