ה'חוזה' הישן
מירה מזדהה עם נושא המחזה שלה. לדבריה, היא מרגישה כעין מהגרת בעולם, לאחר תאונת הספורט שעברה.
באנחה, אומרת לי מירה: יש לי מחסום מחשבתי שצף, בכל פעם שאני מתיישבת לכתוב.
אם היה לו קול למחסום, מה הוא היה אומר לך? שאלתי.
בהרהור מירה אומרת לאיטה: הוא היה מאשים: "למה דווקא את"?
יש עוד משפט שהקול אומר?
"כן…. מי את בכלל?…. למה מי את?" היא אומרת זאת בנימה לעגנית.
שמעת את זה מתי שהוא? התעניינתי.
אחרי שתיקה קלה, מירה נזכרת:
כן…. הייתה ילדה בכיתה ה’ שכל הזמן לעגה לי וירדה לחיי. נשמע לי שזה משהו שהיה מתאים לה להשמיע לי…
מירה, מי את? חזרתי על השאלה שנשאלה קודם, רק בהדגשה שונה של השאלה.
אני.. לא שווה…. לא שווה לכתוב… גם לא שווה שיכתבו עליה.
ובת כמה את היום?
במאי, מלאו לי 35 שנים.
ובת כמה היית בכיתה ה’?
בת 11.
אז במשך 24 שנים מלווה אותך השדון שאומר לך מי את בכלל? למה מי את?
משהו כזה. מירה אמרה ועל פניה סימני שאלה.
ומה זה עשה לך?
למה את מתכוונת?
אלו הוכחות אספת? ל"מי את בכלל" שלילי, ששמעת בגיל 11?
דווקא זה גרם לי להתנהג בצורה כזו שאוכיח לכל העולם שאני מישהיא/
אז מי את?
אני מירה, סופרת, שיצרה שני רבי מכר, מעלה כרגע מחזה והולכת לכ
תוב את הכי הגדול מכולם שלי, אמרה בהתרגשות.
איזו אמונה יש לאישה שאומרת את מה שאמרת כרגע?
שאני נהדרת. שאני מחוברת.
שווה?
ועוד איך. מצליחנית!
ועכשיו כשיש לך את האמונה שאת הצלחה מה את הולכת לעשות?
לכתוב. מה זאת אומרת. כבר אני שומעת את המשפטים שאומרים האנשים בספר החדש, באוזן שלי…
ה'חוזה' החדש
מעולה. כבר אשחרר אותך. רק לפני שאת הולכת בואי תראי למה גרמה לך אותה ילדה בכיתה ה’. איזו מתנה היא נתנה לך.
מתנה?
כן. מה קרה שלא היה קורה אם היא לא הייתה מופיעה בחייך?
מירה עונה מופתעת: לא הייתי מי שאני היום! עד כדי כך.
נכון. אלו שלוחצים לנו הכי הרבה על הכפתורים, הם אלו שראויים להכרת התודה הגדולה מאיתנו. שכן, בלעדיהם לא היינו נעים למקומות אחרים.
עכשיו כשמובן מה היה התפקיד שלה בחייך, את מוכנה לשחרר אותה לדרכה וגם את השדון שאיתה?
בטח. אמרה מירה בקול בוטח. אני מודה לה, שסימנה לי את הדרך, ומעכשיו בוחרת להקשיב לשדון הטוב שאומר לי : את מצליחנית, את מצליחנית. איזה כיף! כמה שמחה!
ככל שנוכל למקסם רגעים של שמחה, לימים של שמחה, נעצים את המקום שמרגיש בריא, נינוח ומאושר ואנרגטי.