כיאה לכל יום הולדת גם השנה הריקנות מכסחת ואני מרגישה שהגיע הזמן לחשבון נפש רציני. אז בינתיים, עד שאקח דף ועט, הבת שלי חוזרת מהגן נלהבת מסיפור המגילה ואני דוחה את תוכניותיי לשעה מאוחרת יותר.

בערב, כשביקשתי ממנה לספר לי את הסיפור, היא זכרה את "המן הרשע", שהגננת אמרה שזה בגלל שהוא רצה לפגוע במרדכי, ושזה לא יפה לפגוע במישהו אחר. נישקתי את בתי נשיקת לילה טוב ותהיתי למה מטיפים לנו מוסר כשאנחנו ילדים, אם כתוצאה מכך, אנחנו רק לומדים להסתיר את הרע שבנו יותר טוב כשאנו מתבגרים.

הכעס האנטי מוסרי הזה שפעפע בי דחף אותי לפתוח את המגילה בעצמי ולצלול לשם לכמה שעות, בתקווה למצוא שם תשובות לעצמי.

המן זה אני?
הכירו את הדמות: המן בן המדתא האגגי, בעל שם שאין שני לו במקוריות. מה מרגיז אותו? מרדכי, שהעז לא להשתחוות בפניו. נשמע יהיר, אבל מרדכי כנראה נגע לו בנקודה רגישה, פגע בכבודו. ואם לסכם את דמותו בקצרה: בעל אגו גדול. קל לשנוא אותו, אבל אם אודה באמת, כמה פעמים קרה לי שפגעו בי או בכבודי ורציתי שהאדם שגרם לזה יעלם מהעולם? לפחות עד שהכאב יתעמעם לו.
ושוב הנה אני מבצבצת בדמותו, המן שלא מסתפק בזאת ורץ לאחשורוש ללכלך על מרדכי ועל כל בני עמו, כך אני, בכאב העלבון שצרבה בי האחרונה שרציתי שתעלם, הלכתי עם חברות לקפה וריכלתי עליה ועל כל סביבתה. לא נעים לציין, אבל דווקא דמותו של המן היא לגמרי האנטי גיבור שאני מזהה בתוכי באמצע חיי, ואני חושדת שגם הוא זה שאחראי לתחושת הריקנות המתפרצת שוב ביום הולדתי.

אגו מסריח? לגמרי!
אני מתיישבת במרפסת על כוס קפה וסקייפ עם אחותי. זו הדרך שלנו לתקשר מעבר לים. היא מספרת לי שבן הדודה שלי הסתבך עם סמים ותקוע בהודו. ואני, במקום להיבהל או לפחות להפגין דאגה מעושה, מרגישה את האפטיות עולה בי, והנה אני קולטת אותו, את ההמן האגואיסט הזה, שלא אכפת לו מלבד מה שנוגע לעצמו ולתוכניות ההתקרבות שלו לכס המלכות. כרגע ההמן-אגו שלי שקוע כל כולו בכוס הקפה שלו, ורוצה שיהיה לו רגוע, שקט. ממש לא בקטע שלו, שהמלחמה בסמים נכשלה לחלוטין ומחסלת אפילו את הבחורים הטובים והרגישים. משהו בתוכי בכל זאת זז ואני מלשינה על ההמן שלי לאחותי.
שתינו מסכימות שממש בלי לשים לב כולנו נותנים לגיטימציה לאגו. אולי אפילו משועבדים לו לחלוטין. אנחנו מרוכזים בעצמנו ובמה טוב לנו, חונכנו להיות תחרותיים, והתרבות מזינה אותנו בערכים ריקים שגורמים לנו לרוץ במרוץ החיים המטורף גם אם זה על חשבון אחרים או בלי לקחת אותם בחשבון בכלל. התוצאה היא, שכולנו דואגים לעצמנו ברמה שגובלת בקנאה קיצונית להנאות שלנו בלבד.

להיות שלמה עם עצמי ולאהוב את עצמי זה טוב, אבל רובנו כבר עברנו את הרף הזה מזמן וזה לא עושה לנו טוב בכלל. להיפך, ההתעסקות העצמית הזו, מותירה אותנו בודדים ומלנכוליים ופוגעים בסביבתנו בסדר גודל ביתי וגלובלי. ותסלחו לי שאני מערבת כאן המילים של את גורדון בראון, ראש ממשלת בריטניה לשעבר שמנקרות בראשי כבר חודשים: "לא יהיה פיתרון לבעיית האקלים, האבטלה, הכלכלה, המסחר, פליטת גזי הפחמן הדו חמצני, או כל בעיה אחרת, עד שהעולם יבין שהפיתרון לכל הבעיות הללו נעוץ באחדות ובשיתוף פעולה גלובלי".

השאלה היא עד מתי נמשיך לתת לאגו לשלוט? אם אני לא אנסה לפחות להחליף את הדאגה העצמית שמבודדת אותי, ואחליף אותה במעט אכפתיות ורצון להתחבר עם אנשים מעל חוסר ההסכמה והרצון לשליטה, אשאר כנראה קטנונית ורכלנית. אולי זה ימשיך לספק לי תחושת הצדקה עצמית, אבל בסופו של יום ממש ריק לי, אפילו שכביכול יש לי הכול. אז המתנה שקיבלתי ליום הולדתי מביתי שהביאה את המן מהגן, היא ההבנה ששמחה אמיתית נולדת מתוך חיבור, ותוהה האם את זה הגננת תלמד את בתי.

מתכון לאוזני המן (שלב ההכנה)
תארו לכם את ישראל שלנו, שבה כל אחד קצת יותר מתחשב, קצת פחות אני ואפסי, וקצת יותר אנחנו. תארו לעצמכם שנתחרה במי מפנק אחד את השני יותר, במי גורם לכולם להיות יותר חברים, יותר מאוחדים. אז אני מתחילה לפנק את שכניי וחבריי באוזני המן מעולים!

מתכון מהמם של אוזני המן עם פרג לחיבור בין אנשים:)
מתכון ל-20 אוזניים

לבצק
100 גרם חמאה חתוכה לקוביות
1 ו ½  כוסות קמח
¼  כוס סוכר
כפית תמצית וניל
1 חלמון ביצה
3 כפות ברנדי
אבקת סוכר לקישוט בסוף בסוף...

למלית פרג משובחת
100 גרם פרג
½ כוס חלב
¼ כוס מים
½ כוס סוכר
תפוח עץ מגורד או כף דבש
20 גרם חמאה

אופן ההכנה
בצק פריך יודעים? לפי הסדר למעבד מזון או ביד למי שלא אכפת לה להתלכלך. מתחילים מקמח סוכר וניל. יש בצק פירורים? מוסיפים את השאר. ואז לוקחים את הבצק ביד. מתכוונים בסתר הלב שהוא יהיה טעים למי שיאכל ואז מכניסים למקרר לכשעה. יש מי ששם בפריזר... ל-20 דק' גג, אחרת זה קופא.
מכינים מלית: מרתיחים בסיר חלב וסוכר עד שנמס, מוסיפים פרג עד שסופג הרבה נוזלים, ואז את הדבש או התפוח המגורד. מורידים מהאש וממיסים בפנים את החמאה.
מרדדים בצק לדקדק, עושים עיגולים גדולים, שמים כף מלית מתוקה ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ל-10-15 דק' כשרואים שהצדדים נעשים קצת חומים. מצננים, מפזרים אבקת סוכר, שמים במשלוח וקופצים לשכנה.. הולך טוב עם קפה שחור עם הל.

______________________________________
מיה גרינברג, שחקנית, אמא, פעילה ב"תנועת הערבות".