גם היום הלכתי לעבוד בחממה. דבו שוב ישבה עם הבן שלה אמאן ולימדה אותו אנגלית וקריאה בנפאלית. זה כנראה  ההסדר שלה עם מוטי. להגיע לחממה, קודם כל להעביר שיעור לנכד ואחר כך לעבוד. בסוף השיעור התחלנו לקושש עשבים. אחרי כשעה מוטי התעקש שאלך איתו למוזיאון המקומי שנמצא ליד הלודג'. את המוזיאון המקומי הופכים עכשיו למסעדה. שם פגשתי את רומן.



רומן האופה
רומן הוא בחור בן 26, שעבד משך 9 שנים מחוץ לכפר במסעדות ובמלונות בפוקהרה ובקטמנדו. הוא חזר לפני שלושה חודשים לכפר לפתוח מאפיה. בינתיים מתברר שהתנור שלו לא כל כך טוב אז המאפייה נסגרה ואין כרגע לחם בכפר. עכשיו הוא חוסך כסף לקנות תנור מסורתי נפאלי ולפתוח מאפיה גדולה יותר.
רומן בחור צנוע, דובר אנגלית יחסית טובה. בנוסף לעיסוקו באפיה הוא גם מורה דרך. הוא אמור לבנות את התפריט ללודג', לבשל וכן להדריך כמה תושבים באזור בבישול כמה תפריטים שמתאימים לתיירים.
הוא  חזר לכפר אחרי שמחביר פון שיכנע אותו לעשות זאת. מאחר והוא מצוי בתחום התיירות, מחביר ביקש ממנו לתרום לפרוייקט פיתוח התיירות האקולוגית באזור. מחביר הוא איש  חזון שהביא את האינטרנט לכפרים הנידחים באזור ועכשיו הוא עובד על חיבור כל הכפרים בנפאל לרשת.  בזכותו אני יושבת בכפר הנידח הזה, מתקשרת ומעודכנת בכל מה שקורה בעולם.
המטרה של מחביר היא למנוע את פיצול המשפחות ובריחת הצעירים  מהאזור לעבודות בעיר הגדולה  ובחו"ל. הוא הקים בעיירה בית ספר אזורי, הוא מעודד את החינוך ואת פיתוח האזור עם פרוייקטים רבים שהוא יוזם. כך נחנך השנה מסלול הטראק החדש, שאמור להביא הכנסה לקהילות של 7 כפרים, לממן את החינוך וכן להביא לפיתוח כלכלי של האזור. המסלול עוד בחיתוליו ומכאן גם יופיו. הוא ממש איננו תיירותי ומאפשר לחוות את  חווי התושבים באזור.

יום עבודה ראשון
בבוקר התייצבתי ליום העבודה הראשון במסעדה עם רומן. צבענו בחום את הדלתות ומשקופי החלונות, קיר ועוד. רומן רצה לצבוע את קירות הבוץ בלבן אבל, הצעתי להשאיר את  קירות המסעדה אותנטיים כפי שהנפאלים משאירים אותם, ללא צבע. צריך לנקות את הקירות אמר. כך למדתי איך מנקים קירות בוץ. מערבבים מים עם בוץ ומורחים עם סמרטוט את עיסת הבוץ על הקירות. מחר אנחנו אמורים לנקות את הרצפה, לבנות מדף ואז אפשר יהיה לקשט את המסעדה בכלים של המוזיאון לשעבר.

ארוחת פועלים
למרות שלא ראיתי אותם קודם עובדים, להפסקת הצהרים הגיעו שני פועלים. שתינו תה שחור מתוק ואז אחד מהם הוציא שקית עם פופקורן חצי קלוי. "זה המעדן שלנו", אמר רומן. השני הוציא שקית עם אבקה לא מזוהה ושפך ממנה כמות גדולה לתה. "מה זה", שאלתי? "זה קמח תירס. רוצה לנסות?", שאל רומן בעודו שופך את קמח התירס לכוס התה שלו. ויתרתי והסתפקתי בתה ובפופקורן הקלוי.

אתגר בישול
מצרכי המזון שעומדים לרשותינו הם: אורז, פסטה, קמח, ביצים, מלח, פלפל, תבלין קארי, שמן, סויה, קוואקר, קטשופ, חמאת בוטנים, סוכר, אבקת קקאו, עדשים, תפוחי אדמה, פטריות, עגבניות, כרוב, כרובית, בצל, שום, פלפל ירוק (לפעמים) ופטריות מחוות הפטריות.
ממצרכים אלו אנחנו מנסים לגוון ארוחות. למי שיש רעיונות למתכונים הם יתקבלו בברכה. שכחתי לציין שיש לנו רק כיריים.



לסיום
למחרת חזרתי למוזיאון/מסעדה, אף אחד לא הגיע לעבודה. אחרי כחצי שעה הגיע מורה כדי לומר לי שאף אחד לא יגיע לעבודה.  "למה"? שאלתי, "לא יודע", אמר. "אני יכולה לעבוד לבד", אמרתי, "למי יש מפתח?", "אני אחפש ואשלח מורה להביא לך את המפתח. אם תוך חצי שעה, לא יגיע המפתח אז אין מפתח". כעבור רבע שעה הגיע המפתח. כעבור ארבע שעות הגיעו גם שני מורים לנקות את הרצפה. היום סיימתי את עיצוב המסעדה הנה התמונה. מסתבר שהתיירים יגיעו  מאוחר יותר– לא ברור מתי. ככה זה כאן.