חממה
הבוקר הגעתי לחממה של מוטי. 10 דקות הליכה מהבית שלנו. על המדרון  הוא יצר טראסות קטנות בהן הוא מגדל אלפי שתילים.
דבו עבדה כבר בחממה. היום הצטרף אליה אמאן, הבן היחיד שלה, בן הארבע.  בגלל המצב הכלכלי הקשה למשפחות יש 1-2 ילדים בלבד. הממשלה הנפאלית מעודדת זאת.
מוטי בקש ממני להצטרף אליה ולשתול איתה צמחים. תקענו אצבע  באדמה ליצור גומה, מוציאות צמח משקית ניילון, שמות בגומה ומכסות את השורשים באדמה.
לידנו על הרצפה ישב אמאן עם ספר לימוד באנגלית, דקלם את הa-b-c-, ספר עד 20 באנגלית וכתב את האותיות. דבו היתה מלאת גאווה.
כשנאלצנו להתרחק אמאן החל לקרוא לאמא: מאמא, מאמא ואז מוטי ניגש אליו. נראה שמוטי אוהב מאוד את הנכד שלו. ברכות הושיב אותו על ברכיו, ניקה לו את האף, ליטף אותו ונתן לו חבילה של במבה. כמה חתיכות במבה נפלו לרצפה. מוטי הרים אותם והחזיר לשקית.



טיול ביער המקודש
מוטי לקח אותי לטיול ביער הקדוש – הג'ונגל בו יש מקדש הינדי המוקדש לברהאמי ושידה באבא. המקדש ממוקם ליד קרחת יער. בתקופת המונסונים קרחת היער מתמלאית במים ונוצר שם אגם. בחודש אוגוסט אנשי האזור חוגגים את ג'נאי פורני.  מוטי תיאר לי בצורה מאוד ציורית מה קורה שם בחג. אנשים מכל האזור באים למקדש, קבוצת מתופפים מתופפת ברקע (בום בום בום, תיאר לי מוטי את התיפוף)  האנשים  עומדים בתור ארוך ומחכים להיכנס למקדש. הם מביאים מנחה לאלים ומבקשים מהם בקשות: בריאות, עבודה בחו"ל, פריון, הצלחה במבחן, וכו'. קיים גם טקס דומה באגם. אנשים נכנסים לאגם ומקבלים ברכה. אסור לכרות עצים או לאסוף עלים ביער המקודש, אמר לי מוטי.
בדרך פגשנו נשים נפאליות נושאות סלי ענק על הגב שלהן מלאים בעלים. את העלים היבשים אוספים בתקופה זו של השנה, מהצד הלא מקודש של היער כדי להכין מהם קומפוסט.

השיעור שלי בנפאלית
עם לילה יש לי דיבור מתמשך ולא ברור בקשר לשיעורי הנפאלית שביקשתי. עד עכשיו כלום לא קרה והיא התחמקה מלקבוע זמן לשיעור. נקבעו כל מיני אחרי ולפני שלא יצאו לפועל. לפני יומיים היא בקשה שאלמד אותה מחשבים. אין בעיה אמרתי. אני אלמד אותך מחשבים ואת תלמדי אותי נפאלית. היום היא הופיעה, התיישבה מולי, הוציאה מחברת, תלשה ממנה דף ובו אסופה של מילים אקרעיות בנפאלית. ככה התחיל השיעור שלי בנפאלית.

אחר-צהרים בלול התרנגולות
לילה חזרה ושאלה אם אני רוצה להצטרף אליה ללול התרנגולות לקנות ביצים. אפשר לקנות ביצים בקנטינה אך, בלול התרנגולות מחיר כל ביצה זול ב-3 רופי ולכן העדיפה לקנות לנו משם ביצים וגם התברר מאוחר יותר שבעלי הלול הם קרובי משפחה.
יצאנו לקראת השעה ארבע ללול. השמש רכה בשעה זו. בדרך היא תרגלה איתי השיעור בנפאלית. התחלנו לרדת במורד ההר דרך חורשה ללול. התיק שלה היא תלוי על הראש, יורדת בקלילות במורד. אחרי כחצי שעה הליכה הגענו לחווה שבה היו היו  גם חמורי משא. שמעתי את לילה צועקת על מישהו, מאוחר יותר הסבה את תשומת ליבי לחמורים הפצועים מהסחיבה, "תראי מה הם עשו לחמורים בגלל זה צעקתי עליו", אמרה.
על הטרסה בנוי בית שמחציתו לול ומחציתו מגורים. נכנסנו לחצר. את פנינו קבלה הלולנית. בחורה צעירה יחפה עם מטפחת על הראש. היא הזמינה אותנו לביתה והציעה תה. ישבנו בפתח הבית. היא שברה כמה עצים ונכנסה להכין תה. הנוף היה מדהים. על שפת הטרסה, על הרצפה, ילדה כבת 11 הכינה שיעורי בית, לידה אחיה  הקטן שיחק ברוגטקה. אלו היו הילדים של הלולנית. אישה נוספת, אחותה, וילדה קטנה ישבו גם כן על שפת הטרסה. בעלה נסע לעבוד בצרפת ולכן היא גרה אצל אחותה. בעוד חודש גם היא תסע לעבוד בצרפת "והילדה"? שאלתי, "היא תגור עם הסבתא כמה שנים בפוקהרה", אמרה לי לילה. ככה נראים חיי משפחות העובדים הזרים, מכאן.
משפחות רבות בנפאל מתפצלות בגלל קשיי הפרנסה. בקטמנדו ראיתי התגודדות גדולה שהתבררה כתור עצום להוצאת דרכונים לחו"ל. בעלה של לילה עובד בקטאר. הוא נסע לפני חודש לכמה שנים כי לא היתה לו כאן עבודה. הילד שלה יהיה כבן 13 כשיחזור אבא. "האם זה טוב שהוא נסע"? שאלתי. "לא", היא ענתה בהחלטיות.

ולסיום
כל הורה אוהב את הילד שלו ורוצה לראות אותו גדל. פרידה של אם או אב מהילדים היא כורח וזה לא נעשה מרצון. חשבו על זה כשאתם פוגשים את העובדים הזרים שהופכים את החיים שלנו לנוחים יותר. הלב שלהם קרוע.