את העבודה הרצינית הראשונה שלי חיפשתי, לקראת סיום הדוקטורט. הייתי אז נשואה, אמא לשני ילדים ומאוד תמימה בכל הנוגע לנשים בשוק העבודה, למרות שמאז ומתמיד האפליה התעסוקתית של נשים בחברה העסיקה אותי ומשכה את תשומת ליבי.
שלחתי קורות חיים כפי שלימדו אותי לכתוב, וכך נראתה ההתחלה:

פרטים אישיים :
שם: שרון פרל אולשוונג (טליתמן)
ת.ז. : *********
כתובת : ********
טלפון : ******************
פקס: *****************
טלפון נייד : **************
שנת לידה : 1971
ארץ לידה : ישראל.
מצב משפחתי : נשואה +2 .
דוא"ל :[email protected]

לא אוכל לומר שקבלתי עשרות פניות חזרה, אך גם לא ממש הופתעתי אז, הרי בסה"כ עדיין לא הגשתי את הדוקטורט, הייתי חסרת ניסיון בתעשייה ובהחלט הגשתי מועמדות למשרות בכירות.

יום אחד צלצל הטלפון הנייד שלי. על הקו הייתה נציגה של חברת השמה מסויימת, ששאלה אותי האם תפקיד של חוקרת בחברה מסוימת מעניין אותי. התפקיד אכן נשמעה מעניין והגבתי בחיוב. עברו כשלושה חודשים מאז אותה שיחת טלפון ועד הפעם הבאה בה שוחחנו. משך אותו זמן הייתי במספר ראיונות עבודה, אך עדיין לא הגשתי את התואר, כך שלא מיהרתי לקפוץ לשוק העבודה. היא התקשרה ושאלה האם אוכל להגיע לראיון. השבתי בחיוב ולתומי שאלתי מה קרה, מדוע חלפו שלושה חודשים מאז השיחה האחרונה, ולא ציפיתי לתשובה שהיא נתנה לי: "...... תראי, הם העדיפו לראיין את כל הגברים במאגר לפני שהם עברו לזמן נשים לראיון...", כן, כך פשוט, (אני התקבלתי בסופו של דבר).  
והנה, התחלתי להיתקל בשאלות לנשים בלבד. המפעל המדובר מעסיק הרבה עובדים מהמגזר הערבי,  ונשאלתי: האם לא תהיה לך בעיה לעבוד בלילה במפעל יחד עם עובדים מהמגזר הערבי? 
האם לדעתכן גבר היה נשאל את השאלה הזו? אני בספק רב.

הראיון הבא היה עם נציגת משאבי אנוש. לאחר ההכרות קצרה, נשאלתי שוב את שאלה שמיועדת לאישה: מה בעלך עושה? אז כבר לא הייתי סבלנית. כשגבר שואל שאלות 'לאישה בלבד', אני יכולה להיות סבלנית כלפי הבורות שלו, אך כאשר הן באות מאישה, אני מאבדת את האמפטיה. כתשובה החזרתי באותה המטבע: מה בעלך עושה? שאלתי. היא הופתעה ושאלה מיידית מה הקשר, "בדיוק" אמרתי לה, מה הקשר.
אם אנחנו רוצות להכיר אחת את השניה השאלה שלי רלוונטית כמו השאלה שלך, ואם את רוצה לבדוק האם אני יכולה להרשות לעצמי כאמא, וכאשת איש לקחת על עצמי את המשרה, אני חושבת שזאת חוצפה. אם אני מתחייבת, אחריותי לבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר. הייתה דממה, החלפנו עוד כמה משפטים והמשכתי לראיון אצל סמנכ"ל המחקר והפיתוח, שם כבר לא היו שאלות מיוחדות. למרות שלא האמנתי עבדתי שם שנה וחצי, נפרדנו לא בגלל שאני אישה, אלה בעיקר כי השתעממתי .

