שנים רבות בחרתי בחרדה שתהיה "חברתי" הטובה ביותר. שתשמור עלי מכל משמר כך שלא אפגוש בשמחה ובחיים.
חייתי ליד חיי. לא ממש העזתי להכנס אל תוך עצמי ולהיות מי שבאתי להיות. המסקנה אליה הגעתי במסעי הינה שחרדה לא קיימת, כל חשש במחשבה הוא אשלייה, הדרך היחידה לחצות את המקום היא דרך הבחירה לצמוח ולגדול. - זוהי החכמה והתגלית לה נחשפתי בתהליך המורכב הקשה והמרכזי של חיי.
אדם חרד נוטה להסתגר בביתו, לצמצם את מרחב מחייתו כדי לחוש ביטחון, אך המטרה אינה מושגת, להיפך, בטחונו הולך ואובד לו.
תנועה מפגישה חוסן, כשאדם יושב בביתו ולא פוגש תנועה בתוכו, הוא מאבד את כוחו. ככל שחווים יותר תנועה, פוגשים באומץ ומתחילים לסמוך, לחוש ביטחון עצמי, ומתעורר הרצון לצמוח לגדול. פחד מתנועה מביא לתחושה שהיקום אינו קשוב לנו, הכל נגדנו מעין "מזל רע"! אך אין דבר כזה, אלו רק מפגשים תועים של נשמתנו שלא מוצאת את דרכה בהיותה מוקפת מחסומים ופחד. זהו סימן עבורנו שזזנו מהמרכז של עצמינו, זוהי בחירה להשענות על מחסומים של פחד.
כשאנו לא קשובים לקול הרצון הפנימי, ואנו לא במרכז אנו חווים חסימה ולא מקבלים את מה שאנו רוצים ומבקשים, אך כשאנו קשובים מבקשים ובוטחים, אז הבקשה נפתחת והכל מתאפשר.
ברגע שפותחים את דלת הבית ויוצאים, מבינים משהו על חיבור לרצון ועל האפשרות לחצות את החרדה. נדרש אמנם מאמץ פנימי, אך בעקבות חווית החצייה נולדת בנו המוכנות לקבל ולתת, לחוות ולחיות, מתעורר בנו הרצון והכח הפנימי ובעיקר מתעורר המקום שלומד לסמוך.
שחרור מהדפוס של צמצום וחוסר תנועה הוא תהליך שדורש אימון.
תחילה אני יוצא מהבית לשם יציאה על מנת לחוות מרחב חדש, היציאה הזו היא חשובה מאין כמוה כיוון שהיא האימון שיאפר לנו בסופו של דבר את השחרור מהחרדה והחיבור לחופש העשייה. כשאנו מבקשים בתוכנו להתרחב ולגדול, אנו נדרשים להרחיב אופקים, תהליך פנימי שמלווה בתהליך חיצוני. אנו נדרשים להתרחק מהבית, לקבוע פגישות, להיות בחברת אנשים, אנו הופכים את הצמצום בו חיינו להתרחבות. אנו מתאמנים ומרגישים שניהיה לנו קל יותר, הכל מתחיל להתאפשר.
<
P>
מספר כלים מעשיים לחציית מחסום- הדיבור הפנימי הוא נדרש והוא פותח דרך, במקום שבו מתעוררת החרדה להזכיר ולומר: "אני פוגש חוסן לחצות כל חרדה" – אני מבקש לגדול, ולכן לא אוכל להשאר בטריטוריה הקטנה שלי. אני נדרש להרחיב את אופקי, להתחבר לרוח החופשית ולכח הפנימי.
- לחוש את חווית הנשימה והשחרור, לפתוח בביתנו את כל תריסים והחלונות, לנשום נשימות עמוקות ומשחררות ולהביט מסביב, לראות ולחוות את יופי החיים שמעולם לא נראה לפני כן.
- כשנפתחות דלתות לשחרר וללכת, לא לחסום. כל פעם שדוחים פגישה וסוגרים את הדלת, מאבדים מהכוח הפנימי הכל כך חשוב לתהליך הגדילה והצמיחה.
- עידוד עצמי בלפגוש ולהפיץ את המטרות. מה עושים היום. תכנית יומית שמכינה את היום הבא. איך מקדמים הזדמנויות חדשות.
חשוב לזכור: כל יום יש בכוחו ליצור שפע! וכל יום יש בכוחו להעניק לנו הזדמנויות חדשות!
אך עלינו לתת ליום את ההדרכה של מה שאנו רוצים שיקרה – הבחירה לממש רצון!!
-החלטה ובחירה לפתוח את עצמי בפני הזדמנויות מחוץ לבית ולחצות פחדים חדשים.
לסיכום
הפחד מקיים שום מקום, שמשרת צמצום, חוסר קיום, חוסר מימוש וחוסר אהבה. ברגע שנותנים בו את ה"יש", כלומר, מקיימים את המקום שלו, הוא מהווה עבורינו מחסום. אם לא נאפשר לו קיום, ונפסיק להזינו, הוא יעלם. תהליך שדורש אימון.
ולכן: עלינו לזכור שכל דבר שמתרחש בחיינו הינו פרי בריאתנו, אם נחיה בפחד נפגוש צמצום ואם נזמן צמיחה והתרחבות, נפגוש הזדמנויות חדשות. עלינו לשים את הדגש על מה שאנו באמת רוצים שיתקיים בחיינו ונזמן לעצמנו רק טוב!!
חשוב מאד שהעשייה תעשה באופן עצמאי, להיות לבד ולא מתוך השענות על האחר !!– כיוון שהלבד יקח אותנו למקום שאנו מבקשים, זוהי דרך התחברות לכח הפנימי, הפעלת רצון והשחרור המיוחל מהחרדה.
בידינו הכוח להוציאנו לחירות!