ואיפה ההרים?
מזג האויר לא כל כך שיחק לטובתי לטראק בן שמונת הימים אליו יצאתי. התחנה הראשונה היתה מוחרה. לקטע זה של הטראק יצאתי מלווה בארבעה מורות ושני מורים לכיתות הנמוכות שנמצאים כעת בחופשה ולכן נשלחו למוחרה, למספר ימים, כדי לסייע בסיום הלודג' החדש שבנה הכפר. מוחרה נמצאת בגובה 3300 מטר והיא נקודת תצפית מעולה במיוחד בזריחה על 26 פסגות של ההימאליה.
המורות סחבו על הגב סלי ענק ובהם ציוד לשהייה במוחרה. כל אחת סחבה כ-15 ק"ג לפחות. הן צעדו כ- 6 שעות עם הפסקה קצרה לפיקניק משותף.
מזג האויר לא היה טוב כשהגענו למומחרה. היה קר ומעורפל. המורות התקבצו סביב מדורת התה והתחילו מיד להכין ביחד את האוכל, אורז עם קארי ואילו המורים הצטרפו לגברים האחרים שעובדים במקום והקימו בחוץ מדורת ענק והשמועה היא שגם שתו רוקסי (משקה משכר מקומי).
המורות התקבצו ללינה חדר קטנטן בו ארבעתן והילד של אחת מהן ישנו ביחד על מיטה גדולה אחת. בחדר הסמוך ישנתי אני לבד. שעה ארוכה, בלילה, שמעתי את הצחוקים מהחדר השני.
בשש בבוקר לילה העירה אותי  כדי לראות את הזריחה. קמתי יצאנו החוצה והכל היה מעורפל. לא ראיתי אף פסגה של ההימאליה, אבל קפאתי מקור.

עניין של פרופורציות
ביום השני של הטראק הגענו לאכסניה בסוונטה. ברגע שנכנסנו  עיני קלטו בדלפק קטן מצד ימין ערמה של ממתקים מערביים: מרס, באונטי וכד'. מיצי הקיבה החלו לפעול באופן מיידי. כבר יותר משלושה שבועות שלא חרגתי מאוכל נפאלי בסיסי והנה במפתיע מצאתי אוצר.
לאחר מקלחת מהירה ירדתי למטה וניגשתי לברר את עניין הממתקים. בעלת האכסניה פתחה בפני את החדר - החנות ואני התעניינתי במחירים. כמה עולה הבאונטי? 120 רופי היא עונה. כאן הציין  שמשך שבועיים לא הוצאתי כסף פרט להוצאה קטנה של שקל. פתאום נדרשתי  לשלם סכום  גבוה בטירוף ועל מה? כמה עולה האיילנד שאלתי, 150 רופי. מה זה? האם הגעתי למרכז העושק? וכמה עולה המרס? 100 רופי. הבטתי בממתקים מתלבטת מספר דקות מה לקחת. בסוף החלטתי ללכת על המרס. ישבתי ואכלתי אותו בשיא הכיף. לאחר מכן חשבתי, כמה בעצם עלה המרס הזה? חמישה וחצי שקלים בערך.
אגב הלינה עלתה 11 שקלים.



מילון אוסטרלי ואובמה
מספר דקות אחרי שהגענו לאכסניה בדנקארטה החל גשם זלעפות שלא פסק עד הערב. מצאתי את עצמי באכסניה ריקה וקרה עם טק המדריך שלי ושני מפעילי האכסניה. השעה שתים בצהרים ויש להעביר את הזמן עד הערב. להתרחק מהתנור  שדלק לא היתה ממש אופציה ריאלית. זה המקום לומר שמאחר וסחבתי את התרמיל שלי בעצמי  ארזתי את המינימום שבמינימום וברגע האחרון החלטתי להוציא את הספר שהכנתי. אחרי כחצי שעה של בהיה באויר פניתי לאחד העובדים ושאלתי אם במקרה מישהו שכח או השאיר ספר באנגלית. אחרי כמה דקות הוא חזר אליך עם חיוך של "מצאתי" והביא לי מילון אוסטראלי.  כעבור עוד שעה של בהיה החלטתי לעשות משהו אקטיבי ולהחזיר את המילון חזרה ואז העובד השני פתאום ניגש אלי ובידו אוצר, עיתון טיים ישן מלפני  חצי שנה. חרשתי את העיתון  עד הערב והתעדכנתי בהכנות שצריך לעשות אובמה לקראת הבחירות הבאות.

המסך עולה
המקום אליו ממש רציתי להגיע בטראק היא קופרה שממוקמת בגובה 3660 מטר. סיפרו לי ששם אפשר לראות  את הפסגה הדרומית של האנפורנה כאילו היא ממש מולך. מקום מדהים אמרו לי. לאחר טיפוס של מספר שעות הגענו לקופרה. כמובן עם המזל שלי שום פסגה ושום אנאפורנה לא חשפה את עצמה. שוב ישבתי, הפעם עם חבורה של טרקרים, ליד התנור והעברנו את אחרי צהרים בשיחה בטלה.
ואז התחיל להתבהר. תיכף יצאתי החוצה והנוף שהתגלה בפני לאט, לאט היה פשוט מדהים. הרים מושלגים, גיא ענק ומחול של עננים ששינה את הנוף מידי רגע. התיישבתי על צלע ההר מסתכלת במחזה של הטבע, מחזה נפלא שאין לתאר במילים. אני לא מהרוחניים וגם לא מהמאמינים אך, באותו רגע הרגשתי צורך בתפילה. פתחתי את האייפוד והקשבתי לביצוע הנפלא של בון ג'ובי לשיר הללויה של ליאונרד כהן. גם האתאיסטים נופלים בפח למראה כה נשגב.