פיגועי ה-11 לספטמבר הכו בהלם את ארצות הברית ואת העולם כולו, ההשלכות המדיניות, החברתיות, הכלכליות והתרבותיות של הפיגועים היו מרחיקות לכת. הם פקחו את עיני העולם להכרה בסכנת הטרור האסלאמי.

בבוקר ה– 11 בספטמבר 2001 הייתי בדרכי לאוניברסיטת צפון טקסס כאשר ברדיו הודיעו על הפיגוע הנורא בבנייני התאומים בניו –יורק. הפיגוע המתלווה בוושינגטון הבירה יצר פאניקה גם בקרב האוכלוסייה היהודית בארצות הברית ובתי הספר והגנים היהודים יצרו קשר עם ההורים וביקשו מהם לבוא לאסוף את ילדיהם, מחשש לסדרה בלתי נגמרת של פיגועים רצחניים ואכזריים מאין כמותם. בתוך הקהילות היהודיות הפיצו המלצה על פיה יש להסיר את המזוזות ממשקופי הדלתות החיצוניים עד יתבהרו הדברים. כל ארצות הברית הפכה לסיר לחץ מבוהל והתמימות נפגעה לעד.

זה קרה בדיוק בתקופה בה שהיתי עם משפחתי בארצות הברית כדוקטורנטית לקראת סיום התואר Ph.D באוניברסיטת צפון טקסס בה למדתי אחרי לימודי תואר MA בייעוץ חינוכי באוניברסיטת דאלאס בארצות הברית. 

אחד הסיפורים הפחות נפוצים בהם נתקלתי בימים שאחרי האסון היה קשור לבית ספר לילדים בגילאי 2-14 ששכן לא הרחק מבנייני התאומים. הורים רבים שעבדו בבנייני התאומים הביאו את ילדיהם מידי בוקר לבית ספר זה ומשם המשיכו ליום עבודתם. כך קרה גם באותו בוקר של ה-11 בספטמבר. רובם הגדול של הילדים היה בחצר בית הספר כאשר המטוס הראשון פגע בבניין הראשון.  הם צפו גם בהתנגשותו של המטוס השני והטראומה החלה! רק עם תחילת קריסת הבניין הראשון הבין צוות המורות והמטפלות שהם לא יכולים להישאר בחצר בית הספר והתחילה מהומה, צעקות והיסטריה להכניס את הילדים חזרה לבניין לקומת הקרקע. נפילת הבניינים וההיסטריה הפכו את הטראומה הראשונית לטראומה קשה יותר. אך כאילו לא די בכך - ההורים שבאותו יום לא הלכו לעבודה, הגיעו מיידית לאסוף את ילדיהם המבועתים ואילו הורים שבן זוגם נעדר השאירו את ילדם בבית הספר וניסו למצוא את בן זוגם, מה שעיכב את הגעתם ויצר אצל הילדים פחד נוראי ושאלה "האם מישהו חי כדי לבוא לקחת אותי?".

בתום מספר ימים לפיגוע נסעתי עם 11 דוקטוראנטים שנבחרו מכל רחבי ארצות הברית לטפל באמצעות משחק בילדים שנפגעו עקב האסון. העמסנו מזוודות עמוסות צעצועים והגענו להאנגר ענק לשם הגיעו מידי יום כל נפגעי האסון. פרסנו את הצעצועים שכללו מטוסים, מכוניות כיבוי אש ואמבולנסים, בניינים ולגו דמויות וערכות רופא ועוד, והילדים לא אחרו להגיע. הם הגיעו עם הוריהם או עם קרוב משפחה אחר במצבים בהם הוריהם נספו באסון והחלו לספר את הסיפור דרך משחק.

טיפול פסיכולוגי רגשי באמצעות משחק מהווה שיטה חדשנית פורצת דרך בתחום

בריאות הנפש, המאפשרת התערבות במצבים קריטיים ומשיגה תוצאות דרמטיות במקרים בהן שיטות אחרות כשלו, או שהמצב מחייב צעד משמעותי במיוחד. הטיפול בשיטה זו בנוי על הדרך הטבעית של הילד ללמוד על עצמו ועל מערכת היחסים שלו עם סביבתו. דרך הטיפול באמצעות משחק הילד לומד לתקשר עם אחרים, להביע רגשות ולהתאים את התנהגותו במצבים שונים. באמצעות צעצועים, הוא מפתח יכולת פתירת בעיות ולומד דרכים שונות להתחבר לאחרים. המשחק מספק מרחק פסיכולוגי בטוח מהבעיות הפרטיות של הילד, ומאפשר הבעת מחשבות ורגשות בצורה המתאימה להתפתחותו.

במהלך הטיפול, אחת הילדות בת הארבע בנתה שוב ושוב שני בניינים זהים והפילה אותם, אך מיד הגיעו אמבולנסים והצילו את כל האנשים - סוף טוב. ילד אחר בן שש הקים שני בניינם זהים נמוכים והקיף אותם בחומה גבוהה ויציבה שמנעה פגיעה בהם - סוף טוב. שני הילדים בעצם אמרו: "ראינו את כל מה שקרה אבל יש לנו סוף אחר". דרך סיומת אחרת הם הצליחו להרגיע את עצמם, לנחם את נפשם המבוהלת ולספר את משאלת ליבם. היו ילדים צעירים שביתם נהרס באסון (בתים סמוכים נפגעו בעקבות קריסת בנייני התאומים). אופן משחקם היה שונה וכלל משחקים שהיו קשורים לארגון וסדר. הם סידרו פעם אחר פעם את הצעצועים במבניות מסוימת, פרקו ושוב בנו. הם טיפלו וחבשו בובות פצועות והסיעו באמבולנסים את הבובות לבתי החולים. הילדים הגיעו מידי יום ושיחקו שוב ושוב את סיפורם האישי.

ההורים שלא היו פנויים לילדים מאחר וגם הם היו נתונים בטראומה ואבלות נעזרו במרכזי הטיפול המאולתר ודאגו לשהות לצד ילדיהם בזמן המשחק תוך קבלת הדרכה והסברים מהצוות הפסיכולוגי המטפל באמצעות משחק. בטיפול הרגשי במשחק ניתן לסייע לילדים שחוו טראומה על ידי הקמת "חדר מיון" רגשי ופסיכולוגי. כאשר חזרתי ארצה לפני מספר שנים, החלטתי על בסיס המודל הטיפולי בניו יורק להקים לפני שנתיים בישראל את "669 משחקים" יחידת טיפול במשחק לילדים במצבי חירום במסגרתה יכולה שיטת הטיפול הפסיכולוגי באמצעות משחק לתת מענה ייחודי לבעיות של ילדים שחוו טראומה. יחידה שנתמכת על ידי "קרן ענבר" להנצחת זכרה של ענבר עטיה הי"ד קורבן פיגוע טרור ומסייעת על ידי הגעה לאזור האסון פרישת צעצועים בשטח, ומשחק עם ילדים צעירים.

_______________________________________________
הכותבת היא יועצת פסיכולוגית בכירה, בעלת קליניקה לטיפול משפחתי וזוגי, מובילה את תחום הטיפול באמצעות משחק בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר- אילן ויו"ר העמותה לטיפול ולקידום המשחק בישראל - APTI (עלו"ה).