נו, ילדים, לכו לישון! השעה כבר 21:30! מיכל צועקת לעברם בקוצר רוח. במשך כל היום היא ייחלה לשקט. לדממה. סערה משתוללת בתוכה, מעיפה אותה השמימה, מטילה אותה חזרה לקרקע,  ומטלטלת אותה מצד לצד. ברק מאיר את השמיים. גשם ניתך על גופה, היא רטובה עד לשד עצמותיה, אך לא קר לה. אנה אלך? איה שביל האבנים הצהובות? במהלך היום, היא לא הצליחה להתרכז בדברים שעשתה. כאשר ילדיה ביקשו לשתפה בחוויותיהם מבית הספר, היא השימה עצמה מקשיבה, אך ציפתה שהם יסיימו לדבר. 

מיכל נכנסת למיטתה, מתחפרת בתוך שמיכת הפוך הרכה, נוטלת את הספר שעל השידה, ומתחילה לקרוא. קוראת, אך אינה מבינה דבר. עיניה בוהות באותו המשפט שוב ושוב, מתחילתו ועד סופו, אך ללא הועיל. המילים אינן מקבלות משמעות. היא סוגרת את הספר, מניחה אותו על השידה, קמה מהמיטה בכבדות, ופוסעת לעבר  המטבח. היא מרתיחה מים, ומכינה לעצמה כוס נס קפה, שימריץ את מחשבותיה ויגרום להן להתבהר כאגם בתוך שמורת טבע. היא גומעת את המשקה בהנאה. טיפות של רוגע מתפשטות בתוך גופה.

היא מדליקה את הטלוויזיה ומתרווחת על הספה. הדמויות מרצדות מול עיניה. מוחה ריק ממחשבות. היא מתענגת על השקט. צלצול הטלפון מנסר את האויר, אך מיכל אינה קמה ממקומה. היא אינה מעוניינת לשוחח עם אף אחד. אולי זה נועם? היא תוהה. שוחחנו בצהריים והוא בסדר. אדבר איתו כבר מחר. הצלצול נדם. מיכל מעבירה תחנות בטלויזיה. לפתע, עיניה מתמקדות על פניה של אישה המופיעה על המסך. היא נראית בשנות הארבעים לחייה. פניה נאות, עורה חלק כמשי.  עיניה הירוקות משדרות חוכמה וחום. שיערה בגון דבש, גולש על כתפיה כמו גל. שפתיה מושלמות, מתוקות כתות שדה. היא עומדת זקופה, ומשוחחת עם גבר העומד מולה ומביט בעיניה. גופיהם כמעט נוגעים זו בזה.  מוסיקה נעימה נשמעת ברקע. אור נרות מרצד. היא מחייכת, גו

מה מרקדת על לחייה ועיניה בורקות. רואים ששוררת ביניהם אהבה. רק הוא והיא נמצאים בחדר. ומיכל. מיכל אינה נעה. היא מתמכרת כל כולה לרגע המתוק. זרמים של חשמל מטיילים בתוך גופה. האישה על המסך ממגנטת אותה. נשימתה של מיכל נעתקת כאשר הגבר גוחן לעבר האישה ומצמיד את פיו לשפתיה המושלמות. מיכל הייתה נותנת הכל כדי לעמוד במקום הגבר, להרגיש את גופה של האישה קרוב אליה. האישה על המסך מתירה את הכפתור העליון בחולצתה הורודה. מיכל נדרכת. זיקוקי די-נור בוהקים מנצנצים במעלה ירכיה. האישה מתירה כפתור נוסף, ועוד כפתור. שדיה השופעים נחשפים בחלקם, אסופים בתוך חזיית תחרה לבנה. האישה מורידה את חולצתה, ומיכל מרגישה שלחייה בוערות. פרסומת מרעישה נדחפת בגסות ומופיעה על המסך. מיכל משקיטה לגמרי  את הטלויזיה. היא עוצמת את עיניה, ורואה את האישה עומדת מולה במלוא הדרה. היא אפילו מריחה את ניחוחה המשכר. האישה מתקרבת למיכל, מיכל אינה נעה, ובולעת את רוקה. האישה נעמדת ליד הספה שבה ישובה מיכל. היא מתכופפת אל מיכל, ומשעינה את ידיה על צידי הספה. היא מקרבת את ראשה לפניה של מיכל, ומנשקת אותה ברכות על לחייה הימנית. נשיקה אחת. ועוד אחת. שפתי התות החמימות צמודות ללחיה. אוקיינוס התשוקה גועש. הגלים מגיעים עד לעננים, וכוכבים זוהרים בשמיים.
 
פרק א' - פרק ב'  

[email protected]