חג הפסח עבורי הוא הסימבול למשפחתיות, הוא המשמעות לחגיגיות, לאהוביי. אני מאמינה בתשוקה של כל אחד ואחת לאחווה, בכמיהה להיות ביחד, במפה הסגולה, בריחות המשכרים ובכוס הנכספת של אליהו הנביא. אני מחכה מדי שנה מחדש לזכות בגביע הניצחון באביב, ממתינה לג'יני שיצוץ וימלא עבורי משאלה ומגלה שהג'יני זו אני.
בהתייחס לבני ישראל שהלכו במדבר ארבעים שנה, אני מאמינה שתחושת מימד הזמן אבדה. לעמוד על רגל אחת ולתת פרשנות לתורה, ל"ספר", זו משימה בלתי אפשרית. אך התורה שלי היא החירות. חירות של הנפש שלו ושלה. חירות ועצמאות. חירות היא הבחירה שלנו עם הבדיעבד של תוצאת החרוסת כנגד החזרת ועלי החסה.
הפרשנות שלי לערב זה. למסובין, לשקט ולשלווה שאנו מחויבים לייצר על בסיס יומיומי, את המתיקות על ידי טעימה אחת בערב קסום וחרוסת מתוקה מדבש. הקסם בתיאור הקורבן, הגדי והשור. הקיצוניות של החזק מול החלש, השפעת החברה על ה"חד גדיא".
אז נרים כוסית לחיי האפיקומן בליבכם, החופש, ההגשמה, הבית והאביב.
ומהי החירות שלך? שתפי אותנו.
חג חירות שמח!