כששום דבר לא בטוח הכל אפשרי
לפעמים אנחנו נתקלים במשפט שאנו מזדהים איתו וקורה שהוא הופך למוטו לחיים. מידי יום אני מקבלת במייל את המשפט החיובי של היום. לפעמים אני פותחת את המיילים האלו ולפעמים לא. באחד המיילים הופיע המשפט הבא: "כששום דבר לא בטוח הכל אפשרי". ישר התחברתי אליו. בשלב מסוים בחיי בחרתי לוותר על הבטוח וכך פתחתי לי אפשרויות חדשות רבות, כולל הנסיעה לנפאל.
אני נמצאת כבר חודש וחצי בנפאל והמשפט הזה קיבל משמעות חדשה עבורי. אני קמה בבוקר ואני לא יודעת מה עשוי להתרחש משך היום, מתי בהתראה קצרה אני עשויה למצוא את עצמי באירוע או בסיטואציה לא צפוייה לגמרי. ועל כך בהמשך, אבל לפני, מה לעשות, אתנחתא קצרה.



מה לעשות – קה גרנה
שלושה ביטויים משקפים במידה רבה את מה שקורה כאן: הולה – אולי, הוס – בתקווה, קה גרנה – מה לעשות.  הנה דוגמא קטנה מאתמול בבוקר.
בן זוגי ובני אלון היו צריכים לנסוע לישוב הקרוב בני בג'יפ, אחרי שערכו ביקור של שלושה ימים אצלי בכפר. הג'יפ 'הוס' היה אמור  להגיע ב- 6:30 . קמנו ב- 5:45 כדי שהם יהיו מוכנים בזמן. ב-6:00 אמרו לנו שהג'יפ יגיע רק לקראת 7:30  'הולה' ו'קה גרנה'. ב-7:30 הג'יפ אמנם הגיע, אך היה מלא- 'קה גרנה'. אמרו לנו שהם יצטרכו לסוע בג'יפ הבא שיגיע 'הוס' עוד שעתיים. אחרי כשעתיים וחצי הג'יפ הגיע ואחרי נסיעה של שעה התקלקל – 'קה גרנה'. אחרי ארבע שעות הם הגיעו לבני.



מסיבת האורז של התינוקת קושי
"אנחנו הולכות מחר בבוקר למסיבת האורז של תינוקת ", אמרה לי לילה. "אני אגיע בבוקר לקחת אותך". "איזו מסיבה"? שאלתי.
לכל תינוק שמגיע לגיל שישה חודשים ולכל תינוקת שמגיעה לגיל חמישה חודשים עורכים מסיבה רבת משתתפים לציון העובדה שהתינוק יכול להתחיל לאכול את כל המאכלים.  למסיבה קוראים בטקולאי. ביום הזה נותנים לתינוק לטעום אורז, דל ועוד מאכלים נפאלים. עד גיל זה התינוקות רק יונקים. גם אחרי המסיבה הם ממשיכים לינוק עד גיל שנתיים בממוצע, אך לילה אמרה לי  שיש ילדים שיונקים עד גיל שלוש וחצי-ארבע.
יצאנו לדרך כשבעה אנשים ואני החלטתי להתנסות בסחיבת סל על הראש. הנשים הנפאליות נוהגות לסחוב סלים עמוסים במשקל של בין 15-20 ק"ג. הסל שלי היה ריק, לילה הכניסה בו רק את התיק שלה. נסיון מעניין, לא בטוחה שאחזור עליו.
הגענו למסיבה אליה הגיעו  כבר כמה עשרות אנשים שישבו ביחד ואכלו. כל מבקר ניגש לאמא ולתינוקת ושם בסל שהיה מונח בצד תרומה של כסף.
הושיבו אותנו על הרצפה ואז החל משתה שנמשך כשלוש שעות במהלכו על הבוקר הוגש לנו ספל רוקסי  משכר והוגשו לנו לנו צלחות עמוסות אוכל נפאלי. מאוחר יותר הוגשה לנו בירה נפאלית שהיא מעין עיסת אורז עם אלכוהול. הנפאלים אכלו בשר כבש ותרנגולות שנשחטו לאירוע מיגל ואני מוגדרים כצימחונים ולא נגענו.
הדרך חזרה היתה בעליה. טויה אמר לי שזאת הפעם הראשונה שהוא מתקשה לעלות בגלל כמויות האוכל הרבות שאכל.
ועכשיו, מה שנשאר לנו המערביים הוא לבחון את עמידות הקיבה שלנו. אותות ראשונים לא מבשרים טובות.



כיצד בוחרים שם לתינוק?
במהלך המסיבה שאלתי שאלה תמימה: "איך בוחרים שם לתינוק"?. חיכיתי לתשובה הבאנלית של לתינוק קוראים על שם, אך התשובה היתה שונה לגמרי. השמאן הוא זה שבוחר את השם של התינוק. "לא ההורים"? שאלתי מספר פעמים. מסתבר שממש לא. ההורים יכולים לתת לתינוק שם שני, אך התינוק נקרא בשם שנתן לו השמאן, שבוחר את השם לפי מצב הכוכבים בעת הלידה.

ולסיום
לאחר המולת הבוקר יש לנו כמה רגעים של שקט. אנחנו שותים תה, שקועים במחשב ומחכים לאינטרנט ולחשמל שיחזור.  נראה לי שלא נאכל עוד משהו היום.