סיפורי זה מהיכן הוא מתחיל? האם הוא מתחיל ברגע בו החלטתי לקנות תמונה מסוימת באירוע התרמה? או שמא אולי הוא מתחיל באהבתי הרבה למוזיקה?
הוא מתחיל בכך ש...המוזיקה החסידית אהובה עלי במיוחד ומרבה אני לשמוע אותה בכל הזדמנות. זוהי אהבה ישנה שעם השנים הבנתי שהינה חלק ממני כשם שיש לי חלק בעולם החסידות. שורשים שמשתרשים עם הזמן יותר ויותר.
פעם נהגתי לשמוע את מצעד השירים החסידיים ביום הקבוע,בשעה הקבועה ובמקום הקבוע. פעם נהגתי לקרוא בסופי השבוע בעיתון את סיפורי החסידים והיום את מקום התקליטים, הרדיו והטרנזיסטור תפס האינטרנט.
כהרגלי התיישבתי ליד המחשב וצץ לו מאי שם אתר מעניין ששילב מוזיקה עם הסבר על כל מנגינה ומנגינה. כאחת שיכולה להעיד על עצמה כאשת העולם הגדול, שרוצה לדעת ולהכיר כמה שיותר דברים, הסתקרנתי ישר.
חלפתי ביעף על שמות המנגינות ועל חלקן התעכבתי ועל חלקן לא. לפתע צצו לנגד עיני המשפטים הבאים שבתחילה לא אמרו לי הרבה. "עולם הבא מאין, שבענו,שבת קודש ,ריבון עולם ויחדשהו". ועל כך עוד נכתב "ניגון (שחיברו רבי לוי יצחק ז"ל) על התפילה "יחדשהו" שבברכת החודש. מקובל כי רבינו אמר על הניגון הזה כי הוא מסוגל להוריד לחופה את נשמות ההורים, ולכן שרים אותו גם בחופה".
קראתי את השורות ותוך כדי שמיעת המנגינה, מבעד הדמעות נזכרתי בדמות אחותי ז"ל. המון שמחת חיים היתה בה, וגם בה דבקה השורשיות שדבקה בי. גם היא אהבה את המוזיקה הזו. אני שומעת ודומעת, שומעת ודומעת.
האם היתה זו יד הגורל שבדיוק שבוע לפני חתונת בנה נתקלתי בניגון הזה שמעולם לא שמעתיו ואף לא ידעתי משמעותו קודם לכן ? אותו בן ,שיהיה בריא, שקשר את נפשו בנפשה, אותו הבן שלא היתה מאושרת ממנה ללוותו ביום חתונתו ולהיות עימו תחת החופה ועכשיו אין מי שימלא מקומה.
מה זה אומר? האם יש רמז כלשהו, סימן או אות שאני צריכה לעשות משהו? ואני שומעת את המנגינה עוד ועוד ודמותה לא משה מעיני. אני חשה את נוכחותה בחדר יחד עימי ושוכחת מכל היקום. העבר התמזג עם ההווה והעתיד. רציתי להעצים את החוויה הרוחנית
שהרגשתי ולקחתי את חוברת הזיכרון שהכינו לה. הגברתי את המוזיקה ותמונות חלפו מול עיני. היא בטיול איתנו, היא עם החברים,היא במטבח, היא עם הילדים, היא בחתונת בנה הבכור והיא... והיא איננה עוד.
לפתע שמעתי צעקה וקריאה חזקה מכיוון הסלון. בני שישב והסתכל בטלוויזיה קרא לי בקול שהפחיד אותי. "אמא בואי מהר". לא היה זה קולו הרגיל שהיה רגיל בו לקרוא לי כל פעם שראה משהו מעניין וחשב שעלי גם לראותו. היה זה קול מהול בבהלה ובפחד שהכניס אותי לדריכות.
רצתי מיד לסלון ושם ראיתי את בני יושב, בוהה בנקודה מעל הטלוויזיה ומצביע בידו למעלה על הקיר, למקום בו היו תלויות קודם לכן שלוש תמונות.
האחת עם דמות אישה אלמונית מגונדרת, השניה עם שלוש נשים האורגות דבר מה והשלישית, זוכרים את זו שרכשתי במכירה פומבית? זו בדיוק. תמונה בה שלושה חסידים רוקדים. והתמונה הזו, היתה מונחת על הרצפה, שלמה כביום שנתלתה על הקיר.
לא האמנתי למראה עיניי. הוו עדיין היה יציב על הקיר והחוט שמקשר בין התמונה לוו היה שלם. המסגרת לא נשברה וכך גם הזכוכית. כאילו יד סודית הסירה את התמונה מהקיר והניחה אותה בעדינות על הרצפה.
שוב ושוב הבטתי בקיר,אחר כך בתמונה,בקיר ובתמונה. לא יכולתי להאמין. המנגינה המשיכה להתנגן לה מהמחשב רקע מעורר בהתה. מחשבה אחת ניקרה במוחי, ברור היה שקיבלתי איזשהו מסר.
ביום שלמחרת, רציתי לספר את הסיפור המופלא הזה בקורס למספרי סיפורים ולכן לקחתי עימי את התמונה. בום, אישה הגיחה לפתע בין המכונית וכמעט השתטחה על שמשת מכוניתי. עצרתי במקום והתמונה נחבטה בחוזקה על משענת הכסא מאחור והזכוכית התנפצה לרסיסים.
ימים חלפו, שישו ושמחו בשמחת חתן וכלה. ואני?, אני עמדתי בצד, דמעות בעיניי ותמונה יקרה בידי. תמונת אחותי ז"ל שכנראה מצאה דרך להזמין עצמה ולקחת חלק בטכס החופה. והתמונה? החזרתיה למקומה לאחר שמילאה תפקידה. והמוזיקה? ניסיתי למצוא אותה שוב, אך בדרך לא דרך, אבדו עקבותיה.