בוקר. יום שלישי פעמיים כי טוב. אני מגיעה לעבודה אומרת שלום לנמצאים, וממשיכה לחדרי. המחשב לא עובד. זאת אומרת יש מחשב. יש אינטרנט, וורד, אאוטלוק. אין רשת. השרת של המחשב, לא משרת.
רק שילשום התקין איש המחשבים מחשב חדש באחת העמדות. הכל עבד.
בירור ראשוני עם הנמצאים במשרד מבהיר, שיש בעיות תקשורת. השרת ואחד המחשבים שלידו כבויים וכנראה התנתקו כמה חוטים, כשאיש הניקיון ניקה את המשרד.
הרי מישהו צריך להיות אשם, לא?
אנחנו מתקשרים לאיש המחשבים שלנו, והוא מנסה להתחבר למחשב מרחוק ולתקן את התקלה. הוא לא מצליח ואומר שיבוא עוד מעט.
חשבתי לעצמי, שזאת הזדמנות מצוינת לניקיון יסודי והסתכלתי למטה. הרצפה ליד השרת נקייה. עמוק בפנים יש חוטי אבק של רצפה לא מבריקה. קראתי לאיש הניקיון, שינקה טוב טוב מתחת למחשב, כי במילא יהיה כאן איש המחשבים עוד מעט, וכל כבל, שינותק, יחובר במקצועיות.
צלצול בדלת. איש המחשבים בפתח, אומר שלום ומיד ניגש לבירור בעיית התקשורת.
אני סוגרת את הדלת, מסתובבת ופוגשת את איש הניקיון, שאומר שהוא ישמח לקבל את המחשב הישן אם אף אחד לא צריך אותו. כבר יש לו מדפסת, ויש לו מסך ורק מחשב חסר לו.
אני אומרת שאבדוק עבורו אצל מנהלת החברה.
אני מעבירה את בקשתו אליה, והיא אומרת שאין בעיה, רק מבקשת שאיש המחשבים ימחק את המסמכים הקיימים בהרד דיסק לפני המסירה.
איש המחשבים בודק את החיבורים ומנסה לאתר את התקלה ברשת. הוא אומר, שלדעתו הבעיה היא מארון החשמל. הוא ניגש לארון החשמל, מפיל את החשמל ומאתחל את המערכת, והפלא ופלא, המחשבים מסתדרים. יש תקשורת.
אני מבקשת אותו לפרמט את המחשב עבור איש הניקיון, ושיראה לי איפה המתגים של התקשורת בארון החשמל, כדי שאהיה מוכנה לפעם הבאה. איש המחשבים נפרד מאיתנו להמשכו של יום.
כאשר אני פונה חזרה לחדרי, פונה אלי איש הניקיון, ושואל אותי מוטרד, אם הבעיה במחשב הייתה בגללו. "לא" אני עונה לו. "זה לא בגללך".
פניו מחייכות בהקלה, ואני מוסיפה "אתה יכול לקחת את המחשב. הוא מוכן בשבילך". אני רואה את שמחתו על שקיבל מחשב חינם, ומחייכת לעצמי על התשלום שהוא שילם עליו. שעה של נשיאת אשמה עבור המשרד, הוא תשלום ראוי לא?