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהייתה לי או למי מחברותי  בעיה לקבל עבודה או הזדמנות לעבודה, עקב מגדרנו.
את התואר הראשון שלי עשיתי כעתודאית. לקראת סיום הלימודים נדרשנו לפנות ליחידות שונות, על מנת לנסות למצוא לעצמנו יחידה שתרצה בנו. הגעתי לראיון ביחידה הטכנולוגית של חיל מודיעין. הראיון עבר נפלא, וגם המעט

שיכולתי לשמוע על היחידה סיקרן. בסוף הראיון אמר לי מי שלימים הפך לראש המדור שלי (כן גם הפעם התקבלתי): "הייתי מאוד שמח לגייס אותך אבל אני מעדיף בחור, זה לא אישי", הוא הסביר, "אבל, בחור משרת שירות סדיר של 3 שנים וחתום בעתודה לעוד שנתיים כך שבסה"כ היחידה מקבלת אותו לחמש שנים ואת כבחורה משרתת בסדיר פחות משנתיים וחתומה רק שנה, כך שבפועל היחידה תקבל אותך לפחות משלוש שנים וזה פשוט לא כלכלי". כתבתי לו מידית מסמך בו אני מוכנה לחתום על השוואת תנאי השירות שלי לזה של בחור מבחינת זמנים והוא העביר את זה לשלישות. קבלתי מכתב שמודה לי על הנכונות, אך הדבר אינו אפשרי במסגרת הצבאית. לשמחתי כמו שציינתי הגעתי בסופו של דבר לשרת ביחידה הזאת וגם אם היה עלי לשרת כבחור השרות היה כדאי.

עד כאן סיפורים מההיסטוריה ועכשיו קצת מסקנות ופרגמאטיות
למה כל זה קורה ולא רק לי? אני בטוחה שכל אחת ואחת שקוראת את הטור יכולה להיזכר במקרה שבו חשה כי אילו הייתה גבר, חייה לפחות בתחום העבודה היו פשוטים יותר, הכנסתה הייתה גבוהה יותר, התקדמותה הייתה ברורה יותר. אין לי שום ויכוח, אנחנו כנשים מופלות לרעה, מידי יום, מידי שעה, אך כפי שתקראו בשורות הבאות, יש לנו כנשים חלק לא קטן בשימור אפליה זו. למרות התרעומת, אנו מטפחות אותה, משמרות אותה ואף מקפידות לעגן אותה בחוקים כנגדנו, אז איך אנחנו עושות את זה?

שירות בצה"ל
מדוע נשים משרתות שירות קצר מזה של גברים? האם יש הצדקה לכך? האם כך נוכל לדרוש שוויון בתפקידים שיהיו פתוחים לפנינו בצבא?

חופשת הלידה
מדוע אישה שאינה מעוניינת לחזור לעבודה אחרי חופשת הלידה זכאית לפיצויי פיטורים. האם כך אנו מעודדות את המעסיקים להעסיק נשים, לא לפטר נשים בהריון? האם גבר שיוצא לחודש מילואים יכול לבחור לא לחזור למקום עבודתו ולקבל פיצויי פיטורים?

אמהות עובדות 
תקנו אותי אם אני טועה, אבל אם את עובדת במגזר הציבורי או שאת משרתת בצבא ויש לך ילד מתחת לגיל מסוים את זכאית למשרה מלאה עבור פחות שעות עבודה. האם הגבר במשרד לידך, בתפקיד המקביל אליך עם ילד בגיל זהה לילדך, שאשתו עובדת יחד עם בעלך בהייטק, זכאי לאותן הזכויות כמוך? לא !!!.

אלה רק שלוש דוגמאות, אני יכולה להמשיך עוד ולתת דוגמאות רבות.

בסיכומו של דבר רק אומר שיש ליצור תיקון של האפליה. איני רוצה להמשיך ולראות את הנשים מופלות בעבודה, מרוויחות פחות מהגברים העובדים במשרות המקבילות אליהם, זוכות לפחות הזדמנויות להתמודד על משרות,  אך אני פונה בראש וראשונה אליכן חברותי הנשים, בבקשה הפסקנה לנסות ולזכות באפליה לטובתכן. בסופו של דבר זה הופך לחרב פיפיות המשמשת כנגדנו.

אם ברצוננו בשוויון זכויות ושוויון הזדמנויות, עלינו להראות נכונות לשאת גם בנטל שוויון החובות ושוויון המחויבות. אם בן הזוג בבית הוא הבעיה, הנה הזדמנות להתחיל משם את יצירת השוויון, בחובות ובזכויות כאחת.

בהצלחה.