קשר כמקור לריפוי

החברה המודרנית מחנכת אתנו לאינדיבידואליזם. פעמים רבות אנחנו חשים מנוכרים מסביבת החיים שלנו, חושבים שרק על עצמינו נוכל לסמוך, ושאם אנחנו לא נדאג לצרכים שלנו, איש לא יעשה זאת. כך נדמה שאם יש לנו בעיה כלשהי, זה ענייננו האישי ועלינו להתמודד עם זה בעצמינו. מדוע אם כן לא נוכל לפתור את כל הבעיות שלנו בכוחות עצמינו? מדוע אנו זקוקים לפרטנר כדי להירפא? 

אנחנו נולדים מתוך קשר ומעשה אהבה בין גבר לאשה. בהמשך, מתוך הקשר עם הדמויות המטפלות המשמעותיות בחיינו- ההורים, נוצרים הפצעים הרגשיים הראשונים שלנו, כבר מגיל הינקות. הפגיעה הרגשית יכולה לקרות גם כאשר אנחנו גדלים בבית עם הורים אוהבים ובעלי הרבה כוונות טובות. לדוגמה, אנחנו נולדים עם צפייה מולדת להימצא תמיד בקרבה פיזית לדמות המטפלת, לרוב האימא, בחודשים הראשונים לחיינו. כאשר ציפייה זו אינה מתממשת, מתחילה להתפתח חרדת נטישה והפצעים הרגשיים הראשוניים. מתוך החוויות שלנו בילדות המוקדמת והקשר שלנו עם ההורים בתחילת חיינו, אנו יוצרים לעצמינו את הדימוי על "מה זאת אהבה”. דימוי זה נקרא גם "הטבעה" או "אימגו", והוא קורה אצל בעלי-חיים כאשר דמות האימא מוטבעת ברך הנולד. אצל בני אדם, הדימוי הזה לגבי קשר ואהבה ישפיע על החיים הרגשיים שלנו כאנשים בוגרים, ועל חיי האהבה והזוגיות שלנו. כאשר אנחנו יוצאים לחפש אהבה וקשר אינטימי, דימוי זה מלווה אותנו והוא ישפיע על האדם שנבחר כאהוב שלנו. אומרים שבאופן לא מודע אנחנו בוחרים את מי שיסייע לנו לעבור תהליך ריפוי של פצעי הילדות שנוצרו בקשר עם הורינו. הריפוי שלנו אם כן, אף הוא יתרחש בקשר ולא נצליח לעשות זאת לבדינו. בן הזוג שלנו יפגיש אתנו עם החסכים שלנו, אנחנו נצפה לקבל ממנו את מה שהיה חסר לנו בקשר האהבה הראשוני עם ההורים שלנו. המסע המשותף אל הריפוי רצוף באתגרים, אך הקושי הוא הזדמנות לתיקון וצמיחה. 

שיטת אימגו גובשה ע"י ד"ר הארויל הנדריקס, והנחת היסוד שלה היא שההוויה האנושית היא בקשר. השיטה תומכת בבני זוג להפוך את האתגרים בקשר למסע של גדילה וריפוי. 

מרבית הקשרים האינטימיים מתחילים בהתאהבות, אז הכל נראה "ורוד", אנחנו חשים אהובים והציפיות שלנו נענות. אך ההתאהבות אינה נמשכת לנצח, ועם המשך שגרת החיים יופיעו לרוב גם הקשיים. בן הזוג לא תמיד יעמוד בציפיות שלנו- תמיד להבין אותנו, להיות שם כשאנו זקוקים לו, להביע אהבה ללא הפסק, למלא את משאלות ליבנו אפילו מבלי שנצטרך לבטא אותם בקול רם ועוד. כאשר זה לא קורה, אנחנו מאוכזבים, כועסים, מאשימים, ומכאן מתחילים הקונפליקטים ומאבקי הכוח. זה יכול להסתיים בגירושים או בהמשך חיים יחד מתוך תחושה של פשרה וויתור על מציאת אהבה מספקת. אך זה לא חייב להיות כך. שיטת אימגו מזמינה את בני הזוג לעבור יחד תהליך של העמקת המודעות: הכרה בצרכים היושבים מתחת לתסכול מהקשר הזוגי, התבוננות בדפוסי ההגנה וההישרדות, מודעות למקומות הפצועים מהילדות ולדימוי האהבה שהוטבע בילדותינו, וכמו כן להשפעה שיש לגורמים אלו על הקשר הנוכחי. במקום לפרק את הזוגיות, שלב מאבקי הכוח יכול להפוך לשלב התפתחותי ההופך את הקשר הזוגי לבוגר יותר. זהו תחילתו של מסע שיכול להוביל לריפוי הדדי. 

מפגש עם פסיכולוג או מטפל זוגי תמיד מומלץ ויכול לסייע. אך זה לא תמיד מספיק בשביל לפתור את הבעיות הרגשיות שלנו. בעיות אלו מוזנות ע"י מבנה חברתי שגוי, ולכן הפתרון יגיע באמצעות שינוי חברתי. עד כה ברור לנו ש: אנחנו זקוקים לקשרים על מנת לתקן את פצעי הילדות שלנו; כאשר אנחנו שמים על בן זוג אחד את הציפייה שמתפקידו למלא את כל החסכים ואת כל הצרכים שלנו, הוא אף פעם לא יהיה מסוגל לעמוד בציפייה זו. עובדה זו לא תשתנה, לא משנה כמה נכעס, נאשים או נחליף בני זוג בתקווה למצוא את "המושלם". לכן, הפתרון הוא להיות חלק מ"רשת" של קשרים חברתיים- בעבר קרו לזה שבט, כיום נהוג לקרוא לזה קהילה. קהילה היא קבוצת אנשים החולקים חזון חיים משותף, וביניהם יש אמון ותמיכה הדדית. זה מאפשר לנו לצאת מחיי הניכור והבדידות המאפיינים את החברה המודרנית. התא המשפחתי של ימינו אמור להוות תחליף לחיי השבט של פעם, אך כאשר אחוז הגירושים מגיע כמעט לשליש מהזוגות, ברור שמשהו כאן לא עובד. אם נחווה חיי קהילה מספקים במישור הרגשי והחברתי, נוכל להוריד מעומס הציפיות שאנו שמים על בן הזוג שלנו וליצור מערכת יחסים שהיא "חופשית" יותר. כך החיבור יכול להיות יותר על בסיס אהבה, ופחות על בסיס "אני צריך/ה  אותך”. קשר נוסף שמבקש ריפוי הוא הקשר שלנו עם היקום. עלינו לשוב ולראות את עצמינו חלק בלתי נפרד ממארג החיים